תביעות הדדיות בהתמחרות לקניית דירה

בפסק דין תורה הוחלט על מכירת נכס עקב חוב לתובע. הצדדים החליטו על ביצוע התמחרות, דהיינו הסכום הגובה ייקח את הבית. הנתבע מראש ידע כי קשה לו לוותר על הנכס ולכן הגיע לסכומים עצומים שמראש ידע כי לא יהיה מסוגל לעמוד בסכום ההתמחרות. הצדדים הגיעו לסכום רף וכאשר התובע ראה שהנתבע מטפס גבוהה טען שהוא רוצה לחשוב עד מחר לגבי הסכום. הנתבע הסכים אך לאחר שעה של מחשבה טען הנתבע על הפרת הסכם וניגש לתבוע 10% מסכום ההצעה הגבוהה עפ"י קביעה שלו אישית בלבד וללא שום הסכם או חוזה בין הצדדים והכל היה בעל פה. התובע יטען הפוך כי היה הונאת אדם לחבירו במו"מ והתובע שוקל לתבוע בתביעה שכנגד. מה הדין?

אני מקווה שהמקרה ברור. אודה על תשובתך המהירה

תשובה:

לא נראה לי שיש אפשרות תביעה לאחד מהצדדים.

בנוסף לכך, אם כל ההסכם על ההתמחרות היה בעל פה, התובע יכול לחזור מההסכם ולדרוש שיהיה בצורה שאין אפשרות להציע מחיר שאי אפשר לעמוד בו.

מקורות:

כל ההסכם היה בעל פה ואין מקום להחיל סנקציות ללא התניה מפורשת וללא קנין באופן שאין בו משום אסמכתא. עיין שו"ע חו"מ סי' רז סעיפים טו טז.

אף שיש חיוב לקיים גם הסכם בעל פה והחוזר בו נקרא מחוסר אמנה, עיין שו"ע חו"מ סי' רד סעיף ז, מכל מקום במקרה שצד אחד מנצל את ההסכם להונות את הצד השני, ברור שניתן לחזור בו. עיין בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' קמט אות ג שכתב שאם יש איסור אונאה, אף בקרקע, אין מי שפרע, וכדין מקח שיש בו איסור ריבית, שלא תקנו מי שפרע במקח הנעשה באיסור (שו"ע חו"מ סי' רט סעיף ו ועיין בש"ך סי' רד סק"ב ואכמ"ל), ולפי זה נראה שכל שכן שאין איסור מחוסר אמנה.