השכיר טלפון סלולרי לחו"ל ולא הסביר היטב כיצד להשתמש

לכבוד הגאון הרב… שליט"א
נסענו לחו"ל ויהודי אחד השכיר לנו פלפון שנוכל להשתמש בו בחו"ל, ודרך טלפון הודיע לנו פרטי השימוש והמחירים, שמעיר לעיר עולה סענט אחד לדקה, ומחו"ל לארץ ישראל זה בחינם, וכל יום שכירות טלפון 9 ש"ח. המספר מופיע בטלפון כשלוחצין מצד הימין. הוא צירף לטלפונים גם דף מחירים ושם יש גם מספר גישה.
נסענו לחו"ל דברנו הרבה לארץ ישראל וחזרנו והוא שולח לנו חשבון של 2600 ש"ח.
התברר שלפני שמטלפנים יש קוד שצריכים לעשות, והיינו המספר הגישה שמופיע על דף הדרכה, ואז מדברים בחינם, אבל כשלא עושים קודם הקוד, משלמים יקר מאד.המשכיר טוען שאמרתי לכם שיש מספר שמופיע כשלוחצין בצד.
אמנם אני בכלל לא שמתי לב שעל הדף כתוב איזה מספר גישה, וגם לא ידעתי מה זה מספר גישה.וגם חשבתי שהמספר שאמר לנו כשלוחצין בצד, זהו מי שרוצה לדעת המספר של הפלפון שאנו קבלנו, וע"כ בכלל לא שמתי לב בזה. המשכיר מתצל שאכן לא הסביר עצמו טוב, אבל עכשיו אני צריך לשלם.
השאלה: האם יש לנו כח הטענה שלא לשלם, האם לכל הפחות מדיני שמים הוא חייב, דוגמת גורם היזק [עי' תוס' ב"ק נו, א דגם מי שמכוין לטובה אם גורם היזק חייב לצאת דיני שמים] והאם מהני תפיסה, שהרי אנו מוחזקין.
אכיר טובה למע"כ אם יוכל להדריך אותנו בענין זה.
יישר כוחכם
בכ"ר

תשובה:

לכבוד… שליט"א

שלום רב,

לעניין תפיסה כשיש חיוב לצאת ידי שמים מסקנת הש"ך, הקצות והנתיבות בסי' כח סעיף א שתפיסה אינה מועילה.
לעניין חיוב לצאת ידי שמים כשאינו מתכוון להזיק בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' צה כתב שאין חיוב לצאת ידי שמים על שוגג אלא אם מתכוון להזיק, וצ"ע שלא הביא את התוספות בב"ק שציין כת"ר. כמו כן יש לציין שבשיטה מקובצת שם מביא בשם הרא"ה והמאירי שחולקים על התוספות וסוברים שרק אם התכוון להזיק חייב, ושתלמיד הר"פ סובר כהתוספות.

ומכל מקום בנידון דידן נראה לי שיש מקום לפטור מלשלם על השיחות אם המשכיר אכן לא הסביר כראוי.
תביעת המשכיר לשלם על השיחות היקרות יכולה להיות מדין מזיק שהמשתמש במכשיר גרם שהמשכיר יחוייב בשיחות אלו, אבל לא מדין תשלום על השימוש, כיון שהמשכיר לא התנה שבמקרה שמתקשרים ללא מספר הגישה יצטרכו לשלם יותר. ואם תביעת המשכיר היא מדין מזיק נראה שאינו יכול לתבוע את הנזק במקרה שגם הוא שותף בנזק. ואפילו אם נאמר שיש למשכיר תביעה לשלם על השימוש, כיון ששימוש כזה אינו חינם וגם מבלי לסכם על המחיר המשתמש מתחייב לשלם את המחירים הקבועים של המשכיר, מכל מקום נביא להלן הוכחה לכאורה שאם התובע גרם שיהיה על הנתבע שוב אינו יכול לתבוע, משום שעל דעת כן לא התחייב הנתבע שיהיה חייב גם כשהתובע יגרום את החיוב.

נתחיל אם תביעת המשכיר היא מדין מזיק. הנה התוס' בב"ק דף ק ע"א ד"ה טיהר כתבו שדיין שטעה בשיקול הדעת וחייב את הזכאי, חייב אפילו לסוברים שהמזיק בגרמי פטור, כיון שגרם שיחויב הזכאי בסך שחייבו, ועל פי פסק הדיין התחייב הזכאי מן הדין, שהרי בטעות בשיקול הדעת אמרינן 'קם דינא', תוס' מדמים דין זה לכוהנים שחשבו מחשבת פיגול בקרבן במזיד שחייבים לשלם לבעל הקרבן, אף שלא הזיקו רק במחשבה, כיון שעל ידי מחשבתו נפסל הקרבן. ועיין בקצות החושן סי' כה סק"ב שכתב שאף שמלוה שמכר שטר חוב ומוחלו, נחשב למזיק בגרמי, אין זה אלא מטעם שאין לקונה שטר חוב רק שיעבוד נכסים, וכיון שהנכסים המשועבדים אינם ממונו ממש, אין המוחל מזיק אלא בגרמי, אבל מי שמזיק גוף החוב, או שגורם על ידי דיבורו שחבירו יחויב במה שלא היה חייב, דינו כמזיק גמור. אבל דעת הרי"ף בסנהדרין דף יא ע"ב שדיין שטעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד פטור לפוטרים מדינא דגרמי אפילו לסוברים דאמרינן 'קם דינא', וכן הכרעת הש"ך בסי' כה סק"ה אות ב.
והנה המשתמש במכשיר טלפון של חבירו יש לדמותו לכאורה לדיין שטעה בשיקול הדעת, שהרי על פי מעשיו של המשתמש התחייב בעל המכשיר לחברת התקשורת, ולהרמ"א שפסק כהתוס' והרא"ש דינו כמזיק בידים, ולהש"ך שפסק כהרי"ף דינו כמזיק בגרמי.
אם החיוב הוא מדינא דגרמי, נראה פשוט שאם המשתמש היה שוגג גמור שלא היה עליו להבין שהוא גורם לחיוב גדול, הרי הוא פטור וכדעת הש"ך בסי' שפו שגרמי בשוגג פטור. אבל גם אם חיובו הוא מדין מזיק בידים, מכל מקום כיון שאף בעל המכשיר שהוא הניזוק אשם בנזק בכך שלא הסביר כראוי, הרי הוא פטור. וכן מוכיח בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סוף סי' כז (מובא גם בספר פרי האדמה ח"ב תחילת דף כא ובשו"ת נוכח השולחן אבן העזר סי' יג) מהגמ' בקידושין דף כד ע"ב שמבעית את חבירו פטור מדיני אדם כיון שהניזק הבעית את עצמו, שכל שהנזק בא מחמת שניהם (המזיק והניזוק) פטור.

גם אם תביעת המשכיר היא לשלם על השימוש נראה להוכיח שאם הוא עצמו גרם לחיוב שעל דעת כן לא התחייב המשתמש וכדלהלן: הרמ"א בחו"מ סי' קכו סעיף ט פוסק שאם ראובן אמר לשמעון לפרוע ללוי במעמד שלשתם ולוי התרשל מלתבוע את שמעון עד שהעני שוב אינו יכול לחזור ולתבוע את ראובן, לכל הדעות. ואף שלא נפטר ראובן מדין פרעון בעל כרחו שהרי לוי היה יכול לסרב להמחאה, והנזק שלוי גרם הוא גרמא בלבד, מכל מקום נראה לי שהסברא היא שראובן לא התחייב ללוי על דעת שיהיה חייב גם כתוצאה מפשיעת לוי.