לכבוד הרבנים הגאונים שליט"א
מהו גדר של קניית מקום בבית הכנסת. דהיינו איזה קנין יש לקונה, ולגבי מה. כמו כן, אדם שקנה מקום ולא שילם תמורתו, האם יש לו גדר של גזל או שלא לקח כלום מאף אחד. מה הדין במקרה שנשארו מקומות פנוים בבית הכנסת, ומה הדין כשלא נשארו מקומות פנוים.
תשובה:
קניית מקום היא קניין גמור וכקנין קרקע. אלא שהקונה מוגבל להשתמש במקום רק לפי תקנון בית הכנסת והחלטות הממונים. שכירות מקום היא קנין שכירות.
אדם שקנה (שכר) מקום לימים נוראים ואינו משלם עבורו עובר על איסור לא תעשוק וכלל חייב שאינו משלם חובו. אין הבדל אם נשארו מקומות פנויים או לא.
מקורות:
עיין שו"ע חו"מ סי' צז סעיף כג שבעל חוב גובה אותם, בסי' רב סעיף ז שניתן לקנות אגבן כמו אגב קרקע ובסי' קסב סעיף ז ובנתיבות שם סק"ב לעניין ויכוחים שונים.
לכאורה יש צורך בקנין כסף שטר וחזקה, אבל מכל מקום, אדם שהתיישב במקום קנה אותה בחזקה (עיין קצות סי' קנג סק"ג לענין קנין קרקע בשימוש ועיין נתיבות סי' שמ סק"א שהתחלת שימוש מהוה קנין בשכירות אפילו במטלטלין) ואם כן התחייב לשלם את שוויו. כמו כן, מסתבר שרישום המקום מהוה קנין סיטומתא שמועיל אפילו בקרקעות ואם כן הרי הוא חייב לשלם גם אם לא ישב וגם אם היו מקומות פנויים, עיין ש"ך חו"מ סי' רא סק"א.
האם הגבאים יכולים לקבוע מחיר ככל העולה על רוחם, או שיש בזה איזה שהם כללים ?
ככל שיש צורך בכסף לתחזוקת בית הכנסת, הגבאים יכולים לדרוש עבור מקום. מקובל גם שכספי מכירת המקומות מכסים גם את ההוצאות של כל השנה.
ואם הם מפריזים בהוצאות שאפשר לוותר עליהן, כגון נברשות יקרות, או ריהוט מהודר, בזמן שברוב בתי הכנסת אין כאלו, האם יכולים לגבות עבור זה מהמתפללים ככל העולה על רוחם?
לכאורה כן. כיון ששבית הכנסת עומד לכך, לפאר ולרומם בית אלוקינו, כך ששיקול דעתם של הגבאים היא סבירה.
האם יש גדרים עד כמה החיוב 'לפאר לרומם בית אלקינו' , שמא זה לפי האדם, שיש לפאר את בית הכנסת בהתאם לרמתו הפיננסית, כלומר לפי מה שמפאר את ביתו, יפאר יותר מזה את בית הכנסת.
גם בבית המקדש שיש חובה לפאר אותו מצינו את המושג 'התורה חסה על ממונם של ישראל' , (לדוגמא בציפוי זהב בירות ההיכל שבחלק הקיר שהדלתות הסתירו לא ציפו זהב), וכמו שמצינו בקרבנות עני שמקריב רק תורים ובני יונה ואפילו רק סולת, ונאמר על זה אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.
עוד רציתי לברר, עד כמה בעלות הגבאים על בית הכנסת, והאם זה דוקא בגבאים, שנבחרו על ידי הציבור, או גם בגבאים שהתמנו מעצמם בתור 'אלו שבוחשים בקדרה' והציבור קיבל אותם רק בשתיקה.
עוד להעיר, שמתשובה הרב עולה – לכאורה – , שהציבור הוא חומר ביד היוצר = הגבאים, האם יתכן שסמכות הגבאים כל כך גדולה, סמכות שלא מצינו דוגמתה. ?!
הצדק איתך. עשיר חייב לתת עבור פאר בית הכנסת הרבה יותר מעני וכך גם מפורש בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' קסז. אבל בזמנינו קשה מאוד לגבות לפי ממון כיון שלא ידוע כמה נכסים יש לכל אחד שהרי לא תמיד המראה החיצוני מוכיח (בעבר היו משביעין או מחרימים את כל אחד כמה נכסים יש לו) וכן כתב בשו"ת אגרות משה חו"מ ח"א סי' מ, ואם כן החלטת הגבאים לגבות מכולם בשווה הגיונית.
אם בית הכנסת נבנה על ידי תושבי השכונה ברור שיש לתת למתפללים אפשרות לקיים בחירות, שהרי כספם הוא. אבל אם הוא נבנה באמצעות תרומות, ניתן להניח שהתורמים תרמו על דעת הגבאים שהיו אז או באי כוחם.
השאר תגובה