בהלכה נפסק שכשיש לאדם ספק אם אמר 'ותן ברכה' או 'ותן טל ומטר' אם היה זה תוך ל' יום מהתחלת אמירת 'ותן טו"מ' צריך לחזור ולהתפלל מכיון שעדיין לא הורגל לשונו לזה. ורק לאחר ל' יום וי"א צ' פעמים מתרגל לשונו ואינו צריך לחזור כשמסופק.
הסתפקתי האם דין זה הוא קבוע לכל אדם, או שדבר זה יכול להשתנות מאדם לאדם, כגון אדם שיודע בעצמו בוודאות שלשונו מתרגלת כבר לאחר נ' פעמים אם צריך לחזור אף על פי כן כשמסתפק כיון שלא אמר עדיין צ' פעמים, וכן אדם שיודע בעצמו בוודאות שאינו מתרגל אף בצ' פעמים והסתפק לאחר מכן האם אינו צריך לחזור.
תשובה:
מפשטות דברי הפוסקים נראה כי דבר זה הינו כלל לכל האנשים אף מי שמרגיל לשונו בזמן רב או פחות מל' יום, אך יש שכתבו שאם אדם בקיא בעצמו שמתרגל בפחות מכך או ביותר הכל תלוי לפי מה שהוא אדם, וכיון שספק ברכות להקל יחזור ויתפלל בתורת נדבה ויתנה עליה.
עוד כתבו הפוסקים שאם טעה ג' פעמים לאחר הצ' פעמים איתרע חזקתו וצריך לחזור גם כשמסתפק בזה מכאן ואילך עד שירגיש בעצמו שהרגיל לשונו.
מקורות:
שולחן ערוך סי' קי"ד סעיף ח', ור' באשל אברהם (בוטשאש) שכתב שאם טעה ג' פעמים איתרע חזקתו.
ובעיקרי דינים סימן ה' אות נ"ב מביא שהבית דוד סימן מ"ז הסתפק במי שמכיר בעצמו שמוחזק תוך ל' והכריע העיקרי דינים שרק בסתמא אזלינן בתר החזקה דל' יום, אך מי שיודע בעצמו שמתרגל בפחות מל' יום או ביותר הכל לפי מה שהוא אדם. והובאו דבריו בארחות חיים (ספינקא סי' קי"ד אות י') ובפתחי תשובה סעיף ח'.
ובשו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' י"ז ובכף החיים אות נ"ב כתב בשם פתח הדביר ועוד אחרונים שחזקה זו היא אצל כל האנשים ואינה תלויה בכל אחד כפי מה שהוא וכך משמע מסתימת דברי הפוסקים, והסיק שם שכיון שיש בזה ספק יחזור ויתפלל בתורת נדבה עם תנאי.
