קנה סחורה, החנות נמכרה והבעלים הראשונים מבקשים את הכסף

דיין בבית הדין נתיבות חיים
כ"ד תמוז ה'תשע"ב

נשאלתי שאלה למעשה במי שקנה הרבה שעונים מבעל חנות לסחור בהם, ע”מ לשלם לבעל החנות כשצליח למוכרם, ואם לא, יחזיר להם השעונים. בעל החנות כתב לו מסמך ע”ש החנות (“מעמא”) כי לקח כו”כ שעונים ע”מ לשלם כשימכור. בנתיים הלה פשט את הרגל והחנות עברה לידים אחרים (לפי הנראה לו הם ג”כ יהודים). כעת תובע בעל החנות הראשון את הלוקח שישלם לו עבור השעונים כי הוא טוען שהוא מכר אותם ע”ד עצמו וזה ל”ה שייך להחנות אלא שלו פרטי. הלוקח באמת רוצה לשלם חובו, אולם הוא חושש שהוא מסייע בזה ידי עוברי עברה כי מסתבר לו שזה שייך לבעלים שלקחו את החנות עם כל החובות של הלקוחות של הראשון. ואפי’ אם לא יחשוש לזה וישלם לראשון, מ”מ הוא חושש שאולי נמצא מסמך אצל השני שנמכרו שעונים הללו מהם, ויתכן שהם יגבו זאת ממנו בא’ מן הימים. כמובן שהראשון לא רוצה שהלוקח ידבר עם בעל החנות הנוכחי, ונמצא הלוקח נבוך מה לעשות כדי לפרוע החוב ולא יפסיד מזה כלום.

המצפה לתשובתכם
בכבוד רב

תשובה:

אם השטר נכתב על שם החנות, מסתבר שהרי הוא חייב לשלם לבעל החנות היום. ועל כל פנים אין לו לשלם לבעל החנות לשעבר מבלי לברר עם בעל החנות היום. כמו כן, אינו חייב לשלם לבעל החנות לשעבר מבלי שההוא יחזיר לו את השטר.
לגבי בדיעבד, אם קדם ושילם לבעל החנות לשעבר ולאחר מכן הוציא בעל החנות הנוכחי את השטר. בשו”ע חו”מ סי’ סו סעיף טז מבואר לעניין מכירת שטרות שאם הלווה שילם למוכר השטר הרי הוא נפטר ואינו חייב לחזור ולפרוע לקונה. אמנם בנתיבות סי’ נ סק”ה מבואר לעניין שטר לכל המוציאו שאם שילם למלווה לאחר שהוא מסר את השטר לאדם אחר, הרי הוא חייב לחזור ולפרוע למי שמוציא את השטר. עוד מבואר שם שאם המלווה טוען שאיבד את השטר אינו חייב לפרוע לו, מחשש שלאחר מכן ייתבע על ידי אדם אחר שיחזיק בשטר.
נידון דידן נראה דומה לשטר לכל המוציאו, כיון שהשטר רשום על שם החנות, הרי זה כאילו כתוב שהוא חייב לפרוע למי שיהיה בעל החנות וממילא אינו נפטר אם יפרע לבעל החנות לשעבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *