לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

מה מברכים על גלידה עם שברי עוגיות?

שלום לכבוד הרבנים.
ראשית אודה לכם על האתר המיוחד שאתם מפעילים למען הציבור הרחב, אני ועוד כמה אנשים שאני מכיר נהנים מדי ערב לעבור על התשובות החדשות באתר ולעיין במקורות ולראות כיצד הגיעו הרבנים למסקנת ההלכה. תודה תודה.
כעת ברצוני לשאול שאלה קטנה בענין ברכות, איזו ברכה צריך לברך על אכילת גלידת וניל עם שברי עוגיות?
תודה רבה.

תשובה:

שלום רב.

בשאלה זו ישנם כמה דעות בפוסקים, ומעיקר הדין נראה שצריך לברך רק בורא מיני מזונות, אך לצאת ידי כולם צריך לברך גם שהכל על דבר אחר (ואם לא ניתן יש לברך על הגלידה בנפרד בלא עוגיות).

מקורות:

הדין פשוט בגמרא ברכות לו,ב 'כל שיש בו מחמשת המינים מברכים עליו בורא מיני מזונות' ונפסק להלכה בשולחן ערוך סימן ר"ח סעיף ב'. אך נתבאר שם שאם הה' מיני דגן ניתנים בתערובת רק כדי לדבק או להקשות את המאכל אין מברכים 'בורא מיני מזונות' והם נטפלים לשאר התבשיל.

ויש להסתפק בגדר דין זה, האם הוא ענין של מציאות שאף שברוב הדברים אם יש רוב ומעט המעט טפל לרוב, אך בה' מיני דגן אף אם הם מעט כיון שיש להם חשיבות מיוחדת אינם מתבטלים אף אם הם מעט ושאר התערובת מתבטלת אליהם, או שמא דבר זה הוא דין שהחשיבות של מיני הדגן בכל מקרה אינה מתבטלת אף אם במציאות אין מרגישים כך.

הנפקא מינא בשאלה זו היא במקרים רבים בהם אמנם יש מעט מיני מזונות במאכל כדי ליתן טעם מסויים בדבר, אך אין זה עיקר ואין המאכל קרוי על שמם, כגון תבלין מה' מיני דגן שנותן טעם בתבשיל אחר, וכן גלידה שיש בה שברי עוגיות או חטיפי שוקולד למיניהם שיש בתוכם מעט וופל אך עיקר הדבר הוא השוקולד ועוד מיני מאכלים רבים.

בהרבה מקומות מבואר שאפילו דבר שניתן לטעם בעלמא ואינו עיקר התבשיל נכלל בכלל זה: הרמב"ם פ"ג ה"ו מברכות כתב 'כל שנותנין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע את התבשיל הרי זו טפילה, אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובת הרי הוא עיקר' וכן כתב הרשב"א בדף לז,ב ד"ה דובשא שכל שהסולת ניתנת בתבשיל כדי להטעימו ולא לדבקו נחשב עיקר ומברכים עליו במ"מ. וכן בהרבה ראשונים אחרים הביאו רק את הדוגמאות של לדבק, צבע וכדו' כדוגמא למקרה שאין זה נהיה עיקר, ולא הביאו דבר הניתן לטעם אך הוא טפל כתבלין. וכן מבואר בפוסקים רבים: שו"ע רח,ב, מגן אברהם רד,כה (דוגמא של בצל וחומץ בתבשיל שאם היו מה' מינים היו הם עיקר התבשיל), שולחן ערוך הרב סדר ברכות הנהנין ג,ב-ד, ובמשנה ברורה רד,נז, רח,ז, ריב,א ועוד מקומות.

אמנם יש שדייקו בדברי המאירי בדף לז,א ד"ה כל כתב וז"ל: 'אבל אם עיקר התבשיל מדברים אחרים ומכניס בו קמח הרבה למתק את הטעם או לעבות התבשיל כדרך שעושים בתבשיל של גריסין אין הקמח עיקר ואין הולכין אחריו' ומשמע בדבריו שדבר שניתן רק כדי למתק את הטעם דינו כדבר שניתן לדבק ואין הולכים אחריו.

אך כבר הקשו כמה אחרונים סתירה בדברי המאירי שבדף לט,א כתב שתבלין הניתן במרק נחשב עיקר ומברכים עליו אף לא בה' מינים, וכדי שלא יסתרו דבריו ולא לומר שהמציא לו שיטה חדשה כתבו לבאר דבריו שדוקא כשניתן למתק את הטעם (כגון שיש דבר אחר שנותן טעם חריף ונותן דבר אחר למתקו) אין הולכים אחריו, אך אם ניתן למתק את התבשיל ודאי נחשב עיקר ומברכים עליו, כן כתב בשו"ת באר משה חלק ה' סימן נ' ותורת הברכות סי' י"א.

ובראש יוסף להפרי מגדים כתב להיפך בדף לו,ב ד"ה דע שרק כשניתן לטעם אינו מתבטל ומברכים כברכתו, אך אם ניתן לסעוד אם הוא מעט הוא מתבטל כשאר מינים.

וכדעה זו שצריך לברך בורא מיני מזונות על דבר שניתן לטעם, נראה שכן דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל כפי שהובא בספר דרכי הלכה עמ' קע"א לענין שניצל שפירורי הלחם ניתנים בו גם לטעם, וכן הביאו בכמה פוסקים בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א.

וכן הורה הגאון ר' עזריאל אוירבאך שליט"א לדינא כששאלוהו על ברכת גלידה זו, וכן כתב האור לציון ח"ב עמוד קכ"ה.

ובאור שמח הלכות ברכות פ"ג ה"ו כתב כעין פשרה שבמקום שאם ירבה קמח יתבטל הטעם העיקרי שרוצה במאכל זה אין מברכים עליו במ"מ אף אם אינו ניתן לדבק, ובקובץ בית הלל (קובץ כ"ב עמוד י"ב) הובא דברים שכתב הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין זה, ונראה שנקט לעיקר כדברי האור שמח הנ"ל ומשום כך כתב לברך על שניצל 'שהכל' והירא את דבר ה' יברך מזונות על מקצת מן הציפוי לבדו, ו'שהכל' על השניצל עצמו.

ובמגן גיבורים (שלטי הגיבורים סימן ר"ד) כתב לחלק שהיכא שיש ממשות ואכל את המיני מזונות כיון שזה ניתן לטעם זה העיקר, אך היכא שאין בזה ממשות אף אם נותן טעם אין מברכים עליו כיון שלא אכלו.

ומה שהובא בכמה ספרים בשם החזון איש שאמר על דג שמעורב בו לחם שלמעשה זה דג, כבר ידוע מכמה רבנים ששאלו את הגר"ח קנייבסקי שליט"א אודות שמועה זו, ואמר שאינה נכונה ואמר שאם נותנים את הקמח גם לטעם ברכת הדג 'מזונות' (כן העידו בספר משנה ערוכה, וקונטרס מועדים לשמחה עמ' רל"ו ועוד)

ומה שכתבנו שבדיעבד אפשר לברך על הגלידה עצמה שהכל אף שלכאורה היא נפטרת בברכת העוגיות, יש ללמוד כך מדברי המגן אברהם סי' ר"ח סק"ז שהיכא שעיקר כוונתו על המים אף שזה טפל לה' מיני דגן מברכים גם על המים יעוי' במחצית השקל שם.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. הרב המשיב אינו נמצא איתנו כאן באתר זה שנים ארוכות, אבל אנסה לומר את ההגדרה המדוייקת יותר כפי שהיא ידועה לי, וזה יתן הסבר יותר ברור:
    הלכה פשוטה היא, שהכלל שרוב המאכל קובע את ברכתו, אינו תקף כאשר אחד המרכיבים הוא מיני דגן שבאו לטעם ולא רק לדבק. אעפ"כ נהגו רוב העולם לברך על שניצל מטוגן שהכל, למרות שברור שהציפוי שלו בא לטעם ולא לדבק… הסיבה לכך, שגם במה שבא לטעם יש להבחין בין מה שבא כחלק מעיקר המאכל [אף שהוא מיעוט] שבזה במיני דגן תמיד מברכים מזונות, לבין מה שבא לתבלין כמו ציפוי שניצל. אף אחד לא מתייחס לציפוי כחלק מעיקר המאכל, המאכל הוא עוף, תיבולו הוא באופן זה ולכן הברכה לרוב הדעות שהכל.
    מכאן נדון לכל דבר, כמו גלידה עם שברי עוגיות, האם העוגיה שאכן באה לטעם היא מעיקר המאכל או תבלין? אם מעיקר המאכל נברך מזונות ואם לתבלין – שהכל.
    לדעתי היא באה לתבלין וברכת גלידה זטו שהכל, אבל כל אחד יעשה בזה כפי הבחנתו ועל פי הכלל הנ"ל.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל