בענין כתיבת שם “בת שבע” בגט

ז' אב ה'תשע"ב

דיין ביה”ד הרבני בפתח תקוה

בס”ד

לכבוד ידי”נ הגאון רבי שניאור פרדס שליט”א

דיין בית הדין הרבני נתניה

שלום רב לאוהבי תורתך

הנני להציע לפני מעכ”ת את אשר אספתי כעמיר גורנה מדברי הפוסקים בנדון כתיבת השם ‘בת שבע’ בגט. אמנם יש הרבה לפלפל ולהאריך בעומק הדברים אולם עיקר מטרתי לפרוש כשלחן ערוך את אופן כתיבת שם זה ואשר על פי כל הדברים יתברר הדין בשאלה שהבאת לפני באשה שחותמת עצמה את שמה בתשבע בתיבה אחת איך מן הראוי לכתוב בגט לכתחילה ומה הדין בדיעבד.

א

הנה בעיקר דרך כתיבת השם בת שבע חלקו בזה גדולי האחרונים.

דעת המהרש”ל שיש לכתוב בת שבע בחד תיבה. כך כתב בספר יש”ש פ”ד דגיטין אות ל”א סק”א על שם אביגדור, שבתוך דבריו שם כלל שם ‘בת שבע’ בשמות שהם תיבה אחת וכן השם ‘אור שרגא’. ובהמשך הסעיף על השם ידידיה כתב בזה הלשון; ועוד אני אומר דשם ידידיה שנקרא על פי הנביא ברוה”ק [שמואל ב יב כה] הוא דאפשר דכתבי אף בשני שיטות כי האחד הוא חול והשני הוא קודש אבל השמות שאנו קורין דרך הדיוטות פשיטא ששם אחד הוא וחד תיבה בעינן. וגדולה מזו נראה אפילו אור שרגא מאחר שקורין שם לאדם א”כ נעשה כמלה מורכבת[1] ואין לכותבה כלל בב’ תיבות. עכ”ל. והביא דבריו גם בספר דמשק אליעזר עיין לקמן.

וכ”ד הכנסת הגדולה אהע”ז הל’ גיטין סי’ קכ”ט אות ר”ג שכתב זה לשונו; בת שבע. לא ראיתי מעשה. אבל מכח הסברא נראה דיש להדביקו בתיבה אחת כשם אורה בואינה ודכותה. והוסיף הכנה”ג שם ראיה לדבריו זה לשונו; ושמעתי מהחכם השלם כמוהר”ר שלמה אלגזי נר”ו שהרב מהר”ם די בוטון הביא ראיה שצריך לכתוב תיבה אחת מהא דאמרינן בסנהדרין פרק כ”ג אמר רב באותה שעה קינחה בת שבע בשלשה עשר מפות וכתב רש”י ז”ל שבמקרא הזה כתבינן י”ג תיבות, ע”כ. ואם אנו מונין בת שבע לשתי תיבות י”ד תיבות הוא אלא ודאי בת שבע בחד תיבה ושפתים ישק, עכ”ד[2].

וכדבריהם פסק הבית שמואל שמות נשים שכתב זה לשונו; בת שבע, חד תיבה.

וכן פסק בסדר השמות למהר”ם ר”י באות ב’ שכתב זה לשונו; בת שבע; יש לכתוב תיבה אחת, ע”כ. ובברכה”מ שם כתב; אע”פ שבקצת כתבי אחרונים בדיני השמות מצאתי כתוב חלק בין בת לשבע, כ”כ גבי אור שרגא וגבי קצת שאר שמות שאין להשגיח בזה וה”נ הכי, משום דנראה דיש לכותבו תיבה אחת כמ”ש גבי ידידיה, ע”כ.

וכן בספר קב נקי הביא דעות אלו בלא חולק.

לעומתם, קמים וגם ניצבים דעות החולקים הסוברים שיש לכתוב בת שבע בשתי תיבות [אמנם גם לדעתם שם אחד הוא ואין לחלקם בשתי שיטות].

בספר נחלת שבעה על השם בת שבע כתב; וכתב עוד רש”ל, בת שבע חד תיבה. ובשמואל ב’ סימן י”א ג’ כתב שתי תיבות ובמקף[3]. ואפשר שמשום הכי מחשבו מהרש”ל לתיבה אחת. אמנם בתהלים נ”א ב’ כתיב בת שבע שתי תיבות בלא מקף[4] וכן ראיתי נוסח גט מפראג בת שבע בשתי תיבות. ובמהדו”ב הוסיף; וכן נראה, דהא גם בשמואל ב’ כתיב ב’ תיבות, ומאי אמרת מדכתיב במקף בא להורות שצריך לומר תיבה אחת, א”כ קשה למה לא נכתב תיבה אחת. ועוד קשה דהוי סתרי דבתהלים כתיב ב’ תיבות, אלא ש”מ דעכ”פ ב’ תיבות הם כמש”כ בתהלים ובשמואל. והמקף בא להורות דחד שמא הוא וצריך לכתבו בשיטה אחת[5], עכ”ד.

ובספר שמות לרבינו שמחה הכהן כתב בשמות אנשים אות ב’ על השם בן ציון כתב בזה”ל; כתב הרב בעל דמשק אליעזר נר”ו דאין לחלק בשתי שיטות כדלקמן אות י’ בשם יום טוב ובשניהם נלע”ד דאם כתב תיבה אחת כשר בדיעבד דהא אי אפשר לקרותו לתיבה אחת דהא אין מ”ם סתומה ונו”ן פשוטה באמצע התיבה[6] ועיין לעיל בשם בנימין אם כתב בן ימין. ולפי”ז בת שבע וכיוצא אפילו בדיעבד פסול אם כתבו תיבה אחת עכ”ל. ועיין בשמות הנשים אות ב’ בשם בת שבע מה שכתבתי שם על זה כי שם ביתו ועיין לקמן באות י’ בשם יום טוב, ע”כ.

עוד כתב ספר שמות בשמות נשים אות ב’; בת שבע. הרב מוהרש”ל ז”ל בשמות האנשים אות אל”ף בשם אביגדור כילל שם בת שבע עם אותן השמות דצריכין לכותבן בחד תיבה ובשם ידידיה כתב טעמא דמילתא וז”ל וגדולה מזו נראה אפילו אור שרגא מאחר שקורין שם לאדם א”כ נעשה כמלה מורכבת ואין לכותבה כלל בב’ תיבות עכ”ל לעניינינו. העתקתי כל דבריו בארוכה בשם ידידיה ע”ש. והרב בעל דמשק אליעזר נר”ו כתב וז”ל; בן ציון. אין לחלק בב’ שיטות ובשניהם נלע”ד דאם כתב תיבה אחת כשר בדיעבד דהא אי אפשר לקרותו לתיבה א’ דהא אין לך מ”ם סתומה ונו”ן פשוטה באמצע התיבה ועיי’ לעיל בשם בנימין שכתב בן ימין ולפי זה בת שבע וכיוצא אפילו בדיעבד פסול[7] אם כתבו תיבה א’ עכ”ד דמשק אליעזר. ותמה אני עליו דאיהו גופיה בשם אביגדור כילל לשם בת שבע עם אותן שמות דצריכין לכותבן בחד תיבה כאשר פסק מהרש”ל ז”ל. ושמא מ”ש כאן ולפ”ז בת שבע אפילו בדיעבד פסול אם כתבו תיבה אחד, אטעמיה דאמר לעיל קאי[8], דבן ציון ויום טוב אם נכתבו תיבה אחת כשר בדיעבד דהא א”א לקרותו לתיבה אחת דהא אין לך מ”ם סתומה ונו”ן פשוטה באמצע התיבה, על טעם זה קאי מה שכתב ולפ”ז וכו’, אבל לפי האמת ס”ל דשם בן ציון ויום טוב וכיוצא אם נכתבו בתיבה א’ כשר לאו משום דא”א לקרותן לתיבה אחת אלא משום אחר דשם אדם א’ הם שפיר טפי לקרותם לתיבה אחת וכאשר הארכתי בשם יום טוב וא”כ ה”ה בשם בת שבע דכוותה וכאשר פסק מהרש”ל ז”ל. ומכל מקום נלע”ד דלכתחילה טוב לכותבו בענין שיראה כב’ תיבות. הגם דמהרש”ל ודמשק אליעזר כיללו לשם בת שבע בתוך אותם דלכתחילה כותבים אותם בתיבה א’, מ”מ הרואה שם דברי דמשק אליעזר יראה דכתב כולם כתובים בתורה תיבה א’ ושיטה א’ ע”כ. ואילו בת שבע בכל כ”ד כתוב בב’ תיבות. ובמס’ סופרים דהבאתי לעיל בשם ידידיה דמנה השמות דאינן נחלקים ולא מנה שם בת שבע בכללן. לכן נראה דלכתחילה טפי עדיף לכותבו כענין שיראה בב’ תיבות וכאשר כתבתי לעיל בשם בן ציון ויום טוב עיי”ש. ועכ”פ צריך לכותבם בשיטה אחת דשם א’ הוא. ואם נכתב בתיבה אחת נראה דכשר בדיעבד אחר דלסברת מהרש”ל ז”ל גם לכתחילה משפטו להיות חד תיבה כאמור. ואם נכתב בשתי שיטות עיין בשמות האנשים בסוף שם יום טוב. עכ”ד.

ב

והנה מצאנו ג’ ראיות וטעמים בדעת הסוברים שיש לכתוב בת שבע בחד תיבה.

  1. רש”י סנהדרין כ”ב ע”א ד”ה קינחה בת שבע. כנה”ג בשם ר”ש אלגזי בשם מהר”ם די בוטון ובהגהות דגול מרבבה.

ובספר טיב גיטין דחה ראיה זו בזה”ל; וכוונתו דשם אמרינן על פסוק ותבא בת שבע אל המלך כו’ באותה שעה קינחה בת שבע בי”ג מפות ופירש”י י”ג תיבות בפסוק זה ומוכח דבת שבע היא תיבה אחת דאל”כ י”ד תיבות הן. אך לפי מ”ש הנחלת שבעה דלפי שכתוב במקף חשיב ליה כחד תיבה א”כ י”ל דבהך דמלכים נמי כתוב במקף ולכך חשיב ליה כחד תיבה ואע”ג דאל המלך נמי כתיב במקף מ”מ אין לחושבו כחד כיון שכל תיבה יש לו פתרון לעצמו משא”כ בת שבע אע”ג דשני תיבות הם מ”מ כיון דחד שמא הוא ע”י המקף המחבר אותם כחד חשיב להו ואף בלא המקף נמי י”ל דלא חשיב אלא אותן תיבות שכל אחד נפתר לעצמו אבל בת שבע דמכ”מ מתחבר יחד בקריאת השם דהא שם אחד הוא ואינו נכנס בכלל המנין לחשבו כשנים.

ודברי הטיב גיטין צע”ג, דאיך נמנה ב’ תיבות רק לתיבה אחת ומה מועיל הא דנכתב במקף והוא חד שמא והא בסופו של דבר, ב’ תיבות הם ולא אחת.

  1. בנחלת שבעה כתב שטעם המהרש”ל וההולכים אחריו לכתוב בת שבע בחד תיבה משום שנכתב שם זה בשמואל במקף. והקשה עליו שם בנחלת שבעה; א. א”כ למה לא נכתב בתיבה אחת ממש. ב. בתהלים נכתב בת שבע בלא מקף.

ובאהלי שם על השם בת שבע הקשה בזה”ל; ובאמת כי הטעם שכתב בנ”ש לדעת המהרש”ל משום המקיף לפע”ד לא נהירא מה בכך שהן במקיף סוף סוף דין שתי תיבות להן שאם כתבו בס”ת שתי תיבות שהן במקיף בתיבה אחת הס”ת פסול ומהיכא תיתי לשנות בגט ממה שהן במקרא בשתי תיבות.

וקושיא זו קשה גם על הראיה מרש”י הנ”ל דמה בכך שאנו מונין ב’ התיבות לתיבה אחת והרי בס”ת נכתב בב’ תיבות דוקא ואם יכתב בתיבה אחת יהיה פסול.

  1. בספר שמות כתב שטעם המהרש”ל מבואר שם ביש”ש ‘מאחר שקורין שם לאדם א”כ נעשה כמלה מורכבת ואין לכותבה כלל בב’ תיבות’ דהיינו כל שם שנקרא לאדם אף אם עיקרו ושורשו בב’ תיבות, נעשה כמלה אחת מורכבת.

וטעם הג’ צריך עיון דאף אם נאמר שקריאת שם לאדם מרכיבה את השם לאחד מ”מ שמות הניתנים על שם שמות המפורשים בקרא כב’ תיבות ודאי שתהיה כתיבתם כמו שנכתב בתורה וגם אם נקרא באחת מה בכך והרי ודאי מתכוונים לשם המפורש בקרא. ובאמת המהרש”ל עצמו לא כתב טעם זה ביחס לשם בת שבע אלא ביחס לשם אור שרגא שהוא שם שנוצר בידי אדם אבל בבת שבע לא כתב טעם זה וצריך להבין טעמו שכילל בת שבע בשמות של חד תיבה. אבל רבינו שמחה בספר שמות כתב בזה”ל; הרב מוהרש”ל ז”ל בשמות האנשים אות אל”ף בשם אביגדור כילל שם בת שבע עם אותן השמות דצריכין לכותבן בחד תיבה ובשם ידידיה כתב טעמא דמילתא וז”ל וגדולה מזו נראה אפילו אור שרגא מאחר שקורין שם לאדם א”כ נעשה כמלה מורכבת ואין לכותבה כלל בב’ תיבות עכ”ל. כלומר רבינו שמחה הבין שזהו טעמו של מהרש”ל גם לגבי השם בת שבע ודבר זה צ”ע כנ”ל.

ובאה”ש הנזכר הקשה כן על מש”כ מהרש”ל משום שנכתב שם זה במקף וז”ל; ומהיכא תיתי לשנות בגט ממה שהן במקרא בשתי תיבות, ע”כ. ולדברינו קושיא זו קשה גם על טעם השני דנעשה כמלה מורכבת. ותמוה שלא ראיתי מקשים כן.

וי”ל עפי”מ שכתב הנו”ב תנינא סי’ ק”ז לכתוב ישכר בשי”ן אחת וכ”ד הטי”ג ואף שבתורה כתוב בב’ שינים וקוראים בשי”ן אחת מ”מ ספר תורה לחוד וספר כריתות לחוד והאריך בזה באה”ש על השם ישכר דבמקרא איכא טובא דכתיבין ולא קריין קריין ולא כתיבין וכולהון הלכה למשה מסיני אבל גט צריכים לכתוב בדקדוק.

וא”כ גם בשם בת שבע י”ל אף דבכתובים נכתב בב’ תיבות מ”מ כיון שהוא שם אחד יש לכתבו בלשון הדיוטות כשם אחד שלם והוא בתיבה אחת דוקא. ואף אם הדין שאם כתב בס”ת תיבה אחת יהיה פסול, אין זה מכריח לגבי כתיבת השם בגט כי בס”ת יש לכתוב כהנך דכתיבין ולא קריין ואילו בגט יש לכתוב בדקדוק הקריאה ולא הכתיבה.

ובזה מובנים דברי הנחלת שבעה דטעם מהרש”ל לכתוב בת שבע בחד תיבה משום שנכתב במקף והקשה עליו בנ”ש ובאה”ש דמ”מ ב’ תיבות הן. ולדברינו י”ל דהמקף בא להורות על הקרי שהוא כקריאת תיבה אחת ולא על הכתיב ובגט כותבים לא כהכתיב אלא כהקרי וכנ”ל. ומה שמצינו ב’ תיבות במקרא שכתובים במקף ובכל זאת נקראים כב’ תיבות, יש לחלק כמו שחילק הטי”ג בין ב’ תיבות שיש לכל תיבה מהם פתרון, לבין ב’ תיבות של שם אחד שאין פתרון לכל תיבה בנפרד וכנ”ל.

ואם דברינו כנים שכתיבת השם בת שבע בתורה הוא מדין כתיבין ולא קריין, יש ליישב קושיית הטיב גיטין על רש”י איך מנה ב’ תיבות לאחת והוא ז”ל רצה ליישב דנמנה לאחד כי חד שמא הוא ותמהנו על תירוצו דעדיין הרי ב’ תיבות הן. אבל אחר הדברים הנ”ל יש ליישב דברי רש”י אם נוסיף ונחדש דס”ל לרש”י ששם בת שבע הוא בעצם תיבה אחת רק שהיא תיבה אחת שיש בתוכה חלל חלק בשיעור אות ולכן היא נראית מופרדת כשני תיבות, וכמו שמצינו בהשם יששכר שיש בכתיב שלה שי”ן מיותרת[9] הכי נמי אפשר דשייך לומר שיש תיבה אחת שהיא שלימה אף שיש חלק באמצע מצד המסורה והכתיב ועל כן מנה רש”י השם ‘בת שבע’ לתיבה אחת[10]. ומכאן למדו האחרונים שמאחר שנודע מדברי רש”י שבת שבע היא תיבה אחת א”כ כשכותבים בגט יש לכתוב בתיבה אחת ובלא חלל חלק כיון שבגט יש לכתוב כמו הקריאה.

אכן אפשר דגם אם נאמר שהיא ב’ תיבות אי”ז אלא מצד הכתיב והמסורה אבל הקרי הוא בתיבה אחת בלא שום חלק כנ”ל, ומעתה אם יסברו דיש למיכתב ככתוב בתורה ולא כהקריאה יש לכתבו בב’ תיבות לכו”ע בין לרש”י שהיא תיבה אחת מופרדת ובין אם נאמר שהיא ב’ תיבות.

ג

עוד יש לבאר בהא דכתב המהרש”ל דנעשה כמלה מורכבת על אף שכתוב בתורה כב’ תיבות אך לא כדברי מהרש”ל ממש אלא לפי מש”כ בספר שמות בטעם זה בשם ספר דמשק אליעזר באופן אחר כמו שהבאנו דבריו לעיל. ותמצית דבריו הם כדלהלן;

בספר דמש”א סתר עצמו, דמצד אחד כתב דאם כתב בן ציון בתיבה אחת כשר בדיעבד כיון שא”א לקרותו בתיבה אחת דאין נו”ן סתומה באמצע תיבה ולפי”ז הסיק דאם כתב שם בת שבע בחד תיבה פסול אף בדיעבד. עוד כתב בטעם השמות הנכתבים בחד תיבה כיון שכך כתובים בתורה ולפי”ז ‘בת שבע’ המפורשת בתורה בב’ תיבות אין לכתבה בחד תיבה כלל. ומאידך, כתב בדמש”א, בת שבע חד תיבה כדברי מהרש”ל. ובספר שמות עמד על סתירת דבריו והכריע כי עיקר דעתו שאם כתב בחד תיבה יהיה כשר בדיעבד ומש”כ לפסול בת שבע בחד תיבה הוא רק לפי הטעם דכתיבת בן ציון בחד תיבה כשר בגלל התיבה הסופית שבו וא”כ היוצא דשם בת שבע פסול בחד תיבה, אבל לפי האמת שעיקר הטעם להכשיר השם ‘בן ציון’ שכתבו בחד תיבה הוא מטעם אחר וכמש”כ זה לשונו; “אלא משום אחר דשם אדם א’ הם שפיר טפי לקרותם לתיבה אחת וכאשר הארכתי בשם יום טוב וא”כ ה”ה בשם בת שבע דכוותה” [11]עכ”ד.

ובזה מצאנו שהספר שמות הביא טעמו של מהרש”ל שמאחר שהוא שם לאיש אחד נעשה כמלה מורכבת אך לא כתב שלפי טעם זה יש לכתוב דוקא תיבה אחת אלא שמשום כך “שפיר טפי לקרותם לתיבה אחת”. ומשמעות לשון זה הוא דשם אחד לאיש אחד המורכב מב’ תיבות אפשר לכותבו כעיקר משמעותו דהיינו בב’ תיבות ואפשר גם לכותבו בתיבה אחת כיון שהוא שם אחד. וכן הוא לשון ספר ‘עזרת נשים’ בשם בת שבע דכל הפלוגתא מה עדיף טפי לכתוב בחד תיבה או בב’ תיבות זה לשונו; בת שבע. בכתיבת שם זה אם כותבין אותו תיבה אחת או ב’ תיבות נ”ל דשם זה דמי לשם פדהצור ועמינדב ובשמות הללו יראה מדברי מרן הב”י ס”ס קכ”ט דטפי עדיף לכתוב שמות הללו בב’ תיבות בשיטה אחת יותר מאם יכתבם בתיבה אחת ויש רבים מהאחרונים דס”ל דטפי עדיף למיכתבינהו בתיבה אחת וכן מוכח מדברי הר”ן פרק אלו טריפות וכבר הארכתי בכל הסברות בחיבורי גט פשוט סימן קכ”ט ס”ק קל”ג וקל”ד.

והנה שורש המקיים סברא זו דמהרש”ל וספר שמות ‘דנעשה כמלה מורכבת’ הוא כמו שכתבנו למעלה וביתר ביאור דכל שם המורכב מב’ תיבות איה”נ דעיקר בניית השם הוא על בסיס ב’ תיבות כשנכלל בהם כוונה לכל תיבה  כמו השם ‘בת שבע’ שהפירוש הוא או בת של שבע או בדרך אחרת וכן ‘אור שרגא’ דהיינו אור הנר וכיוצא באלו הדברים אולם כל זה אינו אלא סיבת נתינת השם כגון תפילה שיאיר נרו וכדומה אך כשמשתמשים בשם האדם בקריאה ובחתימה וכשפונים אליו בשמו לא מתכוונים לתוכן השם ולתיבותיו אלא מתכוונים אך ורק לאות ולסימן לידע למי פונים ושהוא ידע שפונים אליו וא”כ מצד השימוש הרגיל בשם האדם אינו מוגדר כב’ תיבות אלא סימן כלשהו לאותו איש.

ולדעת המהרש”ל; טעם זה וסברא זו הם החלטיים שגלל כן כל שם המורכב מב’ תיבות נעשה לתיבה אחת מורכבת ואין לכתבו אלא בתיבה אחת. ולדעת ה’ספר שמות’ וה’דמשק אליעזר’; סברא זו היא בדרך פשרה, דהיינו, אפשר לכותבו בב’ תיבות כעיקר משמעות השם ואפשר גם לכתבו בתיבה אחת מצד שהוא שם אחד לאיש אחד. וההולכים בשיטה בתראה זו נמי פליגי אהדדי, דדעת הדמש”א ‘שפיר טפי’ לכתוב בתיבה אחת מצד סברא זו והספר שמות פליג וס”ל ד’שפיר טפי’ לכתוב בב’ תיבות או שיהיה נראה כב’ תיבות ובדיעבד אם יכתבו בתיבה אחת נמי נכשירהו. וכד נדייק בסדר דברי ספר שמות נראה ברור שזאת כוונתו.

ולפי”ז י”ל דאין הדברים נטועים כמסמרות ואף אם לא נקבל דברינו בהגדרת השם בת שבע לחד תיבה ונקבע לן שעיקר השם הוא ב’ תיבות מ”מ אפשר גם לכתבו בתיבה אחת. וזה לא איכפת לן אם על ידי כתיבת השם ‘בת שבע’ בתיבה אחת, מאבדים התיבות את משמעותם ופתרונם הפשוט, משום שמצד קריאת השם לאדם הוא תיבה אחת בלא משמעות מפורטת, וזה פשוט שלא בכל שימוש קריאה וחתימה ושאר שימושים מתכוונים למשמעות המילים ופירושם ולכן אף שבתורה כתוב ב’ תיבות אפשר אף לכתבו בתיבה אחת.

ובזה מצאנו ישוב נכון לשיטה זו שיש לכתוב בתיבה אחת הגם שבתורה נכתב בב’ תיבות דוקא ואשר אם יכתבו בס”ת בתיבה אחת יהיה פסול, מ”מ בכתיבה בגט אפשר נמי לכתוב באחת כי ‘שם’ אפשר לו להיכתב בכמה אופנים[12].

אך זאת למודעי, שכל מה שכתבנו אינו אלא בסתמא, אבל אם נודע בפירוש שנקרא דוקא על פי מה שנכתב בתורה ודאי יש לכתוב ככתיבה המפורשת בקרא וסברא זו כבר כתבו הפוסקים [טיב גיטין ואהלי שם] לענין שם יששכר בב’ שינים או בשי”ן אחת שאם שינו שמו על פי הגורל שעלה בחומש יש לכתוב יששכר בדוקא.

ד

והנה אף לאחר כל מה שיישבנו הקושיות בשיטת הסוברים שיש לכתוב בחד תיבה יש לדעת דגדולי הפוסקים הניחו עליהם תמיהות רבות ופירכות ולא תירצום. ולעומתם הטעמים שנאמרו בדעת החולקים הסוברים לכתוב בב’ תיבות לא נפרכו ולא נסתרו בספרי גדולי הפוסקים.

ואלו תמציתם של הטעמים בשיטת הסוברים לכתוב בת שבע בב’ תיבות.

  1. כ”כ בכתובים בב’ תיבות. לשון הספר שמות; ‘בכל כ”ד כתוב בב’ תיבות’. וכ”כ בג”פ סי’ קכ”ט סעיף קל”ד. ובאהלי שם בשמות נשים אות ב’; שאם כתבו בס”ת שתי תיבות שהן במקיף בתיבה אחת הס”ת פסול ומהיכא תיתי לשנות בגט ממה שהן במקרא בשתי תיבות.
  2. עוד שם בספר שמות; ‘במסכת סופרים דהבאתי לעיל בשם ידידיה דמנה השמות דאינן נחלקין ולא מנה שם בת שבע בכללן’.
  3. ג”פ סי’ קכ”ט ס”ק קל”ד; העולם כותבין בשטרות ואגרות לשם זה בב’ תיבות[13].

ומאחר שטעמים אלו אין להם פירכא ובמיוחד הטעם האחרון שכך נוהגים לכתבו בשטרות ואיגרות נטו הפוסקים האחרונים להכריע לכתוב בב’ תיבות.

ובספר טיב גיטין למהר”ז מרגליות, בשם בת שבע, כתב בתוה”ד זה לשונו; אמנם אני תמה על הב”ש שהעתיק בפשיטות דברי ס”מ שהוא ע”פ דברי מהרש”ל ז”ל והשמיט דברי הס”ש שהביא בשם דמש”א “דאפילו בדיעבד פסול אם כתוב בתיבה אחת ונדחק לפרש שלא יסתור דברי עצמו דבשם אביגדור כולל בת שבע באותן שמות שצריכים להיות תיבה אחת, ומסיק דלכתחילה טוב לכותבו בענין שיראה כב’ תיבות וכן בכל תנ”ך כתיב בב’ תיבות וכן במסכת סופרים מנה שמות שאין נחלקין ולא חשיב בת שבע בכללם. לכן צריך לכתוב בשיטה אחת ובענין שיראה כב’ תיבות ואם נכתב בתיבה אחת נראה דכשר בדיעבד מאחר דלסברת מהרש”ל גם לכתחילה משפטו בתיבה אחת” עכ”ל [הספר שמות]. ע”כ.

וזה לשון אהלי שם בשמות נשים אות ב’; בת שבע. נראה לי דיש לכתוב בשתי תיבות בחד שיטה. ובשם יוסף סק”ה כתב; הב”ש כתב כמו שכתב המהר”ם לכתבו בחד תיבה והיא דעת היש”ש אשר בשם אבגדור חשב השמות שהן נראין כשתים ואינן אלא אחת וחשב גם בת שבע ביניהן. ותמה בט”ג אמאי לא הביא כי בספר שמות בשם דמשק אליעזר כתב דאפילו בדיעבד פסול אם כתבו בתיבה אחת. ובנחלת שבעה כתב וכו’… הנה גם דעתו נראה לפסק הלכה לכתבו ב’ תיבות… ועמ”ש בשם שר שלום. הנה לפסול אם כתבן בשתי תיבות לא שמענו מי שיאמר אבל לפסול אם כתבן באחת שמענו לכן נלפענ”ד העיקר לכתבן בשתי תיבות בחד שיטה. עכ”ד.

ובשיעור הרחקת התיבות נמי פליגי העומדים בשיטה זו;

בספר שמות הנ”ל כתב הלשון דיכתבוהו בגט שיהיה קרוב לב’ תיבות. והביאו בג”פ שם סי’ קכ”ט ס”ק קל”ד. אך בספר עזרת נשים הכריע לכתוב ‘כעין תיבה אחת נראין כב’ תיבות באופן שיהיה נראה תיבה אחת יותר מב’ תיבות’ וזה לשונו בשמות נשים אות ב’; בת שבע. בכתיבת שם זה אם כותבין אותו תיבה אחת או ב’ תיבות נ”ל דשם זה דמי לשם פדהצור ועמינדב ובשמות הללו יראה מדברי מרן הב”י ס”ס קכ”ט דטפי עדיף לכתוב שמות הללו בב’ תיבות בשיטה אחת יותר מאם יכתבם בתיבה אחת ויש רבים מהאחרונים דס”ל דטפי עדיף למיכתבינהו בתיבה אחת וכן מוכח מדברי הר”ן פרק אלו טריפות וכבר הארכתי בכל הסברות בחיבורי גט פשוט סימן קכ”ט ס”ק קל”ג וקל”ד. ומסקנא דמילתא דיראה לע”ד הלכה למעשה דשם פדהצור ועמינדב יכתוב לכתחילה שמות הללו ‘כעין תיבה אחת נראין כב’ תיבות באופן שיהיה נראה תיבה אחת יותר מב’ תיבות’ וכן יעשה בשם בת שבע ואם כתב שמות הללו בין תיבה אחת לגמרי בין ב’ תיבות לגמרי הגט כשר ואם כתב שמות הללו בתרי שיטי יראה לי דהגט פסול ודיינינן לה כספק מגורשת כנ”ל.

וכן דעת הטיב גיטין בשם בת שבע, זה לשונו; ועיין בב”מ ובע”נ דמסיק יראה לפענ”ד הלכה למעשה דשם פדהצור ועמינדב יכתוב באופן שיהיה נראה תיבה אחת יותר מב’ תיבות וכן יעשה בשם בת שבע ואם כתב שמות הללו בין תיבה אחת לגמרי בין ב’ תיבות לגמרי הגט כשר ואם כתב שמות הללו בב’ שיטין יראה לי דהגט פסול דדיינינן ליה כספק מגורשת עכ”ל. עכ”ד.

אכן האה”ש ס”ל לכתוב בב’ תיבות ממש, שכתב שם על השם שר שלום זה לשונו; נ”ל לכתבו שתי תיבות בחד שיטה. ובשם יוסף סק”ט כתב; בט”ג כתב וז”ל, ונראה מסתימת דבריהם [של הר”מ והט”ז] שג”כ יש לכתבו בשתי תיבות נראין כחד תיבה וכו’ עכ”ל. ולפע”ד מסתימת דבריהם נראה שיש לכתבו כמו שהוא בכתוב וגם הסברא לפע”ד כך היא כי הקורא כן את בנו מסתמא קורא אותו עפ”י הפסוק ויקרא שמו וגו’ שר שלום [ישעיה ט] וכיון שבמקרא הן שתי תיבות יש לכתבן כן בשתי תיבות ממש. עכ”ד. וכ”כ בספר גט מסודר.

ובערוך השולחן כתב שיעור אחר. בהל’ גיטין סימן קכט סעיף קכז כתב; ושם בת שבע י”א דהוה חד תיבה ממש [יש”ש וב”ש בשמות נשים אות ב’] וכן משמע בגמ’ [סנה’ ק”ב א] ויש מי שאומר שהן שתי תיבות [ט”ג שם אות ד’ בשם ס”ש]. וצריך לכתוב בשיטה אחת ושיהא נראה כשתי תיבות ובדיעבד אם כתבו תיבה אחת יש לסמוך אדעה ראשונה. ע”כ. ובשמות אנשים ונשים שמות נשים כתב; בת שבע, פסקו המהרש”ל והב”ש שהוא חד תיבה וכן משמע בגמ’ [סנה’ כ”ב] וי”א דשתי תיבות דווקא [ט”ג סק”ד בשם ס”ש ודמש”א] וכבר בארנו בסעי’ קכ”ז שיש ליזהר לכותבן בשיטה אחת דווקא ‘ולהרחיק מעט שבע מן בת באופן שלא יהא נראה כתיבה אחת לגמרי ולא כשתי תיבות‘ וכמ”ש בסי’ קכ”ו לעניין די תיהוייין אמנם בדיעבד בין שכתבן תיבה אחת ממש ובין שתי תיבות יש להכשיר ובשני שיטין פסול.

ומפי השמועה; המנהג בבתיה”ד כה’גט פשוט’ לכתוב ב’ תיבות כעין תיבה אחת, אכן במה שהבאנו דבריו בספר ‘עזרת נשים’ שיש לכתוב באופן שיראה תיבה אחת יותר מב’ תיבות צ”ע למעשה אם לנהוג כך, שכן לא מקובל כן בבתיה”ד, גם יש לחשוש שיקרבום ממש לתיבה אחת ואשר בזה יש פוסלים כאמור. ולכאורה יש מקום גדול לנהוג כה’אהלי שם’ וה’גט מסודר’ ולכתוב בב’ תיבות ממש שלא נבוא לידי חשש פסול[14] וכן דעתי נוטה.

ה

ועתה נבוא לדון באופן שחותמת בתיבה אחת איך יש לכתוב בגט.

הנה בפתחי תשובה על שמות אנשים בשם בן ציון; עיין בספר כרם שלמה הביא דבתשובת שער אפרים כתב דאף אם המגרש חותם עצמו בנציון בנו”ן כפופה ואומר שכך הוא מקובל מאבותיו אין משגיחין בטעות חתימתו וקבלתו ויש לכתוב בן ציון בנו”ן פשוטה רק דיש לקרב קצת ומכ”ש שלא לכתוב בשני שיטין ומהני קבלתו שלא נחשוב לשתי תיבות עיין שם. ועיין בט”ג.

ובאהלי שם על השם בן ציון כתב; שתי תיבות בחד שיטה. ובשם יוסף סקי”ב הביא דברי פתחי תשובה בשם תשובת שער אפרים דאף אם המגרש חותם א”ע בנציון וכו’ וכתב עליו בזה”ל; והנה בתשו’ שער אפרים לא מצאתי דבר זה וגם בספר כרם שלמה לא הראה מקומו ובתשו’ סי’ קי”ח לא מוכח כלל, מ”מ הדבר נראה נכון גם לפע”ד דלא מהני קבלה לשנות את האותיות, עכ”ד.

ולאחר החיפוש; כוונת הפתחי תשובה היתה לתשובת בית אפרים ולא לשו”ת שער אפרים וכן הגיהו בשו”ע החדשים.

וזה לשון תשובת בית אפרים אהע”ז סימן צ’; שאלה; אחד בא לגרש את אשתו ושמו בן ציון והמגרש אומר שהוא חותם עצמו בנציון בנו”ן כפופה וכן הוא מקובל מאבותיו ונפל ספק אם יש לכתוב כחתימתו וקבלה שלו או כיון שידוע שם בן ציון של כל העולם הוא בנון פשוטה וכן הוא במשנה ובש”ס אין להשגיח בטעות חתימתו וקבלתו בזה. ובסוף התשובה כתב בזה”ל; ולדינא נלענ”ד שהכותב בן ציון בנו”ן פשוטה לא הפסיד רק שיש לקרב קצת ומכ”ש שלא לכתוב בשני שיטין ואהני קבלתו לענין זה שלא נתפוס אותו כשני תיבות אבל לענין הנו”ן קרוב הדבר שקבלה בטעות הוא מאחר שמימינו לא ראינו כך מסתבר טפי שיש לכתוב כדרך העולם ואף מי שיראה חתימתו בנו”ן כפופה יתלה שזה חותם כן בטעות ועיין במבי”ט לענין גזול גזעלה. עכ”ד.

  1. מדברי ה’בית אפרים’ יש ללמוד במה שנוגע לעניננו בחותמת בת שבע בחד תיבה. ונפרט אחת לאחת. הנה בתחילת דבריו כתב שאהני קבלתו לענין זה שלא נתפוס אותו כשתי תיבות ולכן יש לקרב התיבות קצת. ובמשמעות דבריו דמ”מ אין לכתבו כתיבה אחת ממש אף שכך חותם עצמו וכך הוא מקובל מאבותיו. ולפי”ז אף בשם בת שבע אם חותמת בתיבה אחת יהני קבלתה רק לקרב האותיות ולא לעשותה ממש לתיבה אחת. [ומה שכתב בשם בן ציון דלא מהני קבלתו לענין כתיבת הנו”ן כפופה, אין שייכות בזה לעניננו כי בשם בת שבע אין בה אות סופית][15].

מאידך, ממה שהטעים דבריו בהא דלא מהני קבלתו לענין הנו”ן משום ד’מאחר שמימינו לא ראינו כך מסתבר טפי שיש לכתוב כדרך העולם’, לכאורה יש לדון א”כ איך יכלכל מש”כ בתחילת דבריו דמהני קבלתו לענין קירוב האותיות והרי מימינו לא ראינו כותבים בן ציון בתיבה אחת.

וי”ל דס”ל שיש כותבים בן ציון בתיבה אחת ואין מי שכותב בן ציון בנו”ן כפופה[16]. לפי”ז, השם ‘בת שבע’ שלא ראינו שכותבים אותה בתיבה אחת[17], יש לכתבה בב’ תיבות דוקא. ובאמת בזמננו גם שם בן ציון לא ראינו שכותבים אותו בתיבה אחת וא”כ אפשר דגם לענין קירוב האותיות יש לדון הקבלה בטעות.

עוד י”ל דגם אם לא ראינו מימינו בן ציון בתיבה אחת מ”מ אפשר דראינו שם זה בקירוב מעט, ועל זה בלבד אמר דמהני קבלתו, ואי”ז דומה לקבלה דנו”ן כפופה שהיא טעות גמורה ולא ראינו כזאת. ולפי”ז כתיבת בת שבע בחד תיבה ממש אכן טעות גמורה היא ודמיא לכתיבת נו”ן כפופה בבן ציון, אך לענין קירוב אותיות מהני קבלתה ואפשר דראינו כזאת. ולפי זה יש לכתוב בת שבע ב’ תיבות בקירוב.

אך אפשר היה לפרש דבריו בדרך אחרת והיא; דבאמת לא ראינו בן ציון כתוב אף בקירוב תיבות ומ”מ כיון שאינו שינוי גמור מהני קבלתו ורק היכי שיש שינוי אות לא מהני קבלתו, ומש”כ הטעם ‘מימינו לא ראינו כך’ אי”ז טעם מספיק אלא בצירוף הטעם ד’שינוי אות’. ולפי”ז בתשבע שחותמת בחד תיבה יש לכתוב כפי חתימתה דהיינו בתיבה אחת.

ויותר מסתבר לפרש כדרך הראשונה גם מצד משמעות דבריו וגם מצד שיש פוסלים כתיבה בתיבה אחת משא”כ להיפך. וכמו שנתבאר לעיל.

והיה מקום לבעל דין לחלוק, לחלק ולומר, איך אפשר לומר שחתימתה וקבלתה בטעות והרי גדולי הפוסקים סוברים שיש לכתוב כן לכתחילה בתיבה אחת ואולי מקור מנהגה קשור לדעות אלו. אך אי”ז שייך אלא למקרים בהם אפשר לומר שהיתה קבלה במשפחתם מדור דור [ולא שמענו כזאת] אך אין ספק כי בנדון שלפנינו אין לאשה איזה קבלה מאבותיה לכתוב בתיבה אחת כמנהג אותם פוסקים ואין זה אלא קבלה או חתימה בטעות.

  1. ה’בית אפרים’ הוסיף עוד טעם לשיטתו וכתב; “ואף מי שיראה חתימתו בנו”ן כפופה יתלה שזה חותם כן בטעות ועיין במבי”ט לענין גזול גזעלה. עכ”ד”. וצ”ב מה צריך לתוספת זו.

ונראה דהנה יש לדון בדברי ה’בית אפרים’ דאיה”נ אם מנמק חתימתו מצד הקבלה, ברור שכתיבת בנציון בחד תיבה ובנון כפופה אינה אלא טעות, אך מ”מ יש לדון מדוע לא חשש הבית אפרים אולי כותב וחותם כן לסיבה כלשהי ובכוונה מסוימת ובדוקא כותב תיבה אחת וכן בדוקא כתב נו”ן כפופה מכל סיבה שהיא, ובזה אין טעם שלא נכתוב ככתיבתו דהרי פשוט שיכול אדם להחליט מה שמו יקראו לו ואם יקבע לעצמו כל שם אפילו אם אינו רגיל בפי העם היעלה על הדעת שלא נכתבו בגט.

אמנם אפשר דהבית אפרים לא איירי בהכי וכמש”כ בתחילת התשובה דמיירי שהאיש עצמו אומר שחותם כן מאחר שהוא מקובל כן מאבותיו וכך הוא מנמק את סיבת הכתיבה בתיבה אחת, ובאמת אפשר דהבית אפרים יודה דאם הוא עצמו אומר שאינו כותב כן מצד קבלת אבות אלא מצד איזשהי כוונה אחרת, איה”נ שיש לכתוב בתיבה אחת ואף לכתוב בנו”ן כפופה. וצ”ע.

אך אחר העיון בתוספת דבריו הנ”ל אפשר דבא לאפוקי סברא זו ולדעתו אין לחלק בין קבלת אבות לשאר סיבות. וכל שהוא חותם דבר שהוא טעות נראה לכל העולם אין להשגיח בחתימתו. והטעם; דשמות המפורסמים לב’ תיבות אף אם הוא חותם עצמו תיבה אחת בכוונה ולא בטעות, גם אם נכתוב בגט ב’ תיבות כמו השם המפורסם והרגיל, לא יטעו שהוא איש אחר, וכל הרואים יבינו שהוא האיש שחותם עצמו כך ולדעת הרואים כתבו הבית דין בב’ תיבות כי סברו שחתימתו טעות היא וא”כ אין חשש לעז.

ולפי”ז גם בחותמת כן בכוונה תחילה יש לכתוב בב’ תיבות דליכא חשש לעז בזה.

  1. במש”כ הבית אפרים דהרואה יתלה חתימתה בטעות כמש”כ המבי”ט לענין גזול גזאלה.

הנה לא נמצא כן בתשובות המבי”ט אך הוא בתשובות מהרלב”ח סימן קל”ב תשובה של המבי”ט שנכתבה שם. ותורף דבריו; באשה ששמה העיקרי גזאלה ונקראת בפי כל גזול וכן נכתב בגט, יש להכשיר הגט אף שלא נכתב השם העיקרי משום שלא יפסל בשינוי השם כשמשנה שמו וכותב הקיצור או הכינוי משום שהוא מגלה על השם העיקרי והביא ראיה מתרוה”ד בשם ירחמיאל ירחמאל וכן גרשום וגרשון עיי”ש. ובתשו’ מהרלב”ח שם סימן קל”ג השיב מהרלב”ח בתוקף גדול אך אינו חולק על עיקר דבריו. אך הראנ”ח סימן ל”ו על השם אריניי חלק להחמיר והוכיח כן מתשובה אחרת של בעל התרומת הדשן בפסקים סימן י”ח וכן מדברי הריצב”א שהובא במרדכי פרק המגרש בענין שם בורייש ובאורייש ושם הנהר קייר וייר. ויעויין בספר מכתב מאליהו שער ד’ סימן ד’ וסימן כ”ה שהביא דברי הרא”ם ח”א סימן ס”ו שמחמיר ודברי מהריב”ל שסותר עצמו בסימן כ”ד ול”ג והאריך מאוד בשיטות הראשונים בזה. ועיין עוד בספר גט פשוט סוף סימן קכ”ט ובשו”ת חידושי הרי”ם אהע”ז סימן ל”ג ול”ד.

לסיכום רוב הפוסקים מחמירים בזה דלא כהמבי”ט, גם בשינוי כמו שם מתתיא באל”ף ולא בה”א שאין בו שינוי הברה החמירו כמו שהאריך במהריב”ל עיי’ במכמ”א שם, וא”כ צ”ע מה ראיה הביא מדברי המבי”ט לעניננו.

אך האמת דלכאורה צלה”ב מה הוכיח הבית אפרים כלל מהמבי”ט, והרי המבי”ט בא בתשובתו להכשיר הגט שכתבו בו הטעות, ובנדון דידן אנו דנים שלא לכתוב בגט את הטעות שבחתימתה אלא לכתוב כפי השם העיקרי, ועוד, דברי המבי”ט אינם אלא בדיעבד והכא מיירי לענין לכתחילה, ועוד, המבי”ט איירי בשינוי במבטא הקריאה ובאופן זה ג”כ דיברו שאר הפוסקים אבל נדון דידן דהבית אפרים איירי כשאין שינוי במבטא ובין אם היא תיבה אחת או ב’ תיבות אין שינוי במבטא וכל השינוי הוא רק בכתיבה או בחתימה ובזה אפשר שהכתיבה וחתימה כאלו הינם טעות גמורה, אבל שם שנקרא בו, אף שמבטא זה נוצר מטעות, מ”מ הרי זה שמו שקוראים לו בו ודבר כזה לא מיקרי שינוי שם גמור מאחר שנקרא כך[18] ולכן הכשירוהו ולהיפך אפשר דבזה יש לכתוב בגט שם הקריאה בדוקא, ובזה תליא פלוג’ הפוסקים הנ”ל.

ונראה כוונת הבית אפרים להוכיח מדברי המבי”ט להיפך, דהרי גם לשיטתו שמכשיר הגט שנכתב בהשמטת השם העיקרי, מ”מ ברור מדבריו דלכתחילה יש לכתוב השם הנכון ולא השם שנקראת בו בטעות וכל מה שהכשיר אינו אלא בדיעבד, [ולשאר פוסקים המחמירים ודאי דיש לכתוב לכתחילה כהשם העיקרי] ומזה למד בק”ו שאם בנקרא בשינוי במבטא, יש לכתוב לכתחילה השם העיקרי, כ”ש כשהשינוי הוא רק בחתימה ולא במבטא ודאי שיש לכתוב השם העיקרי ולא השינוי, ולעניננו יוצא שיש לכתוב בב’ תיבות ולא כחתימתה שהיא בטעות ולענין דיעבד לא כתב.

העולה לדינא;

מאחר שנתברר; א. בסתמא יש לכתוב ‘בת שבע’ בב’ תיבות כמו שמפורש בתנ”ך והוא עיקר השם וכדרך הרגילות בכתבים ושטרות. ב. אם נכתב בתיבה אחת יש פוסלים ולעומת זה אין מי שפוסל כשנכתב בב’ תיבות. ג. אף אם חותמת בתיבה אחת מכל סיבה שהיא[19], ואפילו מפורסמת בחתימתה, מ”מ מימינו לא ראינו כך, והרואים יתלו שהוא טעות. מכל הנ”ל עולה, דלכתחילה יש לכתוב בב’ תיבות[20].

אכן בדיעבד אם כתבו תיבה אחת כחתימתה יש מקום להקל אם מפורסמת חתימתה ויש לה כוונה כלשהי בחתימה זו. אמנם גדר דיעבד באופן זה, לכאורה צריך להיות דיעבד ממש ולא רק כמש”כ בספר גט מסודר שער השביעי סימן ט”ז חקור דבר סוף ס”ק י”ד שבתו”ד הביא דברי הג”פ דכל דבר שיש טורח לתקן חשיב כמו דיעבד ועיי”ש.


[1] ונראה כוונתו במה שהטעים ‘מאחר שקורין שם לאדם א”כ נעשה כמלה מורכבת ואין לכותבה כלל בב’ תיבות’, דכשם שמצינו הרבה שמות הבנויים ביסודם על שתי תיבות כגון השם ‘ראובן’ שלפי מה שדרשו חז”ל הרי הוא מורכב מב’ תיבות, ראו – בן, כלומר, ראו מה בין בני לבן חמי, ומכל מקום הרכיבו את שתי התיבות למילה אחת וברור שאין לכתוב שם זה אלא בתיבה אחת, כן הוא לדעת המהרש”ל גם בשמות כמו ‘אור שרגא’ ו’בת שבע’ שהגם שהם ב’ תיבות נפרדות מ”מ הם הורכבו לשם אחד ונעשו לתיבה אחת.

אמנם מאידך, אם כל הטעם ‘מאחר שקורין שם לאדם נעשה כמלה מורכבת’, צריך עיון שהרי בב’ שמות נפרדים ממש כגון אברהם יצחק וכדומה, שבזמננו מאוד נפוץ לקרוא ב’ וג’ שמות לאדם ומשתמשים בקביעות בקריאת ב’ השמות יחדיו, מדוע לא נאמר ג”כ שנעשים כמלה מורכבת לאחת וזה פשוט הוא שאין לכתבן בתיבה אחת ואפשר דאף בדיעבד יהיה פסול אם יכתבוהו בתיבה אחת. אלא פשוט שטעמו של המהרש”ל אינו כיון שקורין בו כאחת בלבד, אלא איירי דוקא בב’ תיבות שמתקשרים מצד ענינם כמו ‘ראו בן’ ‘בת שבע’ ‘אור שרגא’ ‘בן ציון’ וכדומה שמובן הקשר בין שתי התיבות כמשפט שלם עם מובן מסוים, בזה כלל את הכלל שמאחר שקורין אותם כשם לאדם, נעשה כמלה מורכבת, אבל ב’ תיבות שאין להם כל קישור בין אחד למשנהו, גם אם יקראוהו כשם לאדם לא יֵעָשֶה למלה אחת מורכבת וזה פשוט.

אך עוד יש להוסיף ולומר דגם באופן שיכולים לקשר ב’ התיבות לענין אחד מכל מקום לא בכל גווני נעשים למלה אחת מורכבת, וי”ל דתליא בדבר נוסף, שאם כל אחד מהתיבות יכול לשמש כשם של אדם, לבדו בלא צירוף השם השני, בזה גם כשיחברו ב’ שמות כאלו לשם אחד, ישארו כב’ שמות וב’ תיבות וכמו צירוף של ב’ שמות שאין ביניהם כל קישור, ורק כשאינם משמשים כשם אלא בצירוף ב’ השמות יחדו בזה בחיבורם לשם אחד נעשים מורכבים לאחד ויש לכותבם בתיבה אחת.

איברא, לכאורה סברא זו תגרום גדר הפכי למש”כ, והוא, כי אם כל אחד מב’ השמות משמשת גם כשם לבדה, וגם כשם מחובר עם השם השני, יש לומר שכדי להפריד בין ב’ צורות השם, המחובר והנפרד, יש לחבר ב’ השמות לאחד כדי לגלות ולהודיע שאין ב’ תיבות אלו ב’ שמות נפרדים אלא שם אחד.

ודומה לזה נמצא בתשובות מהריב”ל חלק ג’ סימן ט’ וז”ל בתו”ד; על מה ששאל השואל כי האיש ההוא המגרש היה נקרא שמו שם טוב ונסתפקו אם צריך להפסיק ולכתוב שם בתיבה אחת וטוב בתיבה אחרת או דילמא טפי עדיף למיכתבינהו תיבה אחת… ויש פנים לומר דטפי עדיף לדבקם לפי ששם לחוד הוא שם כדאמרינן שם חם ויפת וטוב הוא שם בפני עצמו [כמו אם יגאלך טוב] ואם הם מחולקים היה נראה שזה האיש היו לו שני שמות או שנשתנה שמו מחמת חולי ואיכא מאן דס”ל שיש לכתוב השני שמות בלא דמתקרי כנהוג… עכ”ד. ובספר שמות לרבינו שמחה על השם יום טוב הביא דבריו ודברי מהרי”ט שהסכים להם והכריעו לכתוב שם טוב קרוב לתיבה אחת וכ”פ בב”ש בסוף סדר השמות שלו לפני הכללים. ועיין בספר גמ”ס סימן ט”ו פשר דבר סקכ”ג. וביתר ביאור, לפעמים יש לאדם ב’ שמות נפרדים מלכתחילה או שנקרא בשם מעריסתו ואח”כ שינה שמו מחמת חולי, ועיקר מה שעושה אותם לנפרדים הוא בגלל שמחצית האנשים קוראים לו בשם אחד בלחוד והשאר קוראים לו בשם השני בלחוד, באופן שצריך לכתוב ב’ השמות, ויש דעות בשו”ע דבאופן זה כותבים ב’ השמות בלא דמתקרי המפריד, ואף שלא נפסק כן להלכה מ”מ יש לחשוש שאם יכתבו ‘שם טוב’ [שכל אחת מהתיבות הוא שם בפני עצמו] בב’ תיבות יאמרו שיש לאיש זה ב’ שמות נפרדים כאשר חלק משתמשים בשם ‘שם’ ושאר משתמשים בשם ‘טוב’ וכתבוהו בגט כאחד כדעת אותם פוסקים, ואין זה האיש ששמו הוא שם טוב ביחד, ולכן כתב שיש לכתוב שם טוב הנקרא כאחת בתיבה אחת שלא יטעו בזה.

וא”כ לדבריהם, ב’ שמות שכ”א הוא לפעמים שם בפ”ע, אם נקרא בשניהם יחדו יש מקום להרכיבם לשם אחד ולחברן לאחת בדוקא כדי להבדיל בין איש הנקרא בב’ השמות בנפרד לבין איש זה הנקרא בשני השמות יחדו.

אולם באמת אין דברי הפוסקים סותרים לסברתינו הראשונה, משום שכל דבריהם שכתבו לכתוב התיבות ‘שם טוב’ סמוכים, לא כתבו שיש להרכיבם לתיבה אחת ממש אלא רק להסמיך התיבות, וכל זאת רק כדי לגלות שאינם ב’ שמות נפרדים כל אחד בשימושו אלא ב’ שמות שהם מחוברים לשם אחד ולענין אחד ולשימוש אחד. ואם זה כל כוונת דבריהם, אין סברתם זו עומדת לנגד הסברא דכשכ”א משמש שם לעצמו אינם נעשים למלה מורכבת אחת בשונה משאר שמות שמורכבים לאחד אף שביסודם הם ב’ תיבות. והטעם, כי סמיכות התיבות אינה הרכבת התיבות. ויותר מכך; כל מה שדיברו הפוסקים להסמיך התיבות, דיברו אך ורק באופן שיש בתיבה הראשונה אות סופית דמנצפ”ך כגון השם ‘שם טוב’ שגם אם נסמיכם לגמרי ישארו ב’ תיבות ולא יורכבו לאחת, והסמיכות רק תגלה שהם שם אחד ולא ב’ שמות נפרדים שנקרא בהם איש אחד בכל אחד לחוד. לסיכום; האופן שדיברו עליו הפוסקים, איירי שגם אם נסמיך השמות לא יעשו לתיבה אחת מב’ סיבות; א. סמיכות אינה הרכבה. ב. קיימת אות סופית המפרדת ב’ התיבות גם כשהם סמוכים מאוד. ואחר כל הנ”ל אנו חוזרים לתחילת הדברים, דאפשר שגם המהרש”ל מודה כי ב’ שמות שכ”א עומד לפעמים גם כשם בפ”ע, בגלל כך, גם אם קורין בהם כשם אחד אינם נעשים מורכבים לתיבה אחת ממש, ולא כשאר ב’ תיבות המורכבים לשם אחד.

ובמה שכתבנו יש נפ”מ למשל לשם ‘אור שרגא’ בזמננו שיש בשימוש הרגיל גם שם ‘אור’ וגם ‘שרגא’ שאפשר שלא יוכל להיות מורכב לתיבה אחת אבל לנדון דידן בשם ‘בת שבע’ אין בדברים הנ”ל כל נפ”מ משום שלכל מה שנפרש בדברי המהרש”ל צריך להיות שם זה מורכב לתיבה אחת ממש, א. משום שאין כל תיבה של שם זה עומדת כשם בפ”ע [ואף שהתיבה השניה ‘שבע’ קיימת כשם בפ”ע, אין זה מספיק להפרדת השם כשהתיבה הראשונה אינה עומדת בפ”ע אלא בצירוף התיבה השניה דהיינו התיבה ‘בת’ אינה קיימת כשם אשה בפ”ע, והבן. וכ”כ הפוסקים בחילוק בין השם ‘יום טוב’ לשם ‘שם טוב’]. ב. אין בשם זה תיבה סופית וע”כ יכולה להתחבר לתיבה אחת כשאר שמות.

[2]וכ”כ בהגהות דגול מרבבה על הב”ש בשמות נשים וזה לשונו; וכן מוכח בסנהדרין דף כ”ב ע”א, ע”ש ברש”י ד”ה קינחה בת שבע.

[3] כנראה על פי המסורה כשאר טעמי המקרא.

[4] באהלי שם שמות נשים אות ב’ על השם בת שבע העיר על זה; “בתהילים שלפני הוא במקיף”.

[5] וצ”ע אם ב’ תיבות הן מ”ט לא יכתבום בב’ שיטות והא ב’ תיבות נפרדות ומה לי בכך שהם חד שמא. ואפשר, לפי דברי מהריב”ל שהבאנו בהערה לעיל, דיש לכתוב בשיטה אחת שלא יאמרו שיש לו ב’ שמות שהשימוש של כל אחד הוא בנפרד כמו בשם טוב. ועדיין צ”ע.

[6] ובהערה שם כתב; אמר שמחה, הגם דאשכחנא לםרבה המשרה ישעיה סימן ט’ מ”ם סתומה באמצע התיבה מ”מ סתמא דמילתא אין דרך לשים אותיות מנצפ”ך באמצע התיבה וההוא לדרשא אתיא דאשכחן בנחמיה סימן ב’ ‘אשר המ פרוצים’ מ”ם פתוחה בסוף התיבה ודרשו דכאשר יסתמו חומות ירושלים שהם פרוצים כל זמן הגלות ולעת ישועה יסתמו הפרוצים ואז תפתח המשרה שהיא סתומה, ע”כ.

[7] בספר דברי חיים שמות נשים על השם בת שבע לאחר שהביא דברי הג”פ והע”נ הוסיף וכתב; ולענ”ד דבשמות של אשה יש מקום להתיר דעיקר הטעם דבחילוק השם בשני שיטין כמו בת שבע יום טוב דפסול דאין דרך כתיבה בכך כמבואר בתשובות המיוחסות להרשב”א והנה שם האשה לרוב שיטות הפוסקים אינו מדאורייתא ולא צריך רק משום מוכח מתוכו בכה”ג לא פסול משום דלא הוי דרך כתיבה ויש מהאחרונים שכתבו בנקל לחלק בין שם איש לאשה ויש שכתבו דאין לחלק ובמקום עיגון צ”ע, עכ”ל.

[8] זה דחוק בדברי הדמש”א.

[9] ופשוט שאין הכרח לומר דהסוברים ביששכר שיש לכתוב בב’ שינין ככתוב בתורה שהם גם יסברו שיש לכתוב בת שבע דוקא בב’ תיבות וחלק באמצע, כיון שודאי יש לחלק בין כתיב באות נוספת ל’חלק’ נוסף בגויל.

[10] ובזה מובן מה שלכאו’ צ”ב מ”ט אם היא נמנית לתיבה אחת אין לחלקה לב’ שיטין והרי היא כתובה בצורת ב’ תיבות. ולדברינו הטעם, דאם יכתבו ‘בת’ בשיטה אחת ו’שבע’ בשיטה שניה, הרי לא נכתב החלק שבאמצע ואי”ז כמסורה.

[11] יעויין בספר שם עולם על שמות נשים בשם בת שבע שתמה על דברי הס”ש שדחק כן בדברי דמש”א והוא תירץ דמה שכלל הדמש”א בת שבע בשמות דחד תיבה הוא לאו דוקא ואגב גררא נקטה. ומלבד שגם זה דחוק קשה מאוד לדחות דברי רבינו שמחה וצ”ע.

[12] וקצת ראיה לזה ממש”כ במהרש”ל ודמשק”א בשם בן ציון יום טוב ושם טוב, שאפשר לכתבו בתיבה אחת דל”ח שיקראוהו באחת כיון שיש אות סופית המחלקת התיבה לשתים ולכאורה צ”ע מה ענין אלו שכתבו שמות אלו בתיבה אחת והרי אינם מתחברים דהא יש בהם אותיות סופיות. ואי”ז במשמע שכל מה שכתבו הפוסקים איירי רק באופן שנכתב בטעות בתיבה אחת, דמלשונם משמע דקמיירי באופנים שהיו כאלו אנשים שכתבו כן לכתחילה והם באו להכשירם. ואפשר דסבירא להו שהצמדת ב’ תיבות בשם אחד, אינו באופן שיש לו משמעות של תיבה אחת ונעשה כתיבה אחת, אלא אף אם באמת השם מורכב מב’ תיבות מ”מ מצד שהוא שם אחד יכולים להצמיד ב’ תיבות לאחת, והוא כסברתינו כי בשם אין משמעות לכל תיבה ואינו אלא גדר של סימן ואות. והצמדה זו אינה מחברת לתיבה אחת אלא לשם אחד ולסימן אחד. ובדעת הפוסקים שהכשירו מצד שיש אותיות סופיות, יש להאריך ואכ”מ.

[13] זה לשון ספר גט פשוט שם: אמנם בשם האשה בת שבע יש להסתפק משום דהעולם כותבין בשטרות ואגרות לשם זה בב’ תיבות, וכ”כ שם בת שבע לב’ תיבות בדברי נביאים, וכן בשם אור שרגא יש להסתפק והעולם כותבין שם זה בשטרות לב’ תיבות, ע”כ.

[14] ואין לדמות להשמות שיש בהם אותיות סופיות כמו בן ציון, יום טוב, ושם טוב וכדומה, דהתם אין לחשוש לפסול, כי האותיות הסופיות מחלקות התיבות כמו שהבאנו לעיל מדברי הפוסקים.

[15] אך אפשר דכוונת דבריו במש”כ לקרב ולא לעשות תיבה אחת, דמאחר שס”ל לכתוב בנו”ן פשוטה, ממילא לא שייך לקרבו ולעשותו ממש תיבה אחת, כי הנו”ן הפשוטה מפסקת אותו לב’ תיבות ומה דאמרינן דיש לקרבו בגלל קבלתו, הכוונה ‘שם אחד’ ולא ‘תיבה אחת’ וב’שם אחד’ שייך קירוב. אבל אם היינו מקבלים קבלתו וכותבים נו”ן כפופה בזה אפשר דלא היינו מקרבים התיבות כי הקירוב יביאו להיות תיבה אחת ממש ולא סבירא לן דהיא תיבה אחת ממש וא”כ ה”ה בת שבע כיון שאין בה אות סופית אין אפילו לקרב האותיות. אך י”ל דנו”ן כפופה כיון שאינה יכולה להיות בסוף תיבה גריעא, שלכן יש לחשוש שיקראוה בתיבה אחת ממש משא”כ בת שבע אפשר גם אחר שמקרבים אותה שתהיה ב’ תיבות וצ”ע.

[16] ויש בזה סברא דאם נכתב בנו”ן פשוטה אף שמסמיכים התיבות אי”ז טעות גמורה שבגלל הנון הפשוטה ניכר שהם ב’ תיבות ואילו היו כותבים בלא אות סופית איה”נ שאין מי שיכתוב כך כי יש בזה שינוי מב’ תיבות לתיבה אחת.

[17] ואין בה תיבה סופית הגורמת היכר שהיא ב’ תיבות.

[18] אמנם אם שינוי הקריאה נגרמת מחמת שפה עילגת בפרט בשמות המפורשים בקרא, לכאורה אין לכתוב אלא את עיקר השם, ויש להאריך בזה אך אין כאן מקומו.

[19] אם הסיבה שחותמת כך, היא ללא טעם נכון ומבורות ו’עם הארצות’, הריהו כשיבוש ועילגות השפה.

[20] וכמו שהבאנו בקצרה דברי הפוסקים שיש לכתוב את עיקר השם ככתיבתו הנכונה ולא כפי השיבוש אף אם נשתנה המבטא. כל זה מלבד ששם זה הוא שם המפורש בקרא והוי כשם מתתיה שכתבו באלף שהתבאר במהריב”ל [עי’ מכמ”א שם] שיש לכתוב כפי הכתוב בתורה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים