האם בשימוש במייבש חסה בשבת יש משום בורר או כל איסור אחר? או שמא השימוש בו מותר? (לכאורה אין זה שונה מאשר מנערים את החסה ביד כדי להוציא את המים, שעל פניו נראה שאין בזה איסור)
תשובה:
שלום רב.
דעת כמה מורי הוראה שיש לאסור את השימוש במכשיר זה, יש האוסרים משום איסור בורר דאורייתא, ויש האוסרים מצד עובדין דחול, ואף שיש מקילים באופן שיש רק מעט מים שרוב העולם אוכלים את החסה גם בלא הייבוש, מכל מקום למעשה יש להחמיר בזה.
מקורות:
מכיון שהחסה והמים נחשבים לתערובת כיון שיש בחסה גומות ושקעים שנכנסים לשם המים, ואם כן כיון שאינו רוצה את המים נמצא בורר פסולת מתוך אוכל בכלי המיוחד לכך והוי בורר מהתורה.
אמנם ישנם כמה צדדים להתיר בזה ונבארם, ראשית בשו"ע סי' שי"ט סעיף י' נפסק שמים או יין צלולים מותר לסננן במשמרת, ואף על פי שיש בהם קסמין דקין הואיל וראויים לשתיה גם בלא הסינון לרוב בני אדם [והמ"ב סקל"ד הביא דיש מחמירים דוקא אם ראוי לשתיה לכל בני אדם] הכל נחשב לגוף אחד שאין בזה איסור בורר.
ולפי"ז יש הרוצים לומר שגם לענין חסה באופן שיש מעט מים שרוב בני אדם אוכלים גם בלא לייבש את החסה אין בזה איסור בורר.
אמנם, יש לחלק דדוקא בדבר שדרך ברייתו בכך אז נחשב הפסולת גוף אחד עם האוכל כמו קמחין ביין או קסמין במים, אבל כאן מה שנשאר מים על החסה אחרי השטיפה אפשר לומר דדרך ברייתו בכך ואין להחשיבו לגוף אחד עם החסה.
ושמעתי בשם הגר"מ פטרובר שליט"א שאכן יש נידון בדבר זה אם הדין של משתתי בהכי הוא דוקא בדבר שברייתו בכך, עי' בפתחי דעת על בורר מ"מ בזה. אכן אמר הרב הנ"ל דלדעתו אין זה פשוט דחשיב תערובת דאפשר דאין החסה מעורבת עם המים, ואמר בשם הגר"ש גלבר שליט"א שמדינא שרי ואסור רק מצד עובדין דחול.
עוד יש מקום לדמות נידון זה לשאלה של רחיצת פירות במים שהאריכו בזה הפוסקים, ורוב הפוסקים מתירים כדמוכח מקניבת ירק דשרי ופי' הרשב"א בדף קט"ו דהיינו שטיפת ירק וכן מוכח מהדחת מליח בסי' שי"ח ועוד מקומות, ואחד הביאורים בזה כתב הגרשז"א זצ"ל (שש"כ פ"ג הלכה ג' הערה ז', בהוצאה החדשה) דניקויו של כל דבר שרגיל להתלכלך לא נקרא בורר אלא מנקה, ולכן הסוחט בגד רטוב חייב משום מלבן ולא משום בורר, והביא לזה ראיה מסי' שט"ז-ט' דמותר להפלות בגדיו מכינים בשבת ואפי' שמעורבים כמבואר במ"ב שם גבי עורות שועלים, ואמאי אינו בורר אלא ודאי כה"ג חשיב ניקוי ולא בורר' וכ"כ הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות (ח"א סי' כ"ז) לחתנו הגרח"ק שליט"א דשיירי מאכל בזקנו מותר להסירם בשבת, והראיה מסי' שט"ז הנ"ל.
ואם כן היה אפשר לומר דגם הפרדת המים מעלי חסה נחשב ניקוי של החסה ולא בורר, אבל יש לדחות דדוקא לכלוך שעל בגד או פרי מוגדר כפעולת ניקוי ולא בורר, אבל כאן אין המים נחשבים לכלוך אלא נחשב פעולת ברירה, וכן אמר הגר"ע אוריבעך שליט"א דאין זה מוגדר כפעולת ברירה אלא כפעולת ניקוי, ומה"ט שרי לנער בגד מטל ואבק מצד בורר דאין זה אלא ניקוי בעלמא, אך למעשה אסר את זה מצד עובדין דחול כיון שזה כלי המיוחד לכך.
[יש להעיר דהגרשז"א זצ"ל שם כתב לפי"ד דהסוחט בגד חייב משום מלבן ולא משום בורר, אך כמו שציין שם אינו פשוט דהפמ"ג (סוף הפתיחה לסי' ש"כ) כתב דהסוחט בגד גם היכא שאינו מלבן חייב משום בורר, והביאו התהל"ד ש"כ סקי"ז].
עוד יש לדון בזה דהשש"כ (פ"ג הלכה כ"ב) כתב דלהסיר אבק וריסוס שעל הפרי פשוט שמותר מכיון שאין האבק וחומר הריסוס בעין, וא"כ ה"ה במים שעל החסה לא חשיבי בעין כמו האבק, אבל אין זה דומה כיון שהמים במכשיר זה מתאספים בכלי וניכרים הם.
לכבוד המערכת
ראיתי השאלה בענין מייבש-חסה לענין בורר, ורציתי לידע מהו כלי זו שלא ראיתי
מעולם, ונוגע לי מאוד שאני כותב ספר על הל' בורר, ורציתי לדון בשאלה זו אם מותר
או לא, ולכן אם אפשר ישלח לי אופן הפעלתו וכן מהו שמו בענגליש
תודה
שלום וברכה, ישנם כמה סוגים של מכשיר זה, אך העיקרון שבהם שווה, שיש כלי קיבול עם חורים שמחזיק את החסה, כלי זה מסתובב על ידי סיבוב ידית במהירות מרובה, והמים נופלים למקום המיועד להם, ובכמה סיבובים מהירים כל עלי החסה מתייבשים לגמרי מהמים שהיו עליהם. את שמו באנגלית אינני יודע.
דרך אגב תוכל לראות כמה שינויים שהשתנו היום בתשובה לאחר בירורים נוספים.
א. מאי שנא ממשמרת שהיא כלי המיוחד לסינון ואפילו הכי התיר השו"ע ביין ומים צלולים, וכמבואר במ"ב לא פוסקים כשיטת הרמב"ם שבאמת החמיר בזה מצד מעשה חול.
ב. אשמח לדעת מה השינויים שהשתנו במציאות ולהלכה.
שם כיון שהמים ראויים לשתייה ואין משמעות לקיסמין שבתוכם, יש כאן בעצם דבר אחד בלבד, בחסה, אמנם ניתן לאוכלה עם המים, אבל למעשה יש כאן שני דברים נפרדים, חסה ומים.
השאר תגובה