לתרומות לחץ כאן

קידושי אשה בטבעת שאולה

שאלה:

שלום לך כבוד הרב.

לאחר 4 שנות נישואין, התברר כי שטבעת הנישואין לא נקנתה מכספו של בעלי ולא מכספי הוריו אלא הטבעת היתה שייכת לסבתא של בעלי. היא השאילה לנו את הטבעת בשביל הקידושין ואחר כך החזרנו לה אותה. מה עלינו לעשות.

תשובה:

אם האשה המתקדשת לא ידעה כי עליה להחזיר את הטבעת לסבתא, צריך לקדש שוב בפני ב' עדים. אולם אם היא ידעה כי הטבעת חוזרת לסבתא אין צורך לעשות שוב קידושין.

מקורות:

כתב הרא"ש (קידושין פרק א' סי' כ'): "על כי ראיתי באשכנז שרגילין לקדש בטבעת שאולה נתתי את לבי לדרוש ולתור מאין הרגילם דלכאורה אינה מקודשת כיון שקבלה הטבעת אדעתא שהיא שלה ואינה שלה כי היא צריכה להחזירתה לבעלים נמצא שקדשה בגזל דאחרים ואינה מקודשת". אח"כ הרא"ש מאריך בענין, ומסקנתו: "גם אני צעיר הצעירים לא אמנע מלחוות דעתי וכו' וה"מ במשאיל חפץ לחברו להשתמש בו והלך השואל וקדש בו את האשה, אבל השאילו לקדש בו, נראה לי דהוו קידושין טובים ואינה צריכה להתקדש פעם אחרת. כיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו את האשה, אנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לעשות קידושין, שתהא האשה מקודשת לו, כי אדעתא דהכי מסר בידו הטבעת, ואם לא יועיל לו בלשון שאלה, יהיה בלשון מתנה, ולכל הפחות יהיה מתנה על מנת להחזיר, והויא מקודשת, ויקנהו מן האשה ויחזירהו לו או יחזיר דמיו".

דין זה הביא הרא"ש גם בתשובותיו (כלל לב סי' ), ונפסק בטור ובשו"ע (אבה"ע סי' כט סעי' יט). ומפרשי השו"ע לא הביאו כל חולק בענין. וכך גם נקטו האחרונים (ראה שו"ת חתם סופר אבה"ע קו, ועוד רבים מהאחרונים).

אמנם הרשב"א בתשובה (ח"ד סי' רעו, וח"ו סי' ב', ראה גם בשו"ת אבני נזר (אבה"ע סוף סי' קלו). ודעתו כי אם המשאילה היא אשה אחרת (לא האשה המתקדשת בעצמה), הטבעת נחשבת שאולה וממילא אין הקידושין תופסים. אולם דעת הפוסקים כאמור כהרא"ש, וראה עוד בשו"ת חתם סופר אבה"ע סי' קו. (ניתן לעיין עוד בענין כאן).

וגם אם נרצה לחשוש בכל זאת לדעת הרשב"א, די בזה שהזוג יודעים כי לשיטת הרשב"א הם צריכים לעשות שוב קידושין, ואם הם רוצים לחשוש לשיטת זו, אנו אומרים כי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וכוונתו לשם קידושין כפי שנאמר לגבי קידושי קטן שהגדיל, או קידושין בפחות משוה פרוטה וכד' (עי' סוף סי' לא). אלא שחשוב לציין, כי אם מעיקר הדין היו צריכים לעשות שוב קידושין, לא היינו סומכים על עיצה זו.

אולם כל הנ"ל הוא רק במקרה שהאשה המתקדשת ידעה כי היא מקבלת טבעת שאולה בצורה כזו. אבל במקרה שהאשה סבורה כי האי מקבלת טבעת קידושין רגילה שתהיה שלה לצמיתות, ולאחר הקידושין רק נודע לה כי היא צריכה להחזיר את זה, יש בזה חסרון בקידושין כמבואר באריכות בב"ש (סי' כח סק"ג) במקרים שאין הטבעת שייכת לגמרי לבעל, למרות שאם היה מסביר לה שהוא מקדש אותה רק בחלקו ששיך לו היתה מקודשת, מאחר שהיא סבורה שהיא מתקדשת ומקבלת בעלות מלאה על הטבעת, אינה מקודשת (אין טעם כאן להרחיב בפרטי המקרים שם, הרוצה יוכל לעיין שם ולהחכים).

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל