שימוש בשיטות ניתוח ישנות

רבני בית ההוראה
כ"ט תשרי ה'תשע"ג

 

מעשה ברופא קרדיולוג שאביו היה חייב לעבור ניתוח לב פתוח וביקש מבנו לבצע את הניתוח, הבן מומחה גדול בניתוחים מסוג זה, אלא שכיום ניתן לעשות את אותו ניתוח בשיטה חדשה דהיינו בשיטת המיקרו  ( (catheter izationוהיינו שחותכים חתך קטן בגוף ומבצעים את כל פעולות הניתוח דרך העורקים ע”י מצלמה זעירה וכלי ניתוח המחוברים אליה. הסיבוכים בשיטה זו פחותים בהרבה וכן ההחלמה מהירה יותר (יש גם פחות כאבים), אמנם סיכויי ההצלחה דומים לניתוח הישן.

כעת שואל הבן אם מותר לו לנתח את אביו בניתוח הישן הכרוך בחתכים גדולים, כאב גדול ותקופת החלמה ארוכה יותר, אולם האבא חפץ בניתוח הישן, ובלבד שבנו יהיה המנתח, כי טוען שבנו יטפל בו בצורה המעולה ביותר, הרבה יותר מרופאים אחרים.

אותה שאלה נשאלה גם לעניין ניתוחי לפרוסקופיה (כלומר ניתוח באמצעות לפרוסקופ שהיא מצלמה משוכללת עם כלי ניתוח החודרת לגוף דרך חתך מזערי בעור) המחליפים ניתוחים הדורשים חיתוכים גדולים.  

 

הנה, השאלה נחלקת לשלושה חלקים:

א. האם מותר לאדם להעדיף ניתוח בשיטה הישנה שתחבול בגופו יותר, או שמחויב לעשות את הניתוח בשיטה החדשה?

ב. האם מותר למנתח לנתח בשיטה הישנה אע”פ שגורם לחיתוכים שלא היו נצרכים אילו היה מנתח בשיטה החדשה, או שמא  כיון שכל כוונתו לטובת המטופל וזו גם שיטה רפואית מקובלת אין לחשוש לכך?

ג. האם מותר לבן לחבול באביו לתועלת כאשר יכול אחר לעשות את אותה תועלת בהרבה פחות חבלות.

 

דין החובל בעצמו

ראשית נברר אם מותר לאדם להחליט להינתח בשיטה הישנה, והאם ניתוח שגורם לחתכים גדולים יותר וכאבים חזקים יותר הוא בגדר החובל בעצמו או לא, ראשית נברר את מקור האיסור לחבול בעצמו:

המשנה בב”ק (צ:) מביאה מעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק ובאת לפני רבי עקיבא וחייב אותו לשלם לה ארבע מאות זוז, הלך אותו אדם ושבר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן וגילתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת היד על ראשה, העמיד עליה עדים ובא לפני ר”ע אמר: “לזו אני נותן ד’ מאות זוז?” אמר לו לא אמרת כלום, החובל בעצמו אע”פ שאינו רשאי, פטור. אחרים שחבלו בו חייבים, והקוצץ נטיעותיו אע”פ שאינו רשאי פטור, אחרים חייבים.

הגמרא מביאה מחלוקת תנאים אם מותר לאדם לחבול בעצמו או שאינו רשאי לחבול בעצמו.

 

מקור הדין

הגמרא מנסה להביא כמה לימודים לדין שאין אדם רשאי לחבול בעצמו:

א. כתוב בתורה (בראשית ט’,ה’) “ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש” ר’ אלעזר אומר מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם. אמנם דוחה זאת הגמ’ שאולי פסוק זה נאמר רק על המאבד עצמו לדעת, ולא על חובל בעצמו גרידא.

אולם בתוספתא (בב”ק פ”ט י”א) למדו איסור זה מהפסוק הנ”ל, וז”ל: “וכשם שחייב על נזקי חברו כן הוא חייב על נזקי עצמו…ודינו מסור לשמים שנאמר אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש – מיד נפשותיכם”[1].

 

ב. המקרע את כסותו על המת יותר מדאי לוקה משום “בל תשחית”, וכ”ש גופו. גם לימוד זה דוחה הגמ’ שבגד קרוע אינו חוזר ואילו חבלה מתרפאת.

 

ג. מסקנת הגמ’ שמקור האיסור לחבול בעצמו הוא כדברי ר”א הקפר ברבי האומר שנזיר נקרא חוטא שנאמר (במדבר ו’,י”א) “וכפר עליו מאשר חטא על הנפש”, ומה נזיר שרק ציער את עצמו מן היין נקרא חוטא, ק”ו החובל בעצמו שמצער עצמו ביותר.

 

ד. מבואר בשדי חמד (מערכת האלף כללים אות מ’) שגם מהפסוק “ונשמרתם מאד לנפשותיכם” לומדים שאסור לאדם לחבול בעצמו.

 

ה. ברמב”ם (פ”ה מחובל ומזיק ה”א) משמע שהחובל בעצמו עובר משום “לא יוסיף” (שלא יוסיף שליח הבי”ד להכותו וה”ה המכה את עצמו).          

 

האם איסור חבלה בעצמו מדאורייתא

כתב המאירי (בית הבחירה בב”ק צ”א:): “זה שבארנו שאין אדם רשאי לחבול בעצמו מן התורה הוא, שנאמר אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש”. וכן כתב הר”ן (בשבועות בפרק שלישי בד”ה דמוקים) דאיסור תורה הוא לחבול בעצמו אלא שאינו מפורש בתורה רק נלמד מדרשה ק”ו מנזיר שציער עצמו מן היין.

וכן משמע ברמב”ם (בפ”ה מהל’ חובל ומזיק ה”א) שכתב: “אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחברו, ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך נציון הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא יוסיף להכותו”.

וכן כתב בשו”ת הרשב”א (חלק א’ סימן תרט”ז) שאע”פ שהחובל בעצמו הוא איסור דאורייתא, אם נשבע לחבול בעצמו השבועה חלה כיון שאין איסור זה מפורש בתורה אלא נלמד מדרשה[2].

 

שיטת המתירים לחבול בעצמו

דעת הרמ”ה (הובא בשיטה מקובצת בב”ק צ”א:) שמותר לאדם לחבול בעצמו, שהרי הגמ’ מביאה מחלוקת אי מותר לאדם לחבול בעצמו ויוצא שהתנא שאוסר לחבול בעצמו הוא ר’ אלעזר הקפר ואילו חכמים חולקים וסוברים שמותר לאדם לחבול בעצמו, ויחיד ורבים הלכה כרבים. ומוכיח כן, מרב חסדא שהיה מרים את שולי בגדיו כשהיה עובר ליד קוצים כדי שלא יקרע הבגד, ואע”פ שהקוצים חובלים בגופו (מפני שקרע בבגד אינו חוזר ופצע ברגל סופו להירפא) א”כ רואים שרב חסדא חבל בעצמו, והלכה כבתראה.

אמנם, כתב הים של שלמה (בב”ק פ”ח סי’ נ”ט) שגם לשיטת הרמ”ה אינו מותר לחבול בעצמו אלא רק לצורך, דאי שלא לצורך, לכו”ע אסור לחבול בעצמו, דלא גרע ממקרע בגדיו שעובר בבל תשחית.

 

להלכה

השו”ע (בחו”מ סי’ ת”כ סעי’ ל”א) פסק לאסור לחבול בעצמו, וז”ל: “החובל בעצמו אע”פ שאינו רשאי, פטור”.

וכן כתב בשו”ע הגר”ז (הל’ נזקי גוף ונפש ס”ד): “אסור להכות חברו אפילו הוא נותן לו רשות להכותו כי אין לאדם רשות על גופו כלל להכותו ולא לביישו ולא לצערו בשום צער אפילו במניעת איזה מאכל או משתה אלא אם עושה כן בדרך תשובה”. מתוך דבריו עולה שטעם האיסור לחבול בעצמו הוא משום שאין לאדם רשות על גופו.

 

חבלה לצורך

כתב הפני יהושע (בב”ק צא: ד”ה “בד”ה אלא האי”) דאף שכתב התוס’ שאפילו לצורך אסור לאדם לחבול בעצמו, זה דווקא לצורך קטן אבל כאשר חובל בעצמו לצורך גדול מותר לחבול בעצמו, כמו שמצאנו בשאול המלך (שמואל א’ פ’ ל”א, ד’) שחבל בעצמו כדי שלא יתפסו אותו פלשתים ויענו אותו.

אדם הרוצה לחבול בעצמו לצורך רפואה פשוט שאין בזה איסור חבלה בעצמו. כפי שכתב הרמב”ם (בהלכות חובל ומזיק פ”ה ה”א) שכל האיסור לחבול בעצמו הוא רק בדרך ניציון (או בזיון), אבל כל שחובל בעצמו לצורך אין איסור כלל, וכך ביאר בדבריו בשו”ת אגרות משה (חו”מ ח”ב סי’ ס”ו). וכן פסק להלכה שנערה הרוצה לעבור ניתוח קוסמטי לייפות עצמה לצורך שידוכין וכד’, אין בכך משום חובל בעצמו ומותרת לעשות כן.  

לפ”ז בנידון דידן שהחולה צריך לעבור ניתוח ודאי שאין במצב זה איסור של חובל בעצמו, ואף אם רוצה להיות מנותח בשיטה הישנה שיש בה חיתוכים רבים, מ”מ כיון שלפי דעתו רפואה זו תביא לו תועלת כיון שסומך על מסירותו של רופא זה, יותר מכל רופא אחר, ודאי רשאי להיות מנותח אף בשיטה זו.

 

החובל בחברו

עד כה דיברנו לגבי רשותו של החולה להחליט להינתח בשיטה הישנה. אולם עדיין יש לדון לגבי הרופא שיודע שישנה שיטה אחרת שחוסכת בחיתוכים, האם מותר לו לרפאות בשיטה הישנה.

 

הובאו לעיל דברי הרמב”ם (בפ”ה מחובל ומזיק ה”א) שכתב: “כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך נציון הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר “לא יוסיף להכותו”,  משמע מהרמב”ם שהאיסור לחבול בחברו הוא איסור תורה אולם רק אם עושה כן בדרך נציון אבל כאשר חובל בחברו לתועלתו ורווחתו אין זה בגדר חובל בחברו שאסרה התורה. א”כ לפ”ז כיון שהרופא מומחה לרפאות בשיטה הישנה, ושיטה זו גם היא מקובלת בדרכי הרפואה פשוט שמותר לו לרפאות לפי ידיעתו, ובמיוחד כשהחולה מבקש בדוקא שהוא זה שיטפל בו.

 

כמו כן יש לצרף את שיטת המנחת חינוך (מצווה מ”ט) שכתב שאם חברו מבקש ממנו לחבול בו הרי זה מותר וכך כתב (מצוה מ”ח אות ג’) גם לגבי אב המוחל לבנו על חבלתו. והנה בהגהות למנחת חינוך מהדורת מכון ירושלים, כבר ציינו שכדברי המנ”ח מבואר ברלב”ח (קונטרס הסמיכה ק”א ד”ה עוד אני אומר) שכתב: “הרי שאמר לחברו הכני ופצעני ע”מ לפטור פטור אליבא דכו”ע, ונראה שהוא מותר, דכ”מ ברמב”ם (פ”ה מחובל ומזיק) דאינו עובר רק דרך נציון.

אולם, הסברו של המנחת חינוך קצת דחוק בביאור הגמ’ והפוסקים שסתמו שהאיסור לטפל באביו הוא  בכל אופן וגם כשהאב מוחל ומעוניין בכך.

 

יתרה מזו, בשאילתות (משפטים שאילתא ס’) מפורש דלא כמנ”ח, דאף שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול, הני מילי כבודו אבל הכאתו וקללתו לא. ובהעמק שאלה אחרי שהביא ראיות לדברי השאלתות, הוסיף וכתב: “ובאמת לא נצרכנו לראיות אלא על בזיון בעלמא דלא מהני מחילה, אבל קללה והכאה פשיטא שהרי אפי’ המקלל עצמו עובר בלא תעשה”.

 

וכ”כ הריב”ש (סי’ ר”כ) בשם הראב”ד, דליכא למימר שיהא האב יכול למחול לבן שיאמר לו דברי חירופין וגידופין. ועיי”ש בסי’ תפ”ד דכתב דגם בחברו הדין כן, שאינו יכול למחול.

ועיין עוד במנחת חינוך עצמו (מצוה רי”ב אות ו’) שהביא בשם חידושי הר”ן שהאב אינו יכול למחול על צערו ובזיונו.

 

אולם לגבי עצם רשות הרופא לרפאות כבר הקשה הרמב”ן ב”תורת האדם” איך מותר לרופא לטפל בחולה כדי לרפא אותו, הרי יכול להיות שישגה בטיפול ויגרום למיתת החולה. וענה הרמב”ן שכיון שהרופא מתכוון לתועלת והתורה נתנה לו רשות לרפא שנאמר “ורפא ירפא”, לכן רשאי לרפאות.

א”כ גם בנידון דידן נראה שמותר לרופא לנתח בשיטה הישנה שבה הוא מתמחה כיון שזו שיטה מקובלת וכל כוונת הניתוח היא לתועלת החולה. אמנם, חובה על הרופא ליידע את החולה שקיימת שיטה חדשה החוסכת חיתוכים וכאבים מיותרים, ויציע לפניו את היתרונות והחסרונות של כל שיטה. אמנם עיין להלן בתשובת הגר”י זילברשטיין שליט”א שאם הרופא הזה ועוד אחרים כמותו סבורים שהשיטה הישנה עדיפה מהראשונה אין חובה עליהם לעדכן את הפציינט.

 

בנידון החובל באביו

עתה, עלינו לברר האם מותר לבן לחבול באביו לצרכי רפואה.

 

בתורה נאמר (שמות כ”א): “מכה אביו ואמו מות יומת”. ובמשנה בסנהדרין (פ”ה:) נאמר: “המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהם חבורה”. 

ובירושלמי בסנהדרין (מ.) הסתפקו במכה אביו ואמו שאינו חייב עד שיעשה חבורה, באיזה חבורה מדובר: כחבורת שבת או כחבורת נזיקין.

ומבאר הפני משה שהספק הוא האם גדר החבורה באב הוא כחבורה בשבת דהיינו חבורה שיוצא בה דם, או שנצרר הדם מתחת לעור. או שהגדר הוא כחבורת נזיקין, דהיינו צריך שתהיה חבורה הגורמת למום שיש בו חסרון ממון. אמנם בבבלי משמע שהאיסור הוא רק על הוצאת דם (כחבורת שבת) וכך נקטו הפוסקים.     

 

ולגבי חבלה לצרכי רפואה, הגמ’ בסנהדרין (פ”ד:) הסתפקה: איבעיא להו בן מהו שיקיז דם לאביו, רב מתנא אמר “ואהבת לרעך כמוך” רב דימי בר חיננא אמר מכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור. רב לא שביק לבריה למשקל ליה סילוא (קוץ) מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למפתח ליה כוותא (כוויה) דילמא חביל ליה והוי שגגת איסור.

 

מבוארים בגמ’ שני טעמים מדוע לבן מותר להקיז דם לאביו, או משום ואהבת לרעך כמוך וכיון שעושה כן לתועלת לא נחשב לחבלה, או שילפינן ממכה בהמה שכשעושה לצורך רפואה לא הוי חבלה.

אך עדיין רב לא התיר לבנו להוציא לו קוץ, ומר בריה דרבינא לא התיר לבנו לפתוח לו שלפוחית של כוויה שמא יעשה חבלה ויעברו על איסור חבלה באב בשוגג.

 

הרמב”ן בתורת האדם (בסוף עניין סכנה) כתב בשם הרי”ף דאע”ג שהמקיז דם לאביו פטור כיון שעושה כן לרפואה, אפילו הכי לא התירו האמוראים לבניהם לטפל בהם כיון שיש אחרים שיעשו את הפעולה הנצרכת, ואם הבן יטפל יש חשש שיחבול קצת יותר מהנצרך לרפואה ויעבור על שגגת חנק[3].

 

וכן כתב בחידושי הר”ן (סנהדרין פ”ד:) שבן לא יקיז דם לאביו “שלפעמים יטעה בהקזה ולא יכוון בווריד ויעשה חבורה שלא לצורך ואיכא שגגת חנק”.

 

והרמב”ם (בפ”ה מהלכות ממרים ה”ז) כתב המקיז דם לאביו פטור, ואע”פ שהוא פטור , לכתחילה לא יעשה שמא יעשה חבורה, במה דברים אמורים כשיש שם אחר לעשות, אבל אין שם מי שיעשה אלא הוא והרי הן מצטערים הרי זה מקיז וחותך כפי מה שירשהו לעשות.    

 

בדין ההיתר דליכא אחר

עכ”פ מבואר ברמב”ם וברמב”ן שאם אין אחר שיטפל באבא מותר לבנו לעשות לו טיפול רפואי וכן פסק הרמ”א (יו”ד סי’ רמ”א סעיף ג’) שאם אין שם אחר לעשות והאב מצטער הרי בנו מקיזו או חותך לו כפי מה שירשהו לעשות. 

 

ויש לעיין מה נכלל בהיתר “שאין אחר”. בספר גשר החיים וכן במנחת שלמה (סי’ ל”ב) כתבו שאם הבן עושה בחינם ורופא אחר יגבה תשלום עבור הטיפול, וניחא ליה לאבא שיהיה בחינם חשיב שליכא אחר וכן כתב בספר יפה ללב (ח”ג רמ”א).

 

אך בשו”ת הר צבי (יו”ד סי’ קצ”ז) כתב שחייב הבן להוציא ממון על רפואת אביו ולא יטפל בו בעצמו, ומדמה הדבר לבן שאביו צווה עליו לבא ולעזור לו והבן יכול ללכת ברגל מרחק רב ביגיעה גדולה, אולם מעדיף לנסוע ברכב. שבאופן זה ודאי הבן מחוייב להוציא הוצאות על הנסיעה ולבא לאביו ואע”פ שכיבוד אב משל אב (אין הבן מחוייב להוציא ממון עבור כבוד אביו), אך כאן הבן מוציא הוצאות עבור עצמו (לחסוך לעצמו טרחה), א”כ ה”ה ברפואה שהבן מחוייב לרפואת אביו ומה שמוציא הוצאות לשכור אדם אחר הרי זה עבור עצמו משום שחושש לעבור על איסור.

 

ובשו”ת תשובות והנהגות (ח”ב סי’ תמ”ג) כתב עוד שהאב צריך להוציא הוצאות עבור רפואת עצמו ואין הבן רשאי לעבור על איסור ואפילו על איסור דרבנן כדי להציל את אביו מהוצאות.

 

ובערוך השולחן (ביו”ד סי’ רמ”א סעי’ ו’) כתב שאם הבן עושה בטוב יותר מאחר, ואביו חפץ בו יכול לעשות, ונחשב הדבר כליכא אחר.

לפ”ז ה”ה בנידון דידן שהבן יטפל באביו במסירות ועדינות יותר מכל רופא אחר, והאב חפץ שבנו ינתח אותו הרי שמותר לבן לעשות את הניתוח מכיון שבכה”ג זה נחשב שליכא אחר, ומה שחובל באבא זה הכל לצורכו ורפואתו ואין לומר שכיון שישנה שיטה אחרת החוסכת בחיתוכים, א”כ אסור לבן לנתח בשיטה הישנה, שהרי גם שיטה זו מקובלת ומועילה, וכשם שמותר לחולה להעדיף להינתח בשיטה הישנה, כך גם מותר לאב להעדיף שבנו ינתח אותו באותה שיטה כיון שסמוך ובטוח שהוא יעשה זאת בצורה הטובה והיעילה ביותר. 

 

לסיכום

א. מותר לחולה להעדיף להיות מנותח בשיטה הישנה אצל רופא שסומך עליו יותר, אף שבשיטה זו נזקק לחיתוכים גדולים יותר, משום ששיטה זו מקובלת וטובה, ורופא זה מומחה ביותר.

 

ב. מותר לרופא לנתח בשיטה הישנה כיון שהיא מקובלת בעולם הרפואה ומועילה כמו השיטה החדשה. אולם מוטל עליו ליידע את הפציינט שקיימת שיטה אחרת ויציע לפני את היתרונות והחסרונות של כל שיטה. אמנם עיין להלן בתשובת הגר”י זילברשטיין שליט”א שאם הרופא הזה ועוד אחרים כמותו סבורים שהשיטה הישנה עדיפה מהראשונה אין חובה עליהם לעדכן את הפציינט.

 

ג. מותר לבן לנתח את אביו גם בשיטה הישנה באופן שהאב מבקש מאוד מהבן לעשות כן, ומעדיף שהוא יערוך את הניתוח למרות שמודע שישנה שיטה אחרת, כי סומך על בנו שיטפל בו במסירות ובצורה טובה יותר מכל רופא אחר.

 

 

שאלה  זו שאלתי גם את הגאון רבי אביגדור נבנצל שליט”א (רב העיר העתיקה) וזה נוסח השאלה ותשובתו:

 

י”ד תמוז התשע”ב

לכבוד

הגאון הגדול ר’ אביגדור נבנצאל שליט”א

רב העיר העתיקה

השלו’ והברכה!

 

רופא (קרדיולוג) מטפל באביו, וכעת האב נצרך לעבור ניתוח. הרופא מנתח בשיטה שהייתה נהוגה עד לפני כמה שנים, וגם היום הרופאים הותיקים נוהגים בה ע”י חיתוך כל המקום שבו נזקק הטיפול, ולאחר הטיפול תופרים את המקום.

 

בשנים האחרונות נכנסה שיטה חדשה (CATHETER IZATION), שהרופאים היותר צעירים מתמחים בה, שהניתוח מתבצע ע”י החדרת מצלמה זעירה שבאמצעותה ניתן לטפל. שיטה זו חוסכת את החיתוך הרב, ולטענת רבים היא יעילה יותר וההחלמה ממנה מהירה יותר.

 

יש לציין ששאלה זו לא נוגעת רק בניתוחי לב אלא גם בניתוחים אחרים כגון ניתוחי גב, שבמקום לחתוך את כל המקום, משתמשים בשיטת הלפרוסקופיה (חתך זעיר בשימוש באמצעות מצלמה וכלי ניתוח זעירים)

 

עתה שואל הרופא:

א.    האם מותר לו לנתח את אביו בשיטה הישנה, למרות שביחס לשיטה החדשה הוא חותך חיתוכים מיותרים? (מדובר שהאב מודע שישנה שיטה אחרת, ולמרות זאת הוא מבקש מאוד מבנו שינתח אותו משום שסומך שבנו יתן לו את היחס הטוב ביותר ויתאמץ יותר מכל רופא אחר שהניתוח יצליח בעז”ה. כמו כן, אם בנו לא ינתח אותו הוא יצטרך להוציא הוצאה כספית כבדה עבור רופא מומחה אחר).

ב.    האם מחובתו של הרופא ללמוד את השיטה העדכנית, כמו כן, כשמגיע אליו פציינט, האם הוא צריך ליידע אותו שישנה שיטה אחרת, או שיכול לטפל בו כפי ידיעתו והבנתו?

 

 

על שאלה א’ ענה שבאופן הנ”ל מותר לבן לנתח את אביו.

ועל שאלה ב’ ענה שצריך הרופא ליידע את החולה בדבר השיטה החדשה.

 

כמו כן, שלחתי שאלה זו לגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א (רבה של שכונת רמת אלחנן), זה נוסח השאלה ותשובתו:

 

כ”ב באייר התשע”ב

לכבוד

הרה”ג ר’ יצחק זילברשטיין שליט”א

רבה של שכונת רמת אלחנן

השלו’ והברכה!

 

רופא (קרדיולוג) מטפל באביו, וכעת האב נצרך לעבור ניתוח. הרופא מנתח בשיטה שהייתה נהוגה עד לפני כמה שנים, וגם היום הרופאים הותיקים נוהגים בה ע”י חיתוך כל המקום שבו נזקק הטיפול, ולאחר הטיפול תופרים את המקום.

בשנים האחרונות נכנסה שיטה חדשה, שהרופאים היותר צעירים מתמחים בה, שהניתוח מתבצע ע”י החדרת מצלמה זעירה שבאמצעותה ניתן לטפל. שיטה זו חוסכת את החיתוך הרב, ולטענת רבים היא יעילה יותר וההחלמה ממנה מהירה יותר.

 

עתה שואל הרופא:

א.    האם מותר לו לנתח את אביו בשיטה הישנה, למרות שביחס לשיטה החדשה הוא חותך חיתוכים מיותרים? (מדובר שהאב מודע שישנה שיטה אחרת, ולמרות זאת הוא מבקש מאוד מבנו שינתח אותו משום שסומך שבנו יתן לו את היחס הטוב ביותר ויתאמץ בכל כוחו שהניתוח יצליח בעז”ה. כמו כן, אם בנו לא ינתח אותו הוא יצטרך להוציא הוצאה כספית כבדה עבור רופא מומחה אחר).

ב.    האם מחובתו של הרופא ללמוד את השיטה העדכנית, כמו כן, כשמגיע אליו פציינט, האם הוא צריך ליידע אותו שישנה שיטה אחרת, או שיכול לטפל בו כפי ידיעתו והבנתו?

ג.     אגב כך ברצוני לשאול, מה שפסק הרמ”א (יו”ד סי’ רמ”א סעיף ג’) שבמקום דליכא אחר, מותר לעשות רפואה לאביו, האם היתר זה הוא גם כשיש פסיק רישא שיצא דם מיותר (כגון הוצאת קוץ כשברור שיצא דם)?

 

תשובת כב’ הרב שליט”א.

א.    אם הרופאים הותיקים סוברים שהשיטה הישנה מוצדקת, מותר לנתח את אביו בשיטה זו, שהרי אביו הסכים לה.

ב.     אם הרופא סובר שהשיטה העדכנית עדיפה מהשיטה הישנה, מצוה עליו ללמוד אותה, וכל עוד לא למד אותה, חייב להודיע לפציינט שיש שיטה עדיפה.

אם הרופא ועוד רופאים כמותו, סוברים שהשיטה הישנה עדיפה, אינו חייב לעדכן את הפציינט שיש חולקים עליו.

ג.      [נלענ”ד, דגם בפסיק רישא מותר, מאחר ואינו דרך חבלה אלא דרך ריפוי, וצ”ע].


 




[1] ועי’ בספר חסידים (תרע”ד, תרע”ה) שאם רואה אדם טובע בנהר והוא כבד אל יעזור פן יטבע עמו וכן אם מת בפשעו כגון שמתקוטט עד שהורגים אותו עתיד ליתן את הדין שגרם מיתה לעצמו, וזה מדין אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש.

[2] וב”אמרי צבי” (בב”ק צ”א: ד”ה “וקתני”) כתב שאישה שחבלה בעצמה אינה צריכה לשלם לבעלה את חלקו משום שהחובל בעצמו הוא איסור תורה וכמו שהחובל בחברו חייב מלקות כך החובל בעצמו חייב מלקות ולכן פטורה מתשלומים מדין קים ליה בדרבה מיניה.  

 

 

[3] והרמב”ן בהו”א רצה לחלק בין הוצאות קוץ או פתיחת כוויה שאסור כי יש חשש שיוציא דם שלא לצורך ויעבור על שגגת חנק, לבין מקיז דם שכל פעולת ההקזה היא לרפואה ומותר כמו שמותר לרופא לטפל באדם זר. אך הב”ח כתב שמסקנת הרמב”ן כדעת הרי”ף לאסור בכל גוונא אם יש אחר, אולם באופן שאין אחר מותר לבן לטפל באביו בכל גוונא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים