אדם שרגיל לנחור בלילה, ודבר זה מפריע לבני משפחתו האחרים שישנים שם, וגורם להם להצטער בשינתם בסוכה, האם הוא מחוייב להשאר לישון בסוכה אף שהאחרים יצטרכו לישון בבית משום כך כיון שהם מצטערים, או שהוא צריך לישון בבית והאחרים ישנו בסוכה?
תודה רבה.
תשובה:
מועדים לשמחה.
על פי הדין על הנוחר לישון בסוכה אף על פי שהאחרים יצטרכו לישון בבית, כיון שלו אין פטור של מצטער. אך אם דבר זה גורם צער לאדם הנוחר בידיעתו שמחמתו אחרים צריכים לישון בבית, הוא פטור מן הסוכה ויכול לישון בביתו.
מקורות:
בשאלת רב עמוד שפ"ה הביא ששאל את הגר"ח קנייבסקי שליט"א ואמר לו שהנוחר אינו צריך לחוש משאר בני המשפחה שישנו בבית מחמתו. אך יש לדון בזה בכמה דברים, א' אם האחרים הם רבים, לכאורה גם בלא פטור של מצטער אם יש אפשרות שיחיד יקיים מצוה או רבים ודאי שהרבים דוחים את היחיד, וכמבואר בפסחים דף פ' שמשלחים אחד מחוץ למחנה כדי שכולם יקריבו את הפסח במועדו אף שהוא מפסיד משום כך את חיובו. וכך מבואר בברכות מז,ב שמצוה דרבים שאני, אך יש מקום לחלק מכיון שלמעשה כאן לא מצינו פטור ליחיד מחמת הרבים, ומה יתיר לו ללכת לישון מחוץ לסוכה. ובאם הנוחר מצטער מחמת כך בודאי פטור מן הסוכה וכמבואר בסי' תר"מ ס"ד ברמ"א שמי שכבו לו הנרות בסוכה פטור מללכת לסוכת חבירו, ובמ"ב ס"ק כ"ב כתב הטעם מכיון שערב לו לאדם לאכול משל עצמו ולא משל חבירו, ומבואר בזה שיש פטור של מצטער גם בצער נפשי שיש לאדם, וכן הדין לענין זה. וכך מבואר במגן אברהם תר"מ סק"י שאבל על אדם קרוב עד שאינו יכול להסיח דעתו מן האבילות פטור מהסוכה אף שזהו צער נפשי, וכן כתב המ"ב שם ס"ק ל"א.
תשובה מעניינת מאוד ומפורטת. ישר כח.
רציתי רק להעיר בשתי נקודות:
א. במה שדנתם שיתכן שמצוה של רבים תדחה את המצוה של יחיד. לענ"ד תמוה לומר כן, מאחר שהרבים, שהם בגדר מצטערים, פטורים ממצוות סוכה לגמרי, ולא שהם כאנוסים שאינם יכולים לקיים מצוה, ואין שמץ של בעיה הלכתית במה שישנו חוץ לסוכה. אבל הנוחר, מחוייב במצוה, ואין היתר לבטל אותה בשביל שאחרים יבואו לידי קיום מצוה. וכמו שאם ניקח מקרה דמיוני, שיש כמה אנשים שאין להם בגד של ד' כנפות ואינם יכולים לקיים מצוות ציצית, אך מצב זה יתוקן אם אדם אחר ילך בבגד של ד' כנפות בלי ציצית. שהרי ברור שלא נאמר לאדם שילך בבגד של ד' כנפות בלי ציצית על מנת שרבים יקיימו מצוה, שכעת הם פטורים ממנה. ולכן אין זה דומה לסוגיא של פסחים. ואולי זה מה שהתכוונתם במה שכתבתם 'לא מצינו פטור ליחיד מחמת הרבים…'.
ב. לגבי מה שכתבתם על צער נפשי, והוספתם להביא ראיה מ'אבל'. לכאורה משם ניתן אף להביא ראיה הפוכה, שהרי בסתם אבל נאמר הדין שהוא חייב בסוכה, אף שיש לו צער בזה, והטעם לפי דהוי ליה ליתובי דעתיה (ורק במקום שזה ממש לא שייך כתב המג"א שהוא פטור). ולכאורה גם לגבי אותו הנוחר, יש לומר שיש לו ליישב את דעתו ולא להצטער לחינם.
א. החילוק מסתבר, והוא תוספת למה שכתבנו. ב. באבל רואים שדבר זה בעצם נחשב מצטער, אמנם שם מבואר שהוה ליה ליתובי דעתיה, אך אין הכרח ללמוד פרט זה לשאר הדינים מכיון שיתכן שהצער של הנוחר מהפרעתו לאחרים לא שייך ליישב דעתו אך עדיין צ"ע, והדברים מוכחים גם מהדין של כבו הנרות כפי שכתבנו.
מה עם השיקול של הבושה? אדם היודע כי הוא עתיד לנחור ובקול. דבר שמסב לו עגמת נפש גם כך. ובוודאי מתבייש מאחרים. זה בהחלט צער נפשי משמעותי. האם זה אינו בגדר "מצטער"?
עליו לדאוג לכך לפני החג, שתהיה לו סוכה ראויה לקיום המצוה.
השאר תגובה