בס"ד
בדבר הזוג שכשנה לאחר נישואיהם נולד להם תינוק עם פגיעה מוחית ופגוע אברים, ובבירור גנטי שנערך נקבע ששני ההורים נושאים גן מסויים ויש סכנה של 50% שגם התינוקות הבאים יהיו בעלי פגמים ומגבלות חמורות, ונפשם בשאלתם האם הם חייבים במצות פו"ר.
לא אכחד שזה זמן רב שאני מסתפק אם יש חיוב פו"ר כאשר יש חשש גדול שיולדו תינוקות פגומים. ויסוד הספק מה שביארתי במנחת אשר בראשית סי' לט, דאין אדם צריך לסבול יסורים גדולים או ליפול למשכב כדי לקיים מצות עשה, ואף דאיתא בשו"ע או"ח סי' תע"ב סעי' י' דאף מי שקשה לו לשתות יין בארבע כוסות או שהיין מזיקו חייב לשתותן, מ"מ מי שנופל למשכב ע"י קיום המצוה פטור, ולא רק בד' כוסות אלא אף בכל מצוה עיי"ש.
וכך נראה גם לגבי מצות פו"ר, דאף שכתב הריטב"א ביבמות סה ע"ב דרק באשה שפטורה ממצות פו"ר אמרו שם דמותר לה לשתות כוס עיקרין כדי להנצל מצער לידה, אבל איש המצוה על פו"ר אסור לו לעקר עצמו ע"י סם כדי להנצל מצער ביאה, מ"מ נראה שכאשר מדובר בחולי ממש או צער גדול וחמור פטור, והארכתי בזה במקו"א.
ונראה לכאורה דאם פטור מן המצוה משום סבלו הוא אף שהמצוה רובצת עליו ק"ו שפטור מן המצוה כאשר ע"י קיומה יגרום צער שאין למעלה ממנו לזולתו, וק"ו בן בנו של ק"ו כאשר יגרמו חיי צער לתינוק שעדיין לא בא לעולם, ויש חשש גדול שהתינוקות שיולדו יהיו פגומים בגופם ובשכלם ומטבע הדברים כל חייהם יהיו חיי סבל וכאב שלא יתוארו, פטור הוא מפו"ר.
ואף שכתב האבני נזר אבה"ע סי' א' דכדי שלא לבטל מצות עשה כל ימיו חייב להוציא כל ממונו, והביא ראיה מה שצריך לגרש את אשתו ולשאת אחרת בשהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אין הכרח בדברים, ואין הם עיקר להלכה.
ואין לדחות ולטעון הלא "שומר פתאים ה", דלאחר שעשו בירור זה והסכנה ידועה שוב אין לסמוך על שומר פתאים ה', וכבר כתב התרומת הדשן בסי' רי"א לגבי איסור קטלונית דכל שהסכנה ידועה שוב אין אומרים בו שומר פתאים ה' ועי' במנחת אשר דברים סי' ז' אות ג'. ולפי"ז בני"ד מאחר שעשו בדיקות גנטיות מתקדמות וכל הבדיקות מונחות בקופסא שוב אין לסמוך אהא דשומר פתאים ה'.
וגם אין נראה לומר בענין זה "בהדי כבשי רחמנא למה לך" דמפתח הנשמות ביד הקב"ה, והוא הפותח רחם ומונע פרי בטן, דהלא חזינן שרוב גדולי הדור תמכו ועודדו להנהיג בדיקות "דור ישרים" כדי לחשוף חשש לפגמים גנטיים מבעוד מועד וכאשר מוצאים חשש לפגם גנטי, רובא דעלמא נמנעים מלהשתדך, ולא אמרינן בהדי כבשי רחמנא למ"ל, ואף שבודאי שאני מניעת שידוך לכתחילה מביטול מצות פו"ר, מ"מ חזינן שלפי דעת תורה אין להתעלם מנתונים המצביעים על חשש לפגמים גנטיים, ולא אמרינן בזה בהדי כבשי רחמנא למ"ל.
ואין זה דומה לברכות י' ע"א דחזקיהו המלך לא עסק בפו"ר משום שראה ברוח הקודש דנפק מיניה זרעא לא מעליא אמר לו הנביא ישעיהו "בהדי כבשי רחמנא למה לך מאי דמיפקדת איבעי לך למיעבד ומה דניחא קמיה דקוב"ה לעביד" דשאני התם שראה ברוח הקודש וזה בכלל כבשי דרחמנא משא"כ בנד"ד שהבדיקות מבוססות על הבחינה הטבעית. ועוד דשאני זרעא דלא מעלי שבידם לחזור בתשובה ולהטיב דרכיהם דזו בחירת האדם, מחשש מחלה שאינו ביד האדם כלל, ומשו"כ נראה דאין ני"ד דומה להא דחזיקהו וישעיהו.
(ועי' תוס' נדה ט"ז ע"ב ד"ה הכל בידי שמים שהקשו, מהא דחזקיהו דהלא יראת שמים אינה בידי שמים. ותירצו, "דהראבו מה שעתיד להיות, ועוד הרבה דברים תלוי במזל" ודו"ק).
סו"ד נטיית לבי שבכה"ג פטור הוא למעשה מפו"ר.
ולגבי השאלה אם חייב לנסות להביא ילדים ע"י הפריה חוץ גופית ובדיקת (P.G.D.) שענינו הפריית הביצית ועריכת בדיקה גנטית בעובר בתחילת התהוותו, ורק אם יתברר שאין בו פגם גנטי מחדירים את העובר לרחם האשה ע"מ שיפתח לכדי ולד מעליא. באמת אין זה בכלל חיוב פו"ר, דאין חובת המצוה אלא המעשה הטבעי שיש ביד האדם לעשות, אבל מעיקר הדין אינו מצווה להתעסק באמצעים מחודשים שאינם טבעיים כגון דא. אך אף שאין זו חובה גמורה ודאי שיש לעודדם לנהוג כן ולהתעסק בכל עוז להביא לעולם זש"ק, זרעא מעליא, ולענ"ד ברור דאף אם אין בזה חיוב יש בזה מצות פו"ר, ואף בדרך זו מקיים האדם מצות פו"ר קיום מעליא, דמ"מ הביא לעולם זש"ק, ומלבד קיום מצות פו"ר יש בזה כל הסגולות העצומות שלמדנו מדברי חז"ל במצוה זו דלא תהו בראה לשבת יצרה, ואין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף.
וכיון שאיש זה בעצם חייב מצות פו"ר אלא שפוטרים אנו אותו למעשה מחשש שיולד ולד פגום, יש לעודדו לעשות כנ"ל. ואף שידעתי שרבים מגדולי ישראל לפני שנות דור לא היתה דעתם נוחה מטיפול זה, בני"ד שאיש זה בר חיובא הוא ובידו להוליד, כו"ע מודי דזו הדרך המוציאתו ידי חובתו.
