יש ספקים שכותבים "בעלות הסחורה נשארת להמוכר עד התשלום" או כיוצא בזה.
אחד קנה טבעת לקדש בה ושוב נודה לו שהיה תנאי כזה בין הספק לבעל החנות ובעת שקידש אשתו עדיין לא שילם בעל החנות בעד הטבעת. האם חל קידושיו.
תשובה:
הקידושין חלו.
מקורות:
כוונת משפט זה היא על מקרה שבעל החנות יפשוט את הרגל, שתהיה לספק זכות קדימה על סחורתו שנשארה. אבל אין שום כוונה שהספק יהיה בעל הסחורה אף לאחר שהיא תגיע לידי הלקוחות.
בנוסף לכך, אם הספק נותן רשות לבעל החנות למכור את הסחורה (אם לא, הוא היה מספק את הסחורה עד לאחר התשלום), הרי זה כייאוש ואבידה מדעת, שהרי אין לו אפשרות לעקוב אחר הסחורה כשהיא נמצאת בידי הלקוחות. עיין נתיבות בסי' רעה סק"א שכתב וז"ל: "וכיון שאסר נכסיו וכל אדם יכול ליטלו באין מוחה, ואסור לשומרו ולעכב בשום אדם הבא ליטלו, ממילא הוי כהניח חפצו ברה"ר ובמקום שאינו משתמר דאבידה מדעת היא והוי הפקר".
בנוסף לכך, "חזקה כל מה שתחת ידי אדם הרי אלו שלו", והלקוח (החתן) אינו חייב להאמין שהסחורה אינה בבעלות בעל החנות, אלא בראיות ברורות שכמעט ולא שייך (צריך שעדים יכירו בטביעות עין שטבעת זו נמכרה על תנאי ושלא יהא בעל החנות יכול להיות נאמן בשום טענה, שאם הוא נאמן טענינן טענה זו ללקוח). עיין שו"ע חו"מ סי' צט סעיף א וש"ך שם סק"ו ובסי' רצז.
