הפריה לאחר פטירת הבעל האם היא פוטרת מחליצה

שאלה:

כיום ישנן טכנולוגיות המאפשרות שאיבת זרע מנפטר תוך 24 שעות מהפטירה האם ראשית האישה לשואב זרע מבעלה להקים זרע ממנו ובהתאם מה דינה האם אחיו ייבם אותה או לא ואולי ההפרייה תהיה רק שנה שנתיים אחרי הפטירה מה דין האישה ייבום חליצה והאם מותרת לאחר?

תשובה:

אשה זו חייבת בחליצה, ואסורה להנשא לאחר עד שלא תחלוץ.

מקורות:

ראה שו"ת נודע ביהודה (קמא, אבה"ע סט) שהביא קושיא מדוע אשה צריכה להמתין עד שתתיבם ג' חודשים מיום מות בעלה כדי לראות שהיא עדיין לא מעוברת, הרי עפ"י דברי התוס' (יבמות לז,א) אפשר שהזרע נקלט רק לאחר ג' ימים א"כ הרי היא צריכה להמתין 3 חודשים ועוד 3 ימים, כדי לא לעבור על איסור אשת אח שלא במקום מצוה. ולכן חידש הנוב"י: כי התורה כתוב "כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו וגו" כאן חידשה התורה כי הכל תלוי בשעת המוות, אם באותה שעה עדיין אין לו בן, ואשתו עדיין אינה בהריון, גם אם יהיה לו בן אח"כ, צריכה אשתו יבום משום שבשעת המוות "ובן אין לו".

ומכאן הוכיח במנחת שלמה (ח"ג סי' ) כי בודאי שאם יהיה לבעל שמת זרע מוקפא שיפרו אותו לאחר מותו אע"פ שילד יחשב לבנו של המת, בכל זאת אשתו צריכה חליצה או יבום מהטעם הנ"ל. וא"כ גם באופן הנזכר בשאלה שמוציאים זרע מהבעל לאחר מותו, בודאי שאשתו תזדקק לחליצה.

אמנם יש אחרונים שתמהו על דברי הנוב"י (שו"ת שואל ומשיב קמא, ח"ג סוף סי' קמט, ושו"ת מחנה חיים ח"ד סי' מז ד"ה ואל), ולדעת כל ענין מצוות יבום הוא להקים זרע לאחיו, והרי באופן הנ"ל יש זרע לאחיו, ויש לו בן, האיך יהיה שייך מצוות יבום. אכן בשו"ת הר צבי אבה"ע (סי' ח') ראיתי סברא נוספת שכתב עפ"י הגמרא ביבמות (י"ז ע"ב וכ"ד ע"א) כי דין יבום תלוי בדין ירושת האח, שהרי חלק ממצות יבום הוא שהמיבם יורש את אחיו המת, ומאחר שבמקרה כזה היורש כמובן הוא הבן שיוולד אח"כ, א"כ אין כאן מצות יבום. וראה עוד בספר דברי יוסף (הגר"י כהן זצ"ל אב"ד ירושלים, אבה"ע סי' א').

וגם לדבריהם יש מקום לחלק ולומר כי רק במקום שאין כל חסרון מעשה שייך לומר איגלאי למפרע שיש זרע לאחיו, אבל במקום שיש חסרון מעשה, ומיד כשמת אין כל סיבה שיהיה זרע לאחיו, ולכן מיד כשמת אשתו נעשית לזקוקה ליבום, האיך נבוא עם פעולה אח"כ להפקיע חיוב זה. (סברא זו כתב גם בהר צבי שם). וצ"ע בזה. אבל עכ"פ מאחר שיש בזה מחלוקת, אין לנו אפשרות להתיר לאשה כזו איסור דאורייתא.

נקודה נוספת שיש להעיר, לכאורה באופן הנ"ל שמוציאים זרע מהבעל שמת, יש בזה משום ניוול המת, וא"כ יהיה אסור לעשות כן, גם אם כתוצאה מזה האשה תפטר מחליצה. אמנם היה מקום לדון אם המצב הוא שזה מקום עיגון גדול, כגון שהאח שיכול לחלוץ נעלם וכד', האם יש מקום להתיר ניוול המת כדי להציל עגונה. ראה פתחי תשובה (יו"ד סי' שסג סק"ז) שהביא מחלוקת בזה, לדעת התשובה מאהבה מותר לנוול את המת לצורך הצלת אשה מכבלי העיגון. ולדעת השיבת ציון אסור משום שאין ודאות שעי"ז היא תנצל (כגון לפתוח קבר לראות האם המת הוא הבעל של האשה, ואולי יתברר שלא, ולא הצלנו את האשה). ואולי במקרה כזה ישנם מצבים כי ניתן לומר כי בודאות ימצא שייוכלו להפרות זרע מהמת ברמה כזו שהאשה תוכל לקבל הריון ודאי באחד מההפריות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל