לתרומות לחץ כאן

מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון במוקצה – מד. מה.

מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון במוקצה – מד. מה.

לר' יהודה

לר' שמעון

נר חדש

מותר אפי' ייחדו ואפי' מחמה לצל דהזמנה לאו מילתא בה"ל רע"ט ו' ד"ה נר. וצ"ל דחלוק מתמרי דעיסקא או מתרנגלת לביצתה דהוי מוקצה דשא"ה דהכלי יש לו ב' תשמישין וכדי לבטל תורת כלי מינה בעי מעשה דוקא ע' הרמב"ן

מותר אפי' מחמה לצל דהזמנה לאו מילתא

נר חרס ישן

אסור דמוקצה מחמת מיאוס ולר' מאיר מותר לצורך גופו ומקומו ככלי שמלאכתו לאיסור

מותר לצורך גופו ומקומו ככלי שמלאכתו לאיסור וע' בחי' רעק"א לאו"ח רע"ט בשם ר"ן דר"ש מודה למוקצה מחמת מיאוס אלא שיכול לשנות דעתו ולא אמרי' מגו דאיתקצאי [והוסיף שם דכיון שיש אפשרות להשתמש בו לצו"ג מותר נמי לצומ"ק אבל במשניות לא נקט כן].

נר מתכת (פמוט)

שכבר נשתמש בו

מותר דלא הוי מאוס. ולרש"י מד: ד"ה הניח מיירי בלא ייחדו [ומותר לטלטלו אף מחמה לצל] אבל ייחדו אסור אף לצגומ"ק [ולשאר ראשונים מותר לצגומ"ק כיון דראוי לשאר תשמישין]

מותר בלא ייחדו אף מחמה לצל

ובייחדו מותר לצגומ"ק

נר הדולק (ר"ל שמן המטפטף בשעה שדולק)

אסור דמוקצה מחמת איסור

מוקצה מחמת איסור או מחמת מצוה

ולר"א בר"ש מד. מותר עכ"פ בשעה שדועך ועומד ליכבות. רש"י [דאין מכהה אורו בכך. פנ"י וע"ע רש"ש מב: דלתוס' לא הקיל ראבר"ש רק לאחר שכבה]

טלטול הנר עצמו

מוקצה דהוי בסיס וגם מחשש כיבוי לרי"ה דדבר שאין מתכוון אסור ע' להלן מו:

הוי בסיס לשלהבת ולרב יוסף מחשש שיכבה אבל אביי חולק ע"ז דהוי דבר שאין מתכוון מו:

הדליק נר וכבה

אסור דמגו דאיתקצאי וכו'

מותר לטלטלו ולהסתפק ממותר השמן דיושב ומצפה אימת תיכבה ולית ליה מגו דאתקצאי

הדליק בכוס קערה ועששית וכבה

אסור מגו דאיתקצאי וכו'

מוקצה מחמת איסור או מחמת מצוה דאין יושב ומצפה אימת תיכבה ולעולא מד. אינו מוקצה [ואולי ס"ל דגם כה"ג יושב ומצפה אבל צ"ע א"כ למה שמן המטפטף מוקצה לר"ש כ"ז שדולק]

מטה שייחדה למעות

אם הניח עליה מעות בחול מוקצה לגמרי כמלל"א לרי"ה (רש"י) או כחצוצרות (תוס')

ואם הי' עליה מעות ביה"ש איתקצאי [אע"ג דהוי רק איסור דרבנן מ"מ דחאו בידים גרע]

אף ייחדה והניח עליה מעות בחול מותר לטלטלו לצגומ"ק. וכשהניח מעות ביה"ש

ונסתלקו משם ל"א מגו דאיתקצאי.

מטה שלא ייחדה למעות ויש עלי' מעות

אסור לנערו כבסיס ולבעה"מ דלא נעשה בסיס באמצע שבת מותר לנערו ורק אסור לטלטל המטה בלי לנער

כמו לר' יהודה

חיטין שזרען בקרקע

מוקצה

אינו מוקצה אף שדחאו בידים כיון דחזי

סכך שנפל מסוכה ביו"ט של פסח

מגו דאתקצאי מחמת איסור סתירה אף שלא דחאו בידים

אינו מוקצה בסוכה רעועה דיושב ומצפה ע' ביצה ל: ובבריאה מוקצה דהוי ככוס קערה ועששית [וחשיב כדחאו בידים]

סכך ונוי בחוה"מ

הוקצה למצותו עד אחרי סוכות

הוקצה למצותו עד אחרי סוכות ואפי' נפלה הסוכה כיון דיכול לחזור ולהשתמש בו. ריטב"א. וצ"ע דבהפריש אתרג אסור אף שנפסל ואין ראוי (תרס"ה) אא"כ נאמר דהתם אינו יושב ומצפה. [עוד י"ל דבהוקצה למצותו הוקצה לכ"ז המצוה אף ביושב ומצפה (וראבר"ש חולק ע"ז) ולכן נקט בגמ' מה. דנר הדולק מוקצה מחמת מצוה ול"א מחמת איסור]

שמן המטפטף

מוקצה מחמת מצוה או איסור עד אחרי שבת

מוקצה כ"ז שהנר דולק תוס' מב: ומד. דהוקצה מחמת איסור כיבוי דאין יושב ומצפה שיטפטף וגם דהוקצה למצותו כ"ז שדולק. ור"א בר"ש מתיר מד. דיושב ומצפה שיטפטף תורא"ש וריטב"א

מותר שמן חנוכה

מוקצה אף אחר חנוכה ע' תוס' מד.

כמו לרי"ה ואף ר"א בר"ש מודה לזה דאין יושב ומצפה מחמת חביבות המצוה

פירות באוצר

מוקצה אף שלא דחאו בידים רש"י ד"ה אי נימא ותוס' מה. ד"ה היכא

אינו מוקצה

גרוגרות וצימוקין

מוקצה דלא חזו

מוקצה דלא חזו ודחאו בידים

היה אוכל שאר פירות והותיר והעלן לגג

מוקצה

אינן מוקצה אף שדחאו בידים כיון דחזי

פצעילי תמרה

מוקצה דלא חזו ואף שלא דחאו בידים

אינו מוקצה כיון שלא דחאו אע"פ דלא חזו וע' רש"י ביצה מ: דאיכא דאכלי מיניה ואולי נצרך לזה דהרי בכור מו: א"צ דיחוי בידים כיון דל"ה ראוי מעולם וה"נ אי לאו דחזי קצת ל"ה צריך דיחוי בידים

שחיטת מדבריות

מוקצה אי דלא חזו אי דדחאו בידים

ספק בגמ' מה: אי דמי לגרוגרו"צ דלא חזו כיון שטורח להביאן ודחאן בידים

קינה של תרנגולים

מוקצה לרש"י כמלאכתו לאיסור לרי"ה דאסור לצגומ"ק

אינו מוקצה לרש"י כמלאכתו לאיסור לר"ש דמותר לצגומ"ק

אפרוח שמת ביו"ט

מוקצה דלא הוי חזי לכלבים מבעו"י

מחלוקת מה: אי בע"ח בריאין שמתו הוי מוקצה אי דלא דחאו בידים [ומוכן לאדם מוכן לכלבים] אי דיושב ומצפה דמיתה שכיחא רשב"א

ביצת אפרוח

הוי מוקצה לרש"י דלא חזי למידי ולתוד"ה ביצת דהוי כגרוגרו"צ

הוי מוקצה דלא חזי למידי או כגרוגו"צ

קינה הנ"ל כשיש עליה ביצת אפרוח

מוקצה ואסור לנערו דהוי בסיס דחשיב כמניח ולא כשכח תוד"ה דאית. ואף להבעה"מ דאין בסיס באמצע שבת צ"ל דבדבר המיוחד לו נעשה בסיס חזו"א מ"ח ח'

כמו לר' יהודה

מנורה שאדם קובע לו מקום

צ"ע אי הוי מוקצה

לרבה ורב יוסף הוי מוקצה ולאביי אינו מוקצה ורק במנורה גדולה שאינה של חוליות גזרי' אטו של חוליות ובקטנה שאינה של חוליות מחל' ריו"ח ור"ל. ובסיכי זיירו"מ לכו"ע מוקצה דקובע מקום לגמרי

שרגא דנפטא

מוקצה ולתוס' מו. מותר לפי רבה ור' יוסף אפי' אליבא דר' יהודה בנר ישן של מתכת

לרב יהודה אסור ולרבה ור' יוסף מותר מפני שראוי לכסות בה כלים מו:

בכור בע"מ שלא היה מומו ניכר מבעו"י

מוקצה מחמת איסור אף לאחר שהתירו חכם מגו דאיתקצאי

מוקצה דאינו יושב ומצפה שיתירוהו ואף שלא דחאו בידים מ"מ היכי שמעולם ל"ה מוכן א"צ לדחותו בידים

נדרה מככר [לכל העולם לתוד"ה מי בתי' ב']

מוקצה [מחמת איסור דדחיא בידים] ומגו דאיתקצאי וצ"ע  דאנן קיי"ל מגו וקיי"ל דנשאלין לנדרים לצורך השבת אפי' נדרה לפני שבת

אינו מוקצה [לאחר שהותר לה] דיושב ומצפה שיזדמנו לו ג' הדיוטות

טבל שנתקן

אינו מוקצה לרש"י ביצה לא: הטעם דלא אמרי' מגו מחמת איסור דרבנן ושניא ממותר שמן דאיסור כיבוי חמור טפי (תו"י מג.) או דדחאו בידים

אינו מוקצה

 


השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל