לתרומות לחץ כאן

יין פתוח שהיה בארון שסידרה בו מצרכים אשה שאינה שומתומ"צ

קרובת משפתי שאינה שומרת תורה ומצוות שהתה בביתי, והכניסה קניות לתוך ארון שהיה שם בקבוק יין פתוח (אינו מבושל). יתכן מאוד שהיא נגעה ביין.
האם היין אסור בשתייה? [כמו שמשמע ברמ"א (יו"ד סי' קכח ס"ד) ובט"ז (יו"ד סי' קיח סק"ה), שבספק מגע – אסור].

תשובה:

שלום רב.

היין מותר בשתיה אפי' אם בודאי המחלל שבת הזיזו ולא נאסר אא"כ נגע ביין עצמו או מזג מהבקבוק שאז כל הבקבוק נאסר.

מקורות:

א. כיון שהיה הפקק סגור אין זה נאסר כמו שכתב השו"ע סי' קכ"ד סעיף כ"ה וחכמת אדם כלל ע"ו ס"י, ואף אם מניד דרך הילוכו אין היין נאסר שאין זה דרך ניסוך, כמו שכתב הט"ז קכה,יג.

ב. אף אם היה פתוח ונגע בבקבוק היין ממש, כל עוד לא שכשך את הבקבוק אין היין נאסר כמו שכתב השו"ע קכד,יח. וכתב הש"ך שם ס"ק מ"ג וז"ל 'ולכן אני תמה על קצת המחמירים ומפסידים ממונם של ישראל לאסור יין ע"י שנגע העכו"ם בכלי בלא שום שכשוך ולכן נראה שאין לחוש כלל וכל שכן לדידן דשרי', וגדר שכשוך אינו בהזזת היין בעלמא כמו שכתב הגר"א קכד,מב שהטיית היין לא נחשב שכשוכו ונאסר שפיכת היין על ידי הגוי רק משום כחו, ובחזו"א נא,ד כתב שנשיאת כובא אינה נחשבת שכשוך, ולכן בסתם הזזת יין אין חשש שכשוך כלל.

ג. אף אם יש לחוש שמא שכשכה הכלי עם היין וכתב השו"ע שם בסעיף י"ז שבכה"ג היין נאסר, וכל הצד לאסור זה אולי שכשך בכוונה את הבקבוק לא תוך כדי הזזתו, ולזה אין לחוש היום שאין עובדי ע"ז, ועוד דמבואר בסי' קכ"ד- כ"ד שמגע גוי ביין ע"י דבר אחר שלא בכוונה לא אוסר, וכתב הרמ"א שם דבזה"ז שהאומות אינם עובדי ע"ז כל מגען מקרי שלא בכוונה, ועפי"ז כתב הדג"מ (הביאו הפת"ש סק"ג) דאפי' אם הגביהה את היין ושכשך נמי שרי דהוי מגע ע"י דבר אחר שלא בכוונה (אלא שכתב להתיר מכח זה רק במקום פסידא, וצ"ב הטעם),

ועוד דמבואר בשו"ע סי' קכ"ט-א' שאם הניח גוי לבד עם יין אין לחוש שניסכו ואפי' שהה זמן רב שהגוי ירא בכל שעה עתה יבא ויראני.

שוב מצאתי כדברינו בשו"ת להורות נתן ח"א סוף סי' ל"ט.

ומלבד כל זה עיקר הדבר שמחלל שבת אוסר יין בנגיעתו אינו ברור שאמנם כך כתב הב"י סי' קי"ט בשם הרשב"א, וכן פסק בשו"ע בסי' קכ"ד-ח' ובש"ך ריש סי' קכ"ד הביא כן מרבינו שמשון והמבי"ט והרדב"ז (לגבי קראים) וכן העיקר להלכה, מ"מ יש שמצדדים להקל בזה כיון שכל הטעם לאסור סתם יינם הוא שלא יבואו להתחתן עם בנותיהן ובמומר זה לא שייך (חי' חת"ס לסי' קכ"ד ויד יהודה סי' ב' סק"ט, וגם החזו"א יו"ד סי' ב' אות כ"ג כתב שלא ידע מקורו של הרשב"א).

ובפרט במחללי שבת בזמנינו דלדעת החזו"א ביו"ד סי' ב' דינם כתינוקות שנישבו יש להקל טפי (משנה הלכות תנינא חי"ב ל"ו).

וכן באופן שהוא בשלבי חזרה בתשובה כתב הגרשז"א שאין מגעו אוסר ר' בהליכות שלמה ח"ב פ"ד הערה 9.

ויש להביא כאן דברי החכמ"א (ריש הל' יין נסך) שאיסור סתם יינם הוא חמור מאד "והשותה סתם יינם עוקר נשמתו ממקום שנשרש בו בקדושה ביין המשומר בענביו ואין לו חלק לעוה"ב והאריכו מאד בעונש זה המקובלים וכו' ולכן כל אדם יזהר בזה מאד לנפשו ויזכה לסעודת לויתן וליין המשומר וכו' ".

הצטרף לדיון

9 תגובות

  1. ישנם אופנים רבים, ואמנה כאן כמה מהם: העברת כוס יין, מזיגה מבקבוק יין, השארת הגוי בבית לבדו עם יין שאינו סגור שיש חשש שפתחו כשאין נכנס ויוצא, וכן נגיעה ביין עצמו בכל אופן שהוא, ועוד.

  2. ישר כח על התשובה המקיפה והמאירה.
    רציתי לציין כמה נקודות:
    במה שכתבתם באות א' – זו היא ידיעה חשובה מאוד, ואני חושב שהרבה אנשים לא יודעים זאת – שבאופן שהבקבוק סגור [ואפילו לא בסגירה חתומה, אלא כמו שמצוי שפותחים את הבקבוק ולאחר מכן סותמים אותו עם פקק], כל אופני הנגיעה\ניעור\הגבהה של גוי או חילוני – אינם אוסרים את היין, והוא מותר בשתייה.
    לגבי מה שכתבתם באות ב', שגם בבקבוק פתוח אינו נאסר אלא עם שכשך [-ניער את הבקבוק] בכוונה, אבל סתם נשיאה או העברה של הבקבוק אין זה בגדר שכשוך – עיין בש"ך (יו"ד סי' קכו ס"ק יט) שמשמע שדין זה הוא דווקא בכלי רחב, שכל ניעור יין אינו נוח לו, שהרי יכול להשפך. ומפורש יותר בחכמת אדם (כלל עו סעיף יא), שכלי צר, שהגביהו והוליכו, כיון שיש בזה שכשוך – נאסר. ולפי זה נראה, שחילוני המעביר בקבוק יין שהוא פתוח לגמרי, היין נאסר. [וכן בנידון של השואל, אם היינו יודעים שהאשה סידרה את הבקבוקים באופן כזה שהיא הגביה את הבקבוק והעבירה אותו למקום אחר, אם הבקבוק היה פתוח – היה נאסר, אם לא שנאמר שבנשיאה מועטת כזו אין שום שכשוך כלל. אלא שבנידון של השואל, נראה שמדובר בבקבוק סגור, כי לא מצוי ששומרים בארון בקבוקים פתוחים לגמרי, ומה שכתב 'פתוח' כוונתו שפתחו אותו וסגרו – אני חושב שהרבה אנשים מתבלבלים בזה, וחושבים שכל שאין זה חותם בתוך חותם נחשב כפתוח – ואין זה נכון, וכמו שכתבתם באות א']. ודברי החזון איש נאמרו ב'כובא' שהוא כלי רחב [כפי שמתבאר מדברי הש"ך (קכו-יט), שבריו מוסבים על גוונא של 'כובא' המבואר בגמרא (ע"ז ס.)]. ומה שהבאתם בשם הגר"א (לא מצאתי שם) כנראה שיש לחלק בין הטייה לניעור המצוי בנשיאה.
    לגבי מה שכתבתם באות ג'. מה שכתבתם שאין לחשוש ששכשך, לפי מה שהבאתי לעיל מהחכמת אדם, סתם נשיאה של יין בבקבוק – יש בה שכשוך האוסר. ובמה שהבאתם מהדגול מרבבה (קכד-יז) שבזמן הזה יש להתיר בשכשוך אפילו בכוונה במקום הפסד משום שאין זה חמור מנגיעה בדבר אחר, ותמהתם מדוע התיר רק במקום הפסד. באמת טעמו מבואר בדברי הש"ך (סי' קכד ס"ק עא), שעיקר היתר זה שדין גויים בזמן הזה קל יותר, אין לסמוך עליו אלא במקום הפסד בלבד [וכן מבואר גם בחכמת אדם (עה-יד)]. ולכן במקרה שלנו, לכאורה לא שייך היתר זה. שאין זה נקרא 'הפסד' [ובפרט שבש"ך כתב 'הפסד מרובה'].
    אלא שלכאורה דין חילוני קל יותר מדין גוי בזמן הזה המבואר בפוסקים. שהנה עיקר הקולא של גויים בזמן הזה, מקורה בכך שאיסור שתייה הוא משום בנותיהם ואיסור הנאה משום חשש יין נסך (עי' ריש סי' קכג ובט"ז שם), וכיון שבזמן הזה אין מנסכים, אין טעם לאסור בהנאה, ורק בשתייה אסור (שם). ומכך נובעת הקולא הנוספת, שכל מגעם נחשב כבלא כוונה [מכיון שאפילו בכוונה אינם אוסרים אלא בשתייה ולא בהנאה (ש"ך קכד-עא)] ויש לעיין מדוע אמרו הפוסקים הנ"ל שאין להקל בגוי בזמן הזה אלא במקום הפסד. ונראה דהנה ברמ"א (קכג-א) שהביא קולא זו, לא כתב שההיתר הוא משום שבזמן הזה אינם עובדים עבודה זרה, אלא משום שבזמן הזה אינם מנסכים. ועיין בחכמת אדם (עה-יד) שכתב שבגויים בזמן הזה יש לסמוך במקום צורך שאינו אסור אלא בהנאה, ובסעיף לפני כן (עה-יג) כתב שמי שאינו מאמין כלל בעבודה זרה וישמעאלים, מגעם אינו אוסר אלא בהנאה, והדגיש שם בסוגריים, שהוא היתר מוסכם [והיינו שמותר אף שלא במקום צורך]. ומבואר מתוך זה, שמה שלא רצו הפוסקים להקל לגמרי בגויים בזמן הזה, משום שסוף סוף הם עובדים עבודה זרה, ורק שאינם מנסכים, ובזה עדיין הגזירה במקומה עומדת, אמנם בגוי שאינו מאמין בע"ז כלל, אין מקום לגזירה כלל וכלל [אמנם יש עוד לעיין בזה מלשון הש"ך (קכד-עא)]. ולפי זה, פשוט שחילוני המצוי, לא גרע מישמעאלי, וודאי שאינו אוסר אלא בשתייה ולא בהנאה. וממילא כל מגעו נחשב כמגע בלי כוונה [אף שלא במקום הפסד], ולפי הדגול מרבבה שהבאתם [ששכשוך אינו חמור מנגיעה בדבר אחר], אם שישכך בבקבוק – מותר בשתייה לכתחילה. ובסופו של דבר יוצא כמו שכתבתם.

  3. תודה על ההערה (בדבריך יש לתקן את דברי הש"ך לקכה,יט), מה שכתבנו באות ב' הוא בלא שכשוך, שבזה אין חילוק בין צר לרחב כדמשמע גם בדברי הש"ך שציינו שם, וגם בחכמת אדם שציינת שמדבר להדיא דווקא בשכשך, זה לשונו שם 'כיון שהגביה ושכשך' וכו'. המראה מקום שהיה כתוב בשם הגר"א אכן תוקן. וגם מסברא הגבהה כזו אין בזה דרך ניסוך גם בכלי צר מכיון שאין עושה דבר כי אם מגביה הכלי.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל