לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

החתן קנה טבעת זהב ב 2000 ש"ח ולאחר הנישואין נמצא שהבטעת היא מנחושת

שלום

בימינו שמקדשים אשה מהו שווה כספי שמדובר שווה פרוטה משקל חצי שעורה כסף צרוף ואיך בעצם קובעים את שער כסף הכי צרוף בעקבות שנוים הכלכליים בעולם .

שאלה נוספת
היה מקרה שהבעל קנה טבעת נישואין ב-2000 ש"ח לכאורה טבעת יקרה מזהב משולב בכסף והסתבר בדיעבד שנוכלים מכרו להם טבעת מנחושת ששוה לכו"ע אינה שו"פ מה דין נישואים אילו האם תקפים או לערוך שוב נישואין

בברכת כוט"ס.

תשובה:

שלום רב.

בענין חישוב שוה פרוטה בזמנינו ראה באריכות באוצר הפוסקים (סימן כז ס"ק נז). בכל מקרה כתבו כל הפוסקים כי ערך פרוטה כיום אינו עולה על כמה אגורות.

בענין המקרה שהצגת, לכאורה השאלה אינה משום שעתה הטבעת אינה שוה פרוטה כפי שצינת, משום שגם טבעת נחושת ודאי שוה פרוטה. אלא השאלה היא מאחר שהוא קנה את הטבעת על דעת טבעת זהב בשווי 2000 ₪ והתברר כי היא של נחושת, א"כ הרי זה מקח טעות ובטלה קניינו בטבעת, ונמצא שהוא קידשה בטבעת שאינה שלו. לכן צריכים לקדש שוב. יחד עם זה אי אפשר לקבוע כי אשה זו אינה מקודשת בנתיים.

מקורות:

ראה בחו"מ סי' רלג שיש חילוק בין קנה יפות ונמצאו רעות שזה מקח טעות, וזכותו לבטל את המקח. או חיטים ונמצאו שעורים שהם שני מינים והמקח בטל מיד גם אם עדיין הוא לא שם לב לכך. (למעשה, ראה כאן שכתבתי כי דעת רוב הפוסקים כי לעולם המקח בטל מיד, אלא שיש לו זכות למחול ואז המקח יחול למפרע, עיין שם איך הדבר יתכן). אבל בכל אופן בשני מינים המקח בטל לגמרי, ולכן במקרה זה המקח בטל ונמצא שקידש בטבעת שאינה שלו.

עי' בתשובות והנהגות (הגר"מ שטרנבוך, ח"ד סי' רצב) שהעלה כי מאחר שנמצא מקח טעות וזכותו לתבוע מהמוכר את כספו הרי הוא מחזיק בטבעת בתורת משכון עד שיביא לו את כספו בחזרה. א"כ יש לו זכיות מסוימות בטבעת שהן שוות פרוטה ובזה הוא מקדשה.

אלא שאח"כ דחה טיעון זה ממשנה מפורשת קידשה (קידושין מח,ב) קידשה בשל זהב ונמצא של כסף אינה מקודשת משום שבדעתה היתה לקבל של זהב. ואמנם הרמ"א פסק שכן חוששין לקידושין אלו שמא אין לה קפידא בענין, מ"מ זה רק לחומרא, אבל ודאי שצריכה שוב קידושין.

האמת היא כי גם בלי דחיה זו, ברור כי נתינת דבר לאשה בתורת מתנה גמורה ונמצא שיש לה בזה רק זכויות מסוימות (משכון) אין היא מקודשת כמבואר בב"ש (סי' כח סק"ג).

אכן אולי היה מקום לדמות מקרה זה לקידשה בתנאי וכנסה סתם חוששין לקידושין אלו משום החזקה אין אדם עושה בעילותיו בעילות זנות לכן כוונתו לוותר על התנאי. א"כ אולי גם כאן מאחר שדבר זה יגרום לו שבעילותיו יהיו בעילות זנות אולי הוא מוותר על הרמיה שרומה ע"י המוכר. אך קשה לומר סברא זו בשני מינים ואין כאן המקום להאריך. מה גם שיתכן שהרמאי הוא אינו המוכר עצמו שמכר לבעל, אלא הספק שסיפק לו את הטבעת שבמקרה זה ודאי שלא יתכן לומר סברא זו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל