שם לתינוק לפני הברית

רבני בית ההוראה
י"ד אייר ה'תשע"ג

רציתי לברר מה המקור שאין לתת שם לתינוק לפני הברית. והאם בתינוק שאי אפשר לקיים את הבריתו שלו בזמנה מחמת חולי, אפשר לקבוע שם לתינוק לפני הברית? ואם ניתן לעשות זאת כיצד בפועל קוראים לו שם ומכריזים עליו, האם צריך לעלות לשם כך לתורה? ומה אומרים ביום הברית במקום לומר ‘ונקרא שמו’ וכו’.

תשובה:

יש מקורות בהרבה ראשונים ואחרונים למנהג זה כפי שהובא באריכות במקורות.

תינוק שנולד חולה ואין מקיימים את הברית בזמנה, ניתן להקדים את קריאת השם לפני הברית, ונוהגים לעשות זאת בעליה לתורה, ואם הוא בכור עושים זאת בפדיון הבן, ויש הסוברים שבכל מקרה אין מקדימים את קריאת השם לפני הברית מילה.

ובמקרה שקראו השם לפני ברית המילה, במעמד הברית אומרים כפי שהובא בשם האבודרהם ‘שנקרא שמו בישראל’.

מקורות:

המקור המוקדם ביותר למנהג זה הוא בספר כללי המילה לר’ יעקב הגוזר (חי לפני למעלה משבע מאות שנה) שמביא מנהג זה, וגם מסבירו וכותב, שעד עתה לפני המילה היה שם טומאה לפניו וחרפה “שם ערלות” ועכשיו שנימול וקיימו בו מצות מילה צריך לשנות שמו לשבח וכו’ ומביא מקור למנהג זה שאצל אברהם עד שלא מל בשר ערלתו היה שמו אברם ומיד כשנמול נשתנה שמו לשבח וניתוסף לו אות אחת ונקרא אברהם.

בכיוון זה כותב גם הר”ש מגרמייזא (מרבותיו של רש”י) בסידורו אות קי”ט וז”ל: ולמה אין קוראין שם לנער כי אם ביום המילה, לפי שלא נקרא אברם אלא אברהם כי אם בשעת מילתו וכו’ עיין שם.

ובספר מטה משה בעניני מילה אות י”ח כתוב נמי בכזאת בקצרה ובלשון זה: “תניא” וקורא לו שם כי אברם לא נקרא אברהם כי אם בשעת המילה עכ”ל כאילו זה ברייתא באיזה מקום.

גם לרבות בפירוש התפלות והברכות לר”י ב”ר יקר (רבו של הרמב”ן ז”ל) כותב “בברכות המילה” וז”ל: ואומר קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויקרא שמו בישראל כך, ר”ל שלא רצה לקרוא לו בשם עד עכשיו שנימול ונעשה ישראל כדי שיהא שמו קיים וכו’ יעו”ש ביתר אריכות. ונשמע מדבריו שזה גם סגולה לאריכות ימים “כדי שיהא שמו קיים”.

ובספר חסד לאברהם להמקובל האלקי ר’ אברהם אזולאי בנהר נ”ב כותב, שלכן נהגו שלא יקרא לו שם רק אחר המילה, מפני שכל עוד שיש לו אחיזה בערלה וטומאה אי אפשר שיחול עליו הנשמה ולזה א”א שיקרא בשם ישראל, ורק אחר המילה מאחר שכבר נסתלקה הערלה והטומאה אז ודאי תחול עליו סוד הנשמה ובזה יקרא בשם אדם ישראלי עיין שם.

ובספר אוצר כל מנהגי ישורון סימן מ”א אות ז’ כותב בשם אוצר השמות שנדע כי כבר בימי הבית השני נהגו כן לקרוא בשם להבן הנולד בעת המילה.

אמנם יש שהביאו ראיה מקריאת שמו של יצחק שהיה עוד לפני שנצטווה למולו, אך אין להוכיח מכך מכיון ששם היה ציווי מיוחד על שמו עוד לפני לידתו.

אמנם כל זה כאשר התינוק בריא ושלם, אך כאשר התינוק נולד פג או חולה שאי אפשר לקיים את ברית המילה בזמנה, מצינו בכמה מדברי הפוסקים שכתבו שראוי להקדים את זמן קריאת שם התינוק עוד לפני ברית המילה, כן כתב להלכה בשו”ת אז נדברו חלק י”ג סימן ע”ג והביא שם מעשה רב בענין זה מהמשגיח דפונוביז’, וכן הביא מעשים בזה בשם הגרא”מ שך והגר”מ פיינשטיין והאדמו”ר מסאטמר זצ”ל, וכן כתב בחמודי דניאל הובא בספר הברית ובספר זכרון ברית לראשונים עמ’ 298 (ושם כתב לעשות זאת בזמן קריאת התורה), וכן כתב מהר”ם בריסק ח”ב סי’ ז’ ועוד, אמנם בשם הגר”י קנייבסקי הביאו שהורה להמתין בכל מקרה עד הברית, וכן כתב באוצר הברית פרק ו’ סימן ב’ שכך נוהגים.

 

2 תגובות

    שמואל:

    לאחרונה השתתפנו בברית מילה והתברר ששם התינוק היה כבר נחלת הכלל עוד לפני ברית המילה. הגיעו אנשים מסויימים שטענו שזה נגד הדין ונגד ההלכה וסימן לא טוב לתינוק. אמרתי במקום לאותם אנשים שהצדק לא עימם וידוע לי שבקהילות שונות שם התינוק נמסר על ידי ההורים עוד לפני הברית. אותן אנשים כנראה שבויים שאמונות תפלות שזה לכשעצמו כבר גובל באסור מדאורייתא. לכן אמרתי לעצמי שאלמד נושא זה ואכתוב עליו.
    נתחיל בתורה ושם אנו רואים אברהם אבינו קיבל את שינוי שמו ל”אברהם” ביחד עם הציווי על ברית המילה. “אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים, ולא יקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם, כי אב המון גויים נתתיך”, (בראשית יז). הרי לנו ששמו היה ידוע לו לפני ברית המילה.

    ולגבי יצחק התורה אומרת (בר’ כא ג) “ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק” ורק בפסוק שאחריו נאמר “וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אותו אלהים”

    בהמשך אם נסרוק את כל התורה והמשך כל התנ”ך נראה שאין אפילו רמז שחיכו לברית המילה כדי לתת שם. כמעט לכל תינוק ניתן שם מייד כשנולד (הדוגמאות הבולטות אברהם, יצחק, יעקב , דוד, שלמה נתן..).
    נמשיך לתלמוד שלנו ( הן הבבלי והן הירושלמי) וגם שם אין רמז לנושא. למעשה המקור לברכות המילה נמצא בבלי מס שבת קלז ובירושלמי ברכות )

    חשבתי שאולי זה כבר מופיע בספר הזוהר של הקבלה ושאלתי אנשים המבינים בספרי הקבלה אך גם הם חזרו אלי ואמרו שלא מצאו מקור לדבר.

    אז נמשיך לספרי ההלכה. בספר “ארבעת הטורים” יו”ד סימן רסה מביא ר’ יעקב בן אשר כדלקמן:
    “ומנהג ליתן יין בפי התינוק אחר ברכת היין ואחר “כורת הברית” ולומר “קיים את הילד הזה לאביו ולאמו שנקרא שמו פלוני”. מהדיוק שאמר “שנקרא שמו” פירוש לשון עבר ואינו נוקט לשון עתיד “”ויקרא שמו”. מה עוד שיש לו שם דיוק ארוך אם יש הפסק בברכות אלו באמירת תפילה ובקשת רחמים על התינוק ואילו היה אז חיוב לקרוא את של הילד דווקא בשעת הברית ודאי הנושא היה נזכר.
    גם חכם דוד אבודרהם שהיה מאוד בקי במנהגי ספרד כותב דונה ומשתמש בלשון “אלוהיהו ואלוהי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו ולאמו שנקרא שמו ”
    גם ר’ יהודה החסיד ב”ספר חסידים” שהוא מהראשונים אינו מסמיך את קריאת השם לברית המילה וכותב “כשמשימים הנער בערס וקורין לו שם”.

    אמנם שאלתי חבר ת”ח ואמר לי שחיפש לעומק והמקור המוקדם ביותר שמצא למנהג זה הוא בספר כללי המילה לר’ יעקב הגוזר (חי לפני 700 שנה) שכותב, שעד עתה לפני המילה היה שם טומאה לפניו וחרפה “שם ערלות” ועכשיו שנימול וקיימו בו מצות מילה צריך לשנות שמו לשבח , אך כנראה שמקור זה לא היה ידוע ביהדות ספרד וגם לא התייחסו לזה.
    ולבסוף קהילת ארם צובא הלוא היא חלב שבסוריא מאוד מפורסמת בשימור ובקנאות למסורות עתיקות ושם היה נהוג לכתוב את שם התינוק על ההזמנה שמסרו בהזמנה בכתב לברית המילה. להלן דוגמא אחת שמצאתי

    רבני בית ההוראה:

    אמת, היו בזה מנהגים שונים, ראה בס’ אוצר הברית בהרחבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *