לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

עובדת שהייתה מטלפנת לצרכיה ממקום העבודה

עבדתי בטלפנות אצל מעסיק מסוים במשך 6 חודשים. הייתי בנוסף בחודש 8 להריוני. המעסיק דרש ממני דווקא בחודש האחרון שעבדתי אצלו במסירות וברציפות שאסכם לו את כל ימי העבודה ושעות העבודה של אותו החודש. וכשהצטרך לשלם לי אמר לי באופן מפתיע שהוא בדק את כל השיחות שהייתי עושה ובזמן ההפסקה (מחוסר קליטה במקום העבודה.) וראה שהמון מהשיחות הייתי עושה גם לבעלי ולהורי מידי פעם.. (כמובן שהיו מבחינתי ברשות מלאה! אחרת היו מעירים לי ולכל עובדת שלא הייתה שונה ממני כבר מההתחלה.) גם מאז המעסיק אינו מוכן לשלם לי את על החודש האחרון. וגם קיצץ לי מבערך 6-7 שעות שהייתי עובדת ביום ל- 3 שעות. למרות היותי בהריון שמבחינת חוק אסור להוריד שעות לעובדת בהריון. ונאלצתי לעזוב את מקום העבודה מסיבה זו. שאין גם מי שיקבל אותי בחודש כזה לשום עבודה חדשה! לסיכום- את החודש האחרון שעליו לא קיבלתי עדיין תשלום עבדתי במאמץ מרובה ושעות מרובות. ונסיעות כל יום מביתר עלית לירושלים. המעסיק עדיין חייב לי קרוב ל- 4000 ש"ח. מזה שנה או יותר. אני באמצע תהליכי תביעה נגדו. היום התקשרתי אליו רגע לפני שהתביעה תצא נגדו. והוא אמר לי שהוא מאוד רוצה לשמוע קודם מה הפסק לדיני ממונות אומרים על כך אם הוא בכלל צריך לשלם לי? וכמה? בינתיים הסכמתי לכבד את הבקשה.

תשובה:

המעביד צודק שלא הייתה לך זכות לעשות טלפונים אישיים על חשבון המעביד ובשעות העבודה. שיחות קצרות בודדות יש מקום להקל במקרה שיש צורך גדול, אבל לא מעבר לכך. אם כל העובדות היו מתקשרות הרבה לשיחות אישיות, מסתבר שהמעביד לא ידע על כך.
את משך שיחות הטלפון ניתן לחשבן בצורה מדויקת אם מקבלים מחברת הטלפון קובץ אקסל עם פירוט השיחות. כך שניתן לפתור את המחלוקת בקלות ובזול.

השאלה אם הפחתת שעות העבודה הייתה מוצדקת תלויה גם בכך בכמות שיחות הטלפון.

יש לציין, בכל מקרה אסור לתבוע את החוב בבית הדין לעבודה אלא בבית דין שדן לפי דין תורה.

מקורות:

לעניין שימוש בציוד המשרדי לצרכים אישיים עיין כאן.

לעניין לתבוע בבית הדין לעבודה עיין כאן. במקרה זה עיקר הוויכוח הוא עובדתי ולא שאלה במנהג המדינה ולכן חמור יותר לדון בבית הדין לעבודה. כמו כן אני מניח שבמקרה זה רוב התביעה תהיה פיצויים על הלנת שכר ויש בכך חשש גדול לאיסור ריבית, עיין כאן.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. מכיון שדינא דמלכותא דינא ולכך גם לפי ההלכה חייב המעסיק לתת את התנאים הסוציאליים שהחוק מחייב ומאידך הרעת תנאים (ועוד כשזה משמעותי כמו הנ"ל) במהלך הריון שהיה אסור למעביד לעשות, אם בגלל זה היא נאלצה להתפטר הבי"ד יכול לחייב פיצויים על עצם המעשה + על האבטלה שלה שבעקבות הפיטורין כנ"ל?
    ואם הבי"ד לא יכולה לחייב פיצויים, האם במצב כזה ניתן לגשת לבי"ד לעבודה שהם וודאי יחייבו בפיצויים? ומדוע?

  2. גם בית הדין היה מחייב פיצויים במקרה שלפי החוק אין המעביד יכול לפטר. אבל במקרה זה המעביד יכול לטעון שלא הפחית את שעות העבודה בגלל ההיריון, אלא בגלל שהוא סבור שבמשך שלוש שעות עבודה העובדת תוכל להימנע מלהתקשר לקרוביה ולא במשך יום שלם.
    בכל מקרה, אם בית הדין אינו פוסק פיצויים, הרי זה משום שבמקרה זה ההלכה שונה מהחוק. במקרה כזה ודאי שאסור לתבוע בבית הדין לעבודה ולקבל יותר מאשר דין תורה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל