תקנה להחתים זוג לפני הנישואין על בוררות מוסכמת עפ”י ערכאות

הרב הגאון זלמן נחמיה גולדברג
י"ב אלול ה'תשע"ב

לשאלת הרב צבי גרטנר ראה כאן

ב”ה יום ב’ ז’ מנחם אב תשס”ב

כבוד ידידי הרב צבי גרטנר שליט”א

יקרת מכתבו קבלתי ובו מעורר על מה שהצעתי שכל זוג יחתמו על שטר בוררות שכל סכסוך שח”ו יהיה ביניהם הם מקבלים רבנים אלו ואלו או ב”ד פלוני שידון ביניהם כדין. אכן מאחר שסיבה עקרית שנשים הולכות לערכאות שבחוקותיהם מקבלת האשה יותר ממה שמקבלת בדיני ישראל, ולכן הצעתי שיכולה אשה לפני הנשואין לבקש תוספת כתובה בגובה חצי מנכסיו, ואיני רואה בזה חשש, והרי אדם יכול להתחייב אפילו מאה מנה לאשה שוטה שרצה ליזוק מנכסיו, ולמה יהיה אסור לעשות כן בנידון דידן, וכן יכול לפטור אשתו משבועה שצריכה לישבע וכדומה, ואם יש עוד זכויות שכרגע איני זוכר מה הם למה לא יכול להתחייב אותם.

ומה שהביא מתשובת הרשב”א שהביא הב”י בסימן כו, ולענ”ד נראה שלא אמר הרשב”א רק כשבא להתנות נגד דין תורה כמו לבטל ירושת הבעל, שאף שלדעת רבי יהודה יכול להתנות על מה שכתוב בתורה והלכה כמותו ולא כרבי מאיר, מ”מ סובר הרשב”א שהבא להתנות נגד דין תורה בגלל חוקות הגוים זה אסור, וכש”כ כשלא התנה כלל אלא נאמר שכל שרגילים לילך בחוקי הגוים כאילו התנה, זה אסר הרשב”א, אבל להתנות דברים שאינם נגד התורה, כגון שמתנה שיתן לה כתובה מאה מנה בגלל שכן נוהגים הגוים, בזה נראה שאין איסור בדבר, וכך כל שאר תנאים. תדע, שהשוכר פועל ומתנה עמו שיקבל שבועיים חופש בשנה או שיקבל פצויים לא שמענו מי שיפקפק לאסור דבר זה, וביותר שאפילו לא התנה אמרינן אדעתיה דמנהגא עביד. וכן מה שאמרו בהשוכר את הפועלים (ב”מ פג, א) שמקום שהמנהג ליתן לפועל לאכול או לספק במיני מתיקה, אם המנהג כך מפני שכך נוהגים הגוים לא שמענו מי שאוסר. וכן באיזה שעה מתחיל פועל עבודתו שאף שמדין תורה פועל מתחיל מהנץ החמה עד צאת הכוכבים, מ”מ אם המנהג בעיר אינו כן הולכין אחר המנהג, שכל זה, באיזה שעה מתחיל פועל או אם יקבל מיני מתיקה וכדומה או כמה שכר יקבל הפועל, כל אלו אין בהם דין תורה שכך רצון התורה, ואינו דומה לירושת הבעל ומזונות האשה וכדומה, כן נראה נכון לענ”ד. וכל הקונטרס שצירף איני רואה משם סתירה למה שכתבנו, וכש”כ שהוא מדבר בלא התנו ונתחייבו בפירוש רק לומר שמנהג מבטל הלכה, וזה ודאי צ”ע, אבל לא שמענו שאסור להתחייב.

ומה שהביא מאחד ממחברי זמנינו שאסור לכתוב בשטר שכל הנהגת השותפים בבנין המשותף יהיה כפוף לחוק המקרקעין שאסור לעשות כן, לבבי לא כן ידמה, שאין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה, וכי רבי מאיר חולק שיכול אדם להתחייב לשלם כשיזיק בגרמא, והרי מפורש ביו”ד סימן שלה שהמוכר שדהו לגוי מנדין אותו עד שיקבל עליו לשלם כל הפסד שהגוי יעשה, וכי רבי מאיר חולק על זה, ואפילו במתנה שומר חינם להיות פטור משבועה אמרו בגמרא (ב”מ צד, א) שמועיל לרבי מאיר ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה, שאין זה רצון התורה ששומר חינם יתחייב בשבועה או ששומר שכר יתחייב בגניבה, וז”ל תוספות כתובות נו, ב שאני התם דחייבתו תורה שומר שכר על שלוקח שכר ושואל  שכל הנאה שלו ומשעבדים עצמם לכל הכתוב בתורה, הלכך במקום שאין משתעבדין עצמם פטורים, עכ”ל.

ומה שהבאת ראיה להמחבר, אדרבה הבאת מרע”א שיש להתנהג כמנהג הסוחרים, אלא שהבאת משו”ת בעי חיי שאם יתנהגו על פי דין התורה הגמור לא יהיה להם קיום והעמדה ויתבטל המשא ומתן, ולכן מותר להם להתנהג הם בעצמם בנימוסי הגוים כדי שיתקיים המשא ומתן, מנהגם מנהג מפני ישובה של עיר, אבל בדיני ירושות דלא שייך בדינא דמשא ומתן ואין כאן טעם שיתקיים המשא ומתן, אפילו להתנהג במשפט העכו”ם בלתי עמוד לפניהם אסור עכ”ל, ואם כך אדרבה בנידון דידן שהמצב כעת הוא שרובם עוברים על דין תורה נראה שדומה למה שכתב שהמשא ומתן יתבטל. עכ”פ גם לפי חילוקו נראה רק בשבאו לדון בדיני הסוחרים בעיר ולא לפי דין תורה, ושם מתבטל כמעט כל דיני התורה, כמו שסומכים על עדים פסולים ופוסקים שאין דין המוציא מחבירו עליו הראיה וכדומה, מבטלים כל דיני חושן משפט, אבל בנידון שהבעל מתחייב לאשתו כתובה גדולה מה זה מבטל דיני תורה.

וגם מה שהביא מדיינים שקבל שדנים בדיני עכו”ם שזה אסור, זה פשוט שהדיינים אינם יודעים דין תורה כלל רק דנים כהגוים, אבל בנידון שמקבל עליו ב”ד של ישראל רק שמתחייב חיובי ממון לא נראה שיש בזה איסור.

עכ”פ כל שכירות פועלים דומה לי שכל הבתי דינים דנים כפי הנהוג בהם, ולא שמעתי בזה פקפוק, ודברי ק”ו, שמה בפועלים שלא דברו בפירוש אלא שמסתמא אדעתיה דמנהגא אף שהמנהג בא מחוקיהם, כש”כ בנידון דידן שהבעל ברצונו מתחייב חיובי ממון. עכ”פ נראה שלא יכתבו חוקיהם אלא באמת יתחייב, ואולי כת”ר יכתוב מה החיובים היתרים שמחייבין בדיניהם יותר מדיני ישראל, ואז ננסח זאת בניסוחים אחרים.

ונראה שבמנהג הסוחרים ישנם דברים שצריכים להגיע לדינו של ר’ יהודה שבדבר שבממון תנאו קיים נגד התורה, כגון לקבל עדים פסולים וכדומה, אבל בנידון דידן אין אלא התחייבות ולא שמענו בזה איסור.

 

בברכה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים