קידושין בעד אחד, קידושי שחוק, ולשונות הקידושין

שאלה:

שאלה זו היא המשך לשאלות קודמות. (לעיון לחץ כאן וכאן וכאן).

כבוד הרב שלום,

תודה על המענה הקודם. הנה עוד שאלה על מצב שיש לי ספק לגביו.
אלו הפרטים:

במהלך קורס חובשים שעשיתי בצבא התיידדתי עם חיילת אחת. פעם נתתי לה מבחנה עם איזה חומר בפנים. באיזה שלב של השיחה אמרתי משהו בעניין זה שאני והיא צריכים להנשא, או שאנחנו כבר נשואים בעקבות המעשה הזה (לא זכור לי הניסוח המדויק). אני לא זוכר אם זה נאמר לפני או אחרי נתינת החפץ.

זכור לי שהיה חבר אחד שלי בסביבה, יש לי ספק אם הוא שמע את הדברים. הוא לא היה שומר שבת או מצוות. שמעתי עליו שהוא כבר לא איתנו ר"ל, ובכל אופן לא מצאתי אותו כדי לברר. החפץ שנתתי היה שייך לכאורה לצבא אבל מכיוון שהיה בו חומר כלשהו שערבבנו באותו שיעור הוא היה כבר נחשב שלי ובחזקתי והבעלים (הצבא) התייאש וכו'. הדברים שנאמרו נאמרו בקלות ראש. לא התכוונתי באמת להתחתן איתה עם זה. גם היא ככל הנראה, קיבלה את זה כמתנה בבדיחות הדעת ולא באמת ראתה בזה משהו שהיא "מתקדשת" בו, למרות מה שנאמר. יצרתי קשר עם הבחורה הזו והיא שלחה לי מייל בו היא "מודה במקצת" הדברים, כלומר אומרת שזוכרת את נתינת המתנה אך לא שום דבר מעבר לזה או במילים שלה:

"כן אני זוכרת משהו כזה במעורפל ….היה שם משהו כזה …אני לא זוכרת מי היה שם ואני לא ממש זוכרת באיזה הקשר זה היה ולמה , אבל אני חושבת שהיא הייתה אצלי כמה זמן ואני לא זוכרת מה עשיתי עם זה"

אני יודע שאין הרבה "בשר" בשאלה אך השאלה היא יותר בחזקת "לב יודע מרת נפשו" וכיוון שזה מציק לי אני שואל.

תודה רבה על הסבלנות.

תשובה:

שלום רב.

כפי שגם אתה כתבת שאין ממש בחשש זה, בכל זאת אציג כאן כמה מהסיבות.

1. קידושין בפני עד אחד לדעת רוב הראשונים אין לחשוש לקידושין אלו כלל. דעת הסמ"ג כי יש לחשוש לקידושין אלו. והביאו הרמ"א (אבה"ע סי' מב סעי' ב'). לחשוש לדעה זו.
2. גם לדעה זו, מדובר רק כשהעד הוא עד כשר, ולפי דבריך זה לא המצב במקרה דנן.
3. נראה, כי גם לדעה זו זה רק באופן שהם יודעים כי שייך קידושין בפני עד אחד. אולם אם בני הזוג אינם יודעים כי שייך קידושין שלא בפני שני עדים, אין כוונת קידושין וממילא אין קידושין. כפי שמבואר בשו"ע (סי' מב סעי' ג') כי צריך שיראו המקדש והתקדשת את העדים, והטעם, משום שאם לא כן אין כאן כוונת קידושין.
4. במקרה ששניכם יודעים כי זה רק "בבדיחות הדעת" כהגדרתך, כתב הנודע ביהודה (מהדו"ק אבה"ע סי' נו) כי אין לחשוש גם לקידושי שחוק.
5. לכאורה, יש מקום לומר כי בלשון הרי אנו נשואים וכד' אין בזה לשון קידושין. אדם צריך לומר הרי את מקודשת לי וכד', (לענין לשון הרי את נשואתי ראה בב"ש סי' כז סק"ח שכתב שבלשון כזו היא מקודשת מספק). אבל אם הוא אומר הרי אני מקודש לך וכד' אין כאן קידושין משום שכתוב בתורה כי יקח איש אשה, ולא כי ילקח איש לאשה, כמבואר בסי' כז סעי' ו'. ולכן אני מסופק בלשון הרי אנו נשואים שזה נוסח אמצעי, לא שהוא לוקח ולא שהוא נלקח, אלא מצביע על מצב מסוים.
6. עוד כתבת כי אתה מסופק אם האמירה היתה לפני נתינת החפץ או לאחריו. ראה רמ"א סי' כז סעי' ג' שלא מועיל אמירה לאחר הנתינה.
7. לענין מה שציינת שהכלי היה שייך לצבא, לא ברור לי בדיוק מה המציאות, כדי לקבוע אם אכן נתת לה כלי שאינו שלך, או שמא קנית את זה ביאוש.

כל זה כתבתי בקצרה בנוסף למה שכתבתי לך בתשובות הקודמות.

אני מקוה שהנחתי את דעתך.

הרבה הצלחה