לתרומות לחץ כאן

בענין החוק המונע לערוך בדיקת רקמות

הסוגיה קשורה בבדיקת רקמות.

1. גברים רבים נאלצים לשלם מזונות לילדים שאינם שלהם, רק בשל החזקה ההלכתית, של רוב בעילות…כך יוצא שהבעל נאלץ לשלם, עבור הילד של המאהב של אשתו.

ההצעה: הבחנה בין סטטוס וממון. בעוד לא נפגע בסטטוס, היינו הילד יירשם כבנו של הבעל, וכך לא ימומזר, נחפש דרך איך החיוב במזונות נגד המאהב, לא יגרום לממזור הקטין. כדי להוכיח ממזרות, צריך בדיקת רקמות ברמה של מאה אחוז או 99.99%. לעומת זאת, כדי לחייב במזונות יש צורך בראיה מעל ספק סביר. לשם כך אני מציע לבנות בדיקה שתהא ברמה נמוכה יותר מהמקובלת כיום. היא תספיק לחיוב מזונות נגד צד ג', אך לא תספיק לממזר הילד.

השאלה: א) מה דעתכם ההלכתית על הרעיון?

ב)האם יש לכם דרך הלכתית שיכולה לעצור התופעה של חיוב בעלים במזונות של ילדים שאינם שלהם?

ג) הרי המאהב נהיה "צדיק" וטוען שאסור לעשות בדיקת רקמות, מחשש ממזרות, וברור שהוא לא בא בידיים נקיות! צריך לזכור שלפי החוק כיום אי אפשר לעשות בדיקת רקמות בלי אישור נשיא ביה"ד הגדול, כאשר יש חשש ממזרות.

שאלה נוספת, הינה: אם ילד נולד כעבור 230 יום מפטירת הבעל של אמו. הגבר האחר, החי, שברור שהוא האב, מתנגד לבדיקה, שוב בטענה של חשש ממזרות (גם כאן כדי להימנע ממזונות). מה הפתרון לאמא של הילד, שרוצה לתבוע אותו, ושיירשם כאביו של הילד, ללא הכנסת כתם של חשש ממזרות.
אם צריך פרטים נוספים, אעביר אליכם. תודה מראש. רבים חוששים להתמודד עם בעיה זו, ואקווה שנוכל יחדיו לפתור סוגיה זו, שאני מנסה לפתור גם ברמה החוקית, מול היועה"ש לממשלה, אך רצוני לא לעשות דבר שייצור מכשול, אלא יפתור הבעיה.

תשובה:

שלום רב.

זעקת הנבגדים העשוקים עולה ממכתבך. ולאור זאת אתה רוצה לנסות להריץ איזה רעיון. אך לענ"ד אין לכך כל סיכוי, כפי שאנסה להבהיר. יחד עם זה העוול העלול להגרם כתוצאה מהחוק זועק, ואולי נחשוב על איזה פתרון. בכל אופן ההתייחסות כאן תהיה מבחינה הלכתית. (זאת אומרת, מה ראוי לעשות לולי שהחוק היה נחקק).

ראשית, לעצם הרעיון, לדעתי קיימת כבר מתכונת כזו של חילוק בין ממזרות לממונות בבדיקת רקמות. הטמון המאמר שפירסמתי (עיין כאן). היתר זה קיבל בזמנו את הסכמת הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב עובדיה יוסף, הרב ניסים בן שמעון, והרב אשר וייס שליט"א. כששלושת האחרונים למעשה חתמו משום שאינם מאמינים בבדיקת D.N.A  אם משום שהתוצאה אינה במאת האחוזים, אם משום שתופעת המחקרים המתבררים לעיתים כאינם נכונים, קיימת.

למיטב ידיעתי, הרבנים הסוברים כך, הם מתמעטים והולכים ככל שרמת ההבנה לנושא ד.נ.א. עולה, וככל שהטכנולוגיה מתקדמת. ולדעתי אין ספק שבדיקה תקינה היום של ד.נ.א. חתחום את הנבדק לממזרות ללא כל אפשרות לצאת מזה.

ולכן ההיתר היחיד לדעתי הוא לא להווכח עם תוצאת הבדיקה, אלא לפקפק במהימנות התהליך. במאמר הנ"ל, הרחבתי להוכיח כי לפסול אדם אינו נחשב "לאיסורים" אלא ל'דבר שבערוה' המצריך שני עדים כשרים. זאת אומרת, למרות שיש חזקה לא מרעי אומנותיה שאנשי המעבדה אינם משקרים. זה עוזר לאיסורים ששם הנושא הוא "נאמנות". אבל בדבר בשערוה שהנושא הוא "עדות", לא יועיל כל חזקה על האיש שאינו משקר, וכי טוב הוא ממשה רבינו שגם הוא לא יהיה נאמן בדבר המצריך עדות של שנים אפילו שאין אנו חושדים שהוא משקר. וענין החזקה מועילה בזה רק כשהיא באה על הספק עצמו, ולא כשהיא באה על האיש לתת לו נאמנות. (ראה שם בהרחבה). וכאמור הגרז"נ גולדברג שליט"א התחבר יותר עם הרעיון הזה (אם כי אני נמנע מלומר שרק לפי"ז הוא התיר, כי היה שם עוד איזה נקודה שאין כאן טעם להרחיב).

ולענין ממונות, ראה בתוס' גיטין ט,ב ובר"ן שם כי תיקנו חז"ל שיועיל חזקה זו (דלא מרעי נפשייהו) לסמוך על זה.

זאת אומרת שקיימת כבר תשתית לחילוק בין ממזרות לממונות, שכל בדיקה הנעשית ע"י אנשים פסולי עדות, (לדעתי, כמעט בכל המקרים, אם לא בכולם) לגבי ממונות ניתן לסמוך עליהם, ואילו לגבי ממזרות אין להם נאמנות כלל.

יחד עם זה אני לגמרי לא מסכים עם הרעיון שלך, משום שהנאמר לעיל זו דעתי, ואולי גם עוד יסכימו לזה, אבל יהיו גם אחרים שלא יסכימו לרעיון הזה, וכי ניתן להפיל את הילד לגורלו ליד מי שיפול. ואפילו אם הוא יפול ל"ידיים הנכונות" וכי כל אשה תרצה בו, כשיש שפסקו עליו כך, וישנם גם אחרת…

אפילו הנושא של הזרעה מלאכותית מזרע של אחר (יהודי) לאשת איש, לא תמצא פוסק מכובד שיתיר לכתחילה, למרות שהוא גם יסכים כי אינו ממזר. כך אמר לי הרב גולדברג כי א"א ליצור מצב לכתחילה שבו יהיה ילד שיש עליו פיקפוקים בכשרותו. וגם זה טובת הילד כמובן.

יתרה מזו, לדבריך, נניח 80% מספיק לחייב מזונות, ואינו מספיק לקבוע ממזרות.  בהרבה מהמקרים יש פרטים נוספים הקביעת המעבדה עלולה לחתום את הילד כממזר, מעין "מכה בפטיש". מה גם שאני מפקפק באפשרות של חילוק ביניהם. כידוע, רוב אינו מוציא ממון, וכדי להוציא ממון צריך רמה שהיא מעבר לכל ספק, גם אם היא לא 100%, ורמה כזו, לכאו' מספיק גם בממזרות. (לכאו' לפחות כספק ממזר שג"כ אסור מדרבנן). וזה שהולכים לקולא לקראת הממזרים לא תמיד יש לזה מספיק בסיס הלכתי מובהק כדי שנאמר בממונות זה כך ובממזרות זה כך.

נקודה נוספת שיש לי בעיה עם הרעיון שלך הוא: בקושי רב אנו מתמודדים עם השאלה מדוע לא לעשות בדיקות כאלו לגלות את הממזרים? מה ההתחמקות הזו מהמציאות? אלא שיש איזה מחשבה כזו, שאנו דנים לפי מה שמונח לפנינו, ולא מעוררים בעיות. אבל לשלוח לבדיקה, לקחת רקמות, לזהות ד.נ.א., ולסגור עיניים ולומר תראה לי רק חלק מהתוצאה וכד', אני לא רואה לזה כל אחיזה הלכתית.

עם כל זה, התופעה שאתה מעלה כאן, חשובה ביותר.

בעבר, פנה אלי אדם חרדי עם סיפור מזעזע, אשתו בגדה בו עם ערבי, ועל רקע זה הם התגרשו. והיא חיה כיום עם אותו ערבי כשהילדים נשארו אצלו. והוא העלה ספק על אחד הילדים, כשהוא מסביר לי כי הוא לא ישן בלילה עם המחשבה שילד זה נולד לאותו ערבי. הוא ביקש לעשות בדיקת רקמות, וכמובן סורב. למרות שאפילו אם ימצא שאינו ממנו, לכאורה לא יהיה ממזר, שהרי ביאת גוי אינה עושה ממזרות. וחשוב רק לציין כי הוא אפילו כעס עלי כדיברתי איתו והיה פשוט לי שהנושא הוא מזונות. הוא אמר לי אין לכך כל קשר, לא מעניין אותו כלל ענין המזונות, כל מה שמעניין הוא האם הוא בנו או לא. (ראה כאן מה שהשבתי לו).

לעניות דעתי, עפ"י ההלכה אין אפשרות למנוע מאדם שרוצה לברר את הספק שמא אין זה בנו מלעשות בדיקת רקמות. כמובן, אני ער לבעיה הקשה שהילדים עלולים למצוא את עצמם אחרי בדיקה כזו, וידרשו מאמצים רבים לעזור להם אח"כ, אבל מה לעשות, איך אנו יכולים למנוע זכויות של אדם.

ומעולם לא מצאנו דבר כזה שיש איסור לברר ספק. להיפך, לעיתים אנו מחוייבים לברר את הספק (לא תמיד). אבל איסור לברר לא מצאנו. מלבד בנושא ממזרות שיש מושג של "משפחה שנטמעה", ששם מצאנו איסור כזה, ולדעתי זה לא שייך במקרים שאתה מעלה כאן. ראה כאן במאמר שכתבתי בסוגיא זו. ובסוף המאמר התייחסתי לנושא שאתה מעלה כאן.

ואולי אחדד את הדיון יותר, מה היה אילו רצון הילד שלא יווצר מצב שיאסר לקהל, יעמוד מול רצון הבעל לא לשלם מזונות שלדעתו אינו חייב. איך אנו יכולים לבוא לומר לבעל שהוא חייב כשהוא זועק איני חייב וברצוני להוכיח זאת. יתרה מזו, התובע הוא בעצם הילד עצמו, איך הילד יכול לתבוע מזונות מאביו, כשאומר לו אביו, בא נבדוק אם אני חייב, אומר לו הבן אל תאמלל אותי.

ומצאתי ראיה יפה לזה מסוטה, אשה שעברה קינוי וסתירה מפסידה כתובתה כמבואר באבה"ע (סי' קעח). אולם בזמן הבית היה לה אפשרות להכשיר עצמה ולא להפסיד כתובה אם היתה שותה מהמים. ומבואר במשנה (סוטה כד,א) אלו שיוצאות עם כתובה מי שבעלה אינה רוצה להשקותה. (והדין הוא כי אינה יכולה לשתות אא"כ בעלה משקה אותה). והסיבה היא כנ"ל, למרות שבעצם ע"י הקינוי והסתירה דינה שתפסיד כתובה. אולם כיוןן שהיא טוענת שיש אפשרות להוכיח את צדקתה, ובעלה הוא זה שאינו מעוניין לבדוק אפשרות זו, הוא חייב לה כתובה. וא"כ גם כאן, כיון שהאב הוא זה שטוען שיש אפשרות לבדוק אם הוא חייב, ומי שאינו רוצה בזה הוא הבן דינו שיפסיד מזונות.

ראיה נוספת יש מבבא בתרא (קנד,א) בקטן שמכר שדה ומת ואח"כ עירערו הקרובים כי קטן היה בשעת המכירה, טענו הלקוחות כי ברצונם לפתוח את קברו ולבדוק, ולא איכפת להם לנוול את המת העיקר לא להפסיד ממון. כש"כ כאן שאין כל איסור מוגדר לבדוק את יחוסו של הילד, אלא רק שאנו רוצים את טובתו, ומשום כך איך נפסיד את הבעל ממון משום שאנו רוצים את טובתו של הילד?

אמנם אפילו שלכאורה כאמור א"א לחייב אדם לשלם מזונות כשיש לו חשד סביר שאין ילד זה ממנו, ורוצה לערוך בדיקה מתאימה. בעקבות החוק הקיים לכאורה אנו נגיע למצב הפוך, שבו כל אדם שאין לו רצון לשלם מזונות, יפקפק ביחוסו לבנו, ויבקש לערוך בדיקה כזו כשהוא יודע שלא ניתן לערוך בדיקה זו, ויפטר ממזונות. וכאן אני זועק על זעקת ה"ילדים היתומים".

לאור הנקודות הנ"ל, צריך לחשוב על רעיון שמצד אחד לא יפגע ברעיון של החוק לא לפגוע בילד, ומצד שני לא יגרום עוול לאדם שיצטרך לשלם ממון שאינו חייב. ומצד שלישי לא יצור מצב של אדם שירצה להפטר ממזונות יאמר שרוצה לערוך בדיקה מתאימה ויפטר.

הרבה הצלחה

ראה מאמר בענין זה כאן. 

 

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל