שלום,
בשו"ע סימן קפא סעיף א', כתוב שמים אחרונים חובה.
האם כך נפסק להלכה?
ברכה והצלחה.
תשובה:
שלום רב.
בשולחן ערוך סעיף י' הביא שיש שאינם מקפידים על מים אחרונים כיום מפני שאין מלח סדומית מצוי בינינו, ומשום ידים מזוהמות אין חוששין הואיל ועכשיו אין מקפידין לרחצן מלכלוך המאכל אין זה קרוי זוהמא עבורינו. אמנם כתב המשנה ברורה שם ס"ק כ"ב בשם כמה פוסקים שיש להחמיר וליטול מים אחרונים גם בזמן הזה. ובמשנה ברורה בסק"א ביאר שיש לחוש גם בזמן הזה למלח מסוג אחר שטבעו כטבע המלח סדומית.
לפי זה האם ספק בהלכות מים אחרונים לקולא או לחומרה?
ממה שאני יודע אין להקל גם כאשר יודעים את הטעם.
האם זה נחשב מקרה של ספק דרבנן לקולא?
בעיקרון דין זה כדין שאר המנהגים שספק בהם לקולא, אך אין זה משליך על עצם הדין שבו נפסק בפוסקים לחומרא. ואף שבדרך כלל גם כאשר יודעים את הטעם אין להקל, אך כאן הפוסקים כתבו זאת בעיקר כדי ללמד זכות על הנוהגים להקל בזה וכמו שכתב בערוך השולחן סי' קפ"א סעיף ה'.
מדוע אתם כאן בתשובה זו "מוציאים לעז" על רבנים יראי שמים מזרם ליטאי שבמעשה לא עומדים ליטל מים אחרונים וכידוע "מעשה רב" ולכן גם תלמידיהם במעשה, כאילו הם לא עושים מספיק חלילה. וראו בספר שדי חמד ערך "לעז." ודי בזה. והו רחום יכפר עוון.
אינני יודע מה זה הוצאת לעז אצלך, אנחנו בסך הכל כתבנו את פסיקת המשנה ברורה שהתקבל בקרב בני אשכנז כפוסק מובהק, התרומת הדשן כידוע לא נטל מים אחרונים כמובא בס' לקט היושר, אבל אני אינני רואה מקום להקל בזה כנגד פסיקת המשנה ברורה וכנגד המנהג.
השאר תגובה