לתרומות לחץ כאן

פרשת תזריע – מצורע "האדם נזר הבריאה"

"…אשה כי תזריע וילדה זכר…" (ויקרא י"ב, ב)

 

"אמר רב שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחַר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף…" (רש"י)

 

רש"י הביא את דברי המדרש (ויקרא רבה י"ד, א) שדיני טהרתו וטומאתו של האדם נאמרו בתורה רק אחר שנאמרו סימני טהרתם של שאר בעלי החיים, כשם שבמעשה בראשית נברא האדם אחר כל שאר הברואים. והטעם לכך שבאמת נברא האדם אחרון נאמר שם במדרש: "אחור וקדם צרתני, אמר ריש לקיש אחור זה יום אחרון, וקדם זה יום ראשון, אם זכה האדם אומרים לו "אתה קדמת לכל מעשה בראשית", ואם לאו, אומרים לו "יתוש קדמך, שלשול קדמך".

דברי המדרש דורשים ביאור, הלא המציאות היא שהאדם נברא אחרון לכל הברואים כמפורש בפרשת בראשית, וא"כ גם אם "זכה" איך נוכל לומר לו "אתה קדמת לכל מעשה בראשית" והלא הדבר אינו נכון?

עוד מוטל עלינו להבין מה הפחיתות והחסרון של האדם במה שבריאת היתוש או השלשול קדמו לו, אדרבה לפעמים נאמר הכלל שאחרון אחרון חביב?

על שאלות אלו עמד בספר "בית יצחק" (לרבי יצחק ב"ר ניסן זצ"ל מוילנא) וכתב ששמע מהר"ר משה מנדיל זצ"ל לבאר זאת ע"פ המובא בספר אחד, שפעם אחת התאספו חכמי הפילוסופים וחוקרי הטבע לחקור ולהתבונן מה התועלת בכל בריה ובריה הנמצאת בעולם. עמלו הם ימים רבים והתחקו אחר מעשיהם של בריות רבות, החל מבעלי החיים הגדולים עבור לשרצים הקטנים וכלה במיני הצמחים הרבים הגדלים בעולמנו. אחר זמן רב של עמל ויגיעה נוכחו לגלות שלכל אחת מהבריות המוכרות להם נועד תפקיד חשוב לצורך קיום העולם, מהם נועדו לאכילה, מהם לשימוש האדם כמו סוסים וחמורים, ואף עשבים רעילים נמצאו בעלי סמי מרפא לפצעים חיצוניים.

כשנשלמה מלאכתם שמחו מאוד וערכו סעודה גדולה. בעיצומה של המסיבה קם אחד החכמים ואמר: "שמעו נא רעי, הן אמנם חקרנו את סודותיהן של הבריות כולן ונוכחנו לגלות את תועלתם למען העולם. ברם, שכחנו לחקור מה התועלת שאנו בני האדם מביאים לעולם".

החלו החכמים להתבונן בדבר ונבוכו לראות שלכאורה האדם אינו מוסיף כלום בעולם ורק הורס ומקלקל את יופיו של הטבע. את בעלי החיים הוא אוכל, את הצמחים הוא קוצץ ואת האוויר הוא מזהם. ולכאורה העולם יכול להתקיים בשלווה גם בלעדיו…

אנחנו בני ישראל איננו זקוקים כלל לחקירותיהם. אנו יודעים שהקב"ה טוב וחפץ להיטיב ולכן ברא את העולם עבור עם ישראל שיעבדו אותו בקיום התורה והמצוות, וכך ישתמשו בעולם הגשמי לצורך קניית קניינים נצחיים רוחניים ועל ידי זה יזכו לחיי עולם הבא. העולם הזה משמש רק כפרוזדור לפני העולם הבא, ולכן מוטל על האדם להשתמש בו כדי להתכונן כראוי לקראת הגעתו ל"טרקלין", היהודי במעשיו הטובים אינו מקלקל את העולם אלא אדרבה הופך אותו לעולם רוחני נצחי.

כשיהודי חורש, זורע וקוצר תבואה, ולאחר מכן דש, זורה, טוחן לש ואופה, ובסופו של דבר מפריש חלה מהפת שהכין, הרי הוא מתקן ומקדש את כל המלאכות הגשמיות שעשה והופך אותן למעשים רוחניים. אף כששוחט בהמה ומברך על השחיטה ועל האכילה ומתחזק באכילתו על מנת להמשיך לעבוד את ה', פעולתו מתקנת ומועילה לעולם באמצעות אותה בהמה להוסיף עוד קניין רוחני וניצחי, ומקיים על ידה את מצוותו של בורא העולם.

ע"פ דברים אלו יאירו דברי המדרש, אם זכה האדם לשמש את בוראו ולקיים את מצוותיו, ומשתמש בעולם הזה כאמצעי לעבודתו יתברך, אומרים לו "אתה קדמת לכל מעשה בראשית" – אכן המחשבה לברוא אותך קדמה לכל הבריאה כולה, כי אתה הוא נזר הבריאה וכל מחשבת בריאת העולם היתה כדי לשמשך, והסיבה שנבראת לאחריהם היא רק כדי שתבוא לעולם מוכן לשימושך.

אבל אדם שאינו זוכה ולא מקיים את מצוות בוראו, אינו יכול לשמש כנזר הבריאה וכל מעשה שלו בעולם אינו אלא חורבן, אכילתו משחיתה את בעלי החיים וביתו הורס את הנוף הטבעי וכל מעשיו הבל ורעות רוח. לאדם כזה אומרים: "יתוש קדמך" כלומר כל מעשה בראשית ואפילו היתוש הקטן נברא לפניך ואתה באתה בגבולם לחבלם ולהשחיתם ואין לך פחיתות גדולה מזו, כי לא לצורך אדם כזה היתה הכוונה לברוא את העולם.

***

"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: "ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". (קהלת רבה פ"ז)

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *