1. בהסכם שותפות בה רכשתי זכויות נקבע כי "נאמן" שמונה ונבחר מראש מטעם אחד הצדדים בשותפות ומקבל ממנו תשלום עבור שרותים שהוא מעניק לו ,יהיה זה שיחליט אם לאפשר הגשת תביעה (מטעם משקיעים שרכשו זכויות בשותף השני) נגד אותו הצד שמינה את הנאמן ונגד עצמו (הנאמן הוא השותף הפורמלי השני בשותפות ומכר זכויותיו למשקיעים מהציבור ובהם אני). האם התניה שכזו עומדת בדין תורה?
2. האם "נאמן" שכזה התלוי באחד הצדדים מבחינת בחירתו וקבלת משכורתו, יכול להיות נאמן מדין תורה ולייצג נאמנה את בעלי הזכויות בשותף השני המעונינים לתבוע אותו עצמו (את הנאמן) ואת שותפו שמינהו ומשלם שכרו?
3. באותו הסכם כלל השותף הראשון תנאי שרוכשי הזכויות בשותף השני לא יהיו רשאים לתבוע אותו (את השותף הראשון) או את נאמנו (השותף השני) במקרה של רשלנות או פשיעה מצידם. האם התניה כזו מותרת בדין תורה?
4. אם הסכם השותפות קובע שכל ההשקעות בשותפות תמומנה ע"י רוכשי הזכויות בשותף ב' בלבד (שרכשו זכויות מהנאמן של צד ב') וששותף א' מנהל את ההשקעות ומקבל משכורת קבועה, החזר הוצאות מלא וחלק קבוע מהרווחים לכשיהיו, האם שותפות כזו מותרת מבחינת ההלכה כשלשותף א' אף אין אחריות במקרים של רשלנות ופשיעה בכספים ובהשקעות שהוא מנהל?
תשובה:
באופן כללי כל תנאי שבממון קיים. יש אפשרות להתנות לתת נאמנות לפסול עדות או אפילו לאחד מהצדדים וכן יש אפשרות לפטור אדם אפילו מפשיעה. אבל התניה שלא ניתן לתבוע שאינה מתייחסת לעצם החיוב הממוני אלא לאפשרות לתבוע ולדון, דעת רוב הפוסקים שאין תוקף להתניה כזו.
מקורות:
לעניין נאמנות עיין שו"ע חו"מ סי' עא וסי' כב סעיף א. לעניין שלילת זכות התדיינות עיין עלון המשפט גליון 11 עמוד ג.
שלום רב
1. מודה מאוד על התשובה
2. אודה התיחסות לסעיף 4 בשאלתי שלהבנתי לא נענה
מודה מאוד
וינברגר דוד
השבנו על השאלה שמועיל תנאי לפטור אדם מפשיעה. כמקור לכך עיין בקצות סי' רצא סק"ג.
עם זאת יש לציין שתנאי כזה מועיל רק לגבי פשיעה או רשלנות, אבל לא לגבי להזיק במזיד. אדם האומר לחבירו קרע כסותי והפטר, הקורע פטור כל עוד שבעל הבגד לא חזר, אבל אם הקורע ידע או שיער לעצמו שבעל הבגד חזר בו ואף על פי כן קרע, הרי הוא חייב.
השאר תגובה