תביעת פיצויים על איחור במסירת הדירה

דיין בבית הדין נתיבות חיים
א' אלול ה'תשע"ב

הכנסת אישרה בשנה שעברה תיקון לחוק מכר דירות. על פי החוק, אותו יזם שר השיכון, הרב אריאל אטיאס, יש פיצוי קבוע מראש על איחור במסירת הדירה ללקוח. התיקון, כמו תיקונים אחרים בחוק המכר, נחקק לאור הניסיון שנצבר בשנים האחרונות, לצד תלונות שהגיעו למשרד השיכון ולמועצה הישראלית לצרכנות. שכן אי עמידת הקבלן במועד המסירה שנקבע בחוזה, עלול ליצור מציאות שבה מנגנון הפיצוי ומימון חלופת דיור במקרה של איחור במסירת הדירה המעוגן באמצעות חוזה משפטי מול הקבלן, יגרור הליך משפטי ארוך במקרה של הפרת חוזה.
בהתאם לזאת תוקן החוק הקובע כי איחור במסירת הדירה העולה על 60 יום מהמועד עליו הוסכם בחוזה, יחייב את הקבלן בפיצוי מיידי ללא כל הוכחת נזק לרוכש הדירה. על פי החוק שאושר בכנסת, על הקבלן לממן שכר דירה לרוכש בסכום השווה לחודש וחצי של שכר דירה לדירה דומה באזור שבו נרכשה הדירה, החל מהיום הקבוע בחוזה למסירת הדירה ועד למסירתה בפועל.
ברצוני לשאול האם מותר לי במקרה כזה לקבל את הפיצויים הקבועים בחוק?

תשובה:

אם הקבלן משלם מותר לקבל. מותר גם לאיים בנקיטת כל ההליכים העומדים לרשותך כנגדו, אבל אסור לאיים בתביעה בערכאות, כל שכן שאסור לתבוע ללא רשות בית דין.

מקורות:

דעת הגר”מ שפרן שליט”א שחוקים כאלו תקפים בדרך כלל מדין תקנות הציבור שיש צורך לתקנם. יש גם מקום לומר שחוקים אלו מחייבים מדין דינא דמלכותא דינא לטובת בני המדינה (עיין רמ”א חו”מ סי’ שסט סוף סעיף יא, ש”ך סי’ עג ס”ק לט ושו”ת חתם סופר חו”מ סי’ מד). כמו כן, שלוחי דרבנן, הנציגים החרדיים בכנסת יוזמים ומחוקקים הרבה חוקים להגן על הצרכנים (תיקונים לחוק הגנת הצרכן ועוד), סביר להניח שאם גדולי ישראל היו סוברים שיש בחוקים אלו משום גזל לא היו מניחים לנציגים לתת יד לזה.
אף שיש בתי דינים הסוברים שהחוק אינו מחייב בהלכה, מכל מקום, גם אם הדבר ספק אין מניעה מלקבל מהקבלן שהסכים לתת את הפיצוי.

4 תגובות

    יצחק:

    אני לא מבין איך השר אטיאס שפועל בשליחותו של מרן מלכא רבי עובדיה יוסף עושה חוק שלדעת הרבה מהדיינים אין לו תוקף ולפיכך הוא מסייע בידי עוברי עבירה. אני חושב שאם הרב עובדיה תומך בזה סימן שאין בכך בעיה הלכתית. מה דעת הרבנים של האתר?

    דיין בבית הדין נתיבות חיים:

    גם אני מבין כך שאם אין תוקף לחוק לא היו גדולי הדור נותנים לשלוחיהם לחוקק אותו. ובפרט חוק קוגנטי הגובר על תנאים מפורשים בהסכם (כמו חוק זה) שאין מקום לתרץ שחילוניים הדנים בבית משפט אזרחי מתעסקים על דעת החוק שהרי החוק מבטל גם הסכם מפורש.
    אגב, גם חברי הכנסת מטעם יהדות התורה יוזמים חוקים להגנת הצרכן, על אף שהחוק גובר על ההסכמים. עיין כאן, כאן וכאן.

    יצחק:

    אז מדבריך אני מבין שהחוק תקף אז למה אסור לתבוע בערכאות? הרי אם אני אתבע בבית דין הנתבע יגרור אותי לבין דין שלא מקבל את הגישה שלך ושם אני אפסיד. אני לא חושב שהכלל המוציא מחבירו עליו הראיה חל כאן משום שאם אתה הדיין ולך אין ספק אתה רשאי להוציא ואם תפסוק לשואל שהוא צריך ללכת לבית דין נמצא שהוא יפסיד ולקתה מדת הדין.

    דיין בבית הדין נתיבות חיים:

    לא הכרעתי, אלא הבעתי סברות לצד מסוים.
    הדין שהלך אחר הנתבע הוא דין בשו”ע, עובדה זו שהתובע עלול להפסיד עקב דין זה אינה מתירה לפנות לערכאות.
    גם אם דעת דיינים מסוימים נוטה לכיוון מסוים, אין זה אומר שדיינים שפוסקים אחרת טועים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *