קונטרס מכת כינים

רבני בית ההוראה
ל' סיון ה'תשע"ב

הרב יעקב שמשון בהר”ר משה שפירא

בגמרא בשבת (דף יב. ודף קז(: הובאה מחלוקת תנאים אם מותר להרוג כינים בשבת, וטעם המתירין משום דס”ל שכינה לא נוצרת מזכר ונקיבה ולכן לא דמי לשחיטת אילים שהיתה במשכן. ובשו”ע (או”ח שטז ט) נפסק שמותר להרוג כינה בשבת. ובזמן האחרון התפרסמו מאמרים רבים בנידון אם מותר למעשה להרוג בשבת את המין הנקרא בלשונינו כינה. ולדעתי יש בזה שני נידונים נפרדים, ואם מערבים את שני הנידונים נגרם בלבול גדול המשבש את המסקנא ההילכתית. לכן אמרתי לבאר את שני הנידונים:

א.      בספר פחד יצחק להר”י לאמפרונטי (ע’ צידה בשבת) כתב לפקפק על עיקר ההיתר שכתוב בגמ’ ובשו”ע שיש מינים שלא נבראים מזכר ונקיבה וכתב שנתברר לחוקרים שכל המינים באים מזכר ונקיבה. והביא שם מכתב מרבו שדחה דבריו וכתב שאין לשנות ממה שכתוב בגמ’ אף להחמיר. וע”ע במכתב מאליהו ח”ד עמ’ 355 שכתב שהדין שכתוב בגמ’ לא משתנה אף אם יתברר שהמציאות שכתובה כטעם הדין אינה מתאימה למה שנראה לעינינו, כי ההלכה היתה ידועה להם בקבלה ואם הטעם אינו מתיישב ייתכן טעם אחר, ע”ש. והזכיר שם גם הריגת כינים בשבת, וכתב שיתכן שביצה שאינה נראית לעין נחשבת כמאן דליתא, ולכן נחשב כנולדה מעצמה, ע”ש.

ב.      יש הטוענים דאף שדברי הגמרא שרירין וקיימין ויש מינים שמותר להורגן בשבת (דלא כהפחד יצחק), מ”מ מה שנקרא בלשונינו כינה אין זה המין שנקרא כן בגמרא. ויש לזה כמה ראיות: א. בשבת קז: הקשו “וכינה אין פרה ורבה והאמר מר יושב הקב”ה וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים” [ר”ל דכיון דחזינן שהכינים יוצאות מביצים אין לומר שנוצרות מעצמן אלא מזכר ונקיבה.] ותי’ הגמ’ “מינא הוא דמיקרי ביצי כינים.” חזינן שלאותו המין הנקרא בגמ’ כינה אין ביצים. ולמה שנקרא כינה בלשונינו יש ביצים כידוע [והם נראות לעין בלי שום מכשיר]. ב. בתוס’ ובשאר הראשונים בשבת יב. דנו אם כוונת הגמ’ באומרה “כינה” לשחורה הקופצת או ללבנה הרוחשת. ולדינא נפסק שאת השחורה הקופצת אסור להרוג, ולא הותר אלא את הלבנה, כמבואר בטור בסי’ שטז “וה”ר יוסף פי’ שהשחור הוא כינה ולבן הוא פרעוש ור”ת פי’ איפכא ונהגו כר”ת.” והב”י הביא מהראשונים שנקטו כר”ת (“וכינה וכו’ הוא הלבן”) ופסק כן. [וע”ז מבוסס פסק השו”ע רק ששם לא הוזכר שחור ולבן.] והנה הנקרא בלשונינו כינה קשה מאד לתת בה סימן היכר שהיא לבנה, שהרי רבות מהן צבען שחור או קרוב לשחור. ((שמעתי טענה שכיון שיש כינים לבנות אין זו ראיה שלא למין זה נתכוונו, וזו טענה קלושה מאד שהרי באו לתת סימן למין, ואם רבות מהם שחורות לא היה להם לתת סימן כזה. וגם פשוט שאין לומר שהשחורות אסורות והלבנות מותרות, דאין זה ב’ מינים ולא ייתכן דאלו פרים ורבים ואלו לא. )) ג. ידוע שמה שנקרא בלשונינו כינים באים מזכר ונקיבה. [ד. קצת יש להוכיח ממה שמשמע בשבת יב. שכשהורגים כינים נשמע קול, אך אינו מוכרח די”ל לא נתכונה הגמ’ שיש קול ממש, אלא בלשון מושאל.]

והנה לענין נידון א’ הנ”ל ודאי שחידושו של הפחד יצחק הוא חידוש גדול ורבים חולקים על דבריו לגמרי [מלבד דעת המכתב מאליהו שנראה שמסכים עמו במציאות ולא בדין.] ובאמת מה שאומרים המדענים שאין שום מין שלא נוצר מזכר ונקיבה אינו אלא השערה שהרי ודאי יש מינים שלא ידועים לחוקרים. ((ע’ פלתי יו”ד מ סק”ד “ובפרט יסודות חכמי הטבע בנוי ע”פ ניסיון היום היתה הסכמה כך וכאשר באו אנשים שראו ההיפך אף הם נזורו אחור מהסכמתם ועשו כלל אחר.” וע’ שו”ת הרשב”א ח”א צח דיש לילך ע”פ מה שאמרו חז”ל בטריפות וכיו”ב, ואם יבוא אדם ויעיד שטריפה חיתה יותר מי”ב חדש נאמר שטעה או שיקר. (וע’ אג”מ חו”מ ח”ב עג ד). וע’ שו”ת ריב”ש סי’ תמז שאין להתחשב בדעת החוקרים כאשר דבריהם נסתרים מד’ חז”ל. ודבר זה מוסכם שאין לבטל דעת חז”ל בגלל דעת החוקרים שהרי רבים מדבריהם בנויים על השערות. (וע’ שו”ת תשב”ץ [ח”א קסה ד”ה והרמב”ם] שחכמי ישראל ידעו בידיעת הטבע יותר מחכמי הגויים.) והנידון של הפחד יצחק היה מפני שסבר שבזה התבררה דעת החוקרים בלי ספק, וגם ע”ז יש חולקים או משום שיש לקבל דעת חז”ל גם אם לנו נראה שהדבר ברור להיפך, או משום סברת המכתב מאליהו. [וגם יש לדון על עיקר הנחתו שאין בזה ספק וכנ”ל.] וע”ע בספר בדיקת המזון כהלכה (להרב ויא, ח”א שער ב פ”ג הע’ 22 עמ’ 112) שהביא מכמה פוסקים שאין להתחשב בדעת המדענים אם דבריהם סותרים לדברי חז”ל.)) (וראיתי מובא שהיום מקובל שיש בע”ח שנולדים בלי זכר ונקיבה.) ולכן בזה יש מקום למה שכתבו כמה מחברים שהעיקר לדינא כדעת המתירין.

אמנם בנידון השני איני רואה כל צד ספק שהרי עינינו רואות שמין זה אינו מתאים למה שכתוב בגמ’ ובראשונים וכנ”ל. ומה שנקרא בעברית כינה אינו ראיה כלל שזו הכינה שדברו חז”ל שהרי מיני בע”ח וצמחים רבים נשתנו שמותיהם בעברית המדוברת היום. (ע’ כתובות טו. [וברש”י ד”ה אלא מתשעה] דצב וצפרדע דומים, וע’ מ”ב סי’ תעג ס”ק לד דחזרת היינו חסה ומה שנקרא בעברית מדוברת חזרת זה תמכא). ועוד דאף אם נאמר שגם מין זה בכלל המילה ‘כינה’ בלה”ק ייתכן שכלול בזה כמה מינים ולא על כולם נאמר ההיתר. ומצאנו שגם המאכולות שנזכרו בהל’ נידה נקראות ‘כינים’ (ע’ רש”י שבת יב. דמאכולת היינו כינה) והם ודאי לא מה שנקרא כינים בלשונינו, שהרי הם יכולות להכיל דם כגריס. וגם אין כל דוחק לומר שמה שהיה מצוי פעם לא מצוי היום ומה שמצוי היום לא היה פעם שהרי פעם היו מצויים כינים בבגדים (ע’ שבת יב.), וגם המאכולות שמוזכרים בנידה לא מצויים בזמנינו. וע’ בספר בדיקת המזון כהלכה (להרב ויא ח”א שער א’ פ”ג עמ’ 46-48) שמיני חרקים מגיעים ממקומות שונים למקומות שלא היו בעבר.

וראיתי לכמה מחברים שהביאו את החולקים על הפחד יצחק הנ”ל ונקטו כדעתם, ועפ”ז התירו להרוג את המין המכונה בעברית כינה, ולהנ”ל אין בזה שום מקור להתיר, ופשוט בעיני שהדבר אסור שהרי ידוע שבא מזכר ונקיבה, ואין מקור בגמ’ ובפוסקים להתיר.

ועתה אביא כמה מקורות מהפוסקים לאסור הריגת כינים:

א.      בתורת שבת (בסי’ רעה סק”א ובסי’ שטז ס”ק טז) כתב שכינים שבראש פרים ורבים ולכן צ”ל שההיתר שכתוב בגמ’ שייך רק לכינים שבבגדים.

ב.      בחוט שני (הל’ שבת ח”א עמ’ קכה): “כינים של זמנינו צ”ע אם הם מאותו המין… דהא חזינן שכינים של זמנינו מטילים ביצים ואם הם פרים ורבים אסור להורגם.”

ג.       בשו”ת שבט הקהתי ח”ג סי’ קכו כ’ להחמיר בכינים שלנו והוסיף שדיבר עם הגרי”ש אלישיב ודעתו נוטה להחמיר כיון שרואים שמטילים ביצים. והובאו דבריו בבירור הלכה ח”ד עמ’ רנ. (וע”ע בבירור הלכה מכתב מהרב טננהויז, ודבריו נאמנו מאד, והתגובה שהובאה שם למכתבו – להנ”ל אינה ממין הטענה). ובענין דעת הגריש”א ע”ע בארחות שבת פי”ד הע’ מז שיש להימנע, וע”ש הע’ מח שהגריש”א התיר בקטן במקום צער גדול. ולהנ”ל צל”ע כיון שההיתר בודאי לא נאמר על הנקרא בלשונינו כינה. ואולי השאלה ששאלוהו היתה מחמת טענת הפחד יצחק, ואולי לא נודע לו שיש להם ביצים ושהם שחורות, וצ”ע. [ואולי אף לדברינו שהכינים שלנו אינם הכינים עליהם דברו חז”ל, מ”מ ייתכן שאינו פרה ורבה, שהרי איננו מקבלים את דברי הפחד יצחק שכל המינים פרים ורבים, ולכן שייך להתיר לצורך קטן במקום צער גדול כיון דהוי משאצל”ג לצורך קטן דהוי כמו לצורך חולה, וכיון שהאיסור אינו ודאי גמור מצרפים השיטות שמותר שבות לצורך חולה. וצ”ע.]

ד.      בספר השתנות הטבעים בהלכה מובא בשם הג”ר אביגדור נבנצל שלולא דברי הגרש”ז היה אומר שכינים שלנו אין הם הכינים עליהם דברו חז”ל, ואסור להורגם. וע”ע בהע’ ביצחק יקרא (להגר”א נבנצל) על המ”ב סי’ שטז ס”ק לח שכתב: “חז”ל קבעו את ההלכה לפי מראית העין שכינה לא פרה ורבה, ולכן אמר אדמו”ר זללה”ה [-הגרש”ז] מותר היום להרוג כינה, ולולא דמסתפינא אמינא שאיו אנו מכירין הכינים שהתכוונו להם חז”ל.”

ה.     בשערי הוראה (תשסו ו’) כתב הרב אהרן ליברמן שהציע צדדי השאלה לפני הגר”ש וואזנר ולא הכריע אבל אמר שיש צד גדול לאיסור. וביאר שאינו נגד השו”ע כי כבר מצאנו שנחלקו מהי כינה. ובשערי הוראה ה’ (– ניסן תשסה) כתוב (אפשר שהכותב הוא הגרש”א שטרן) שיש להחמיר, והביא שם מהגר”ח קנייבסקי שמתיר, ומה שיש להם ביצים כתב הגרח”ק שזה “אינו נקרא ביצים”, וכ’ ע”ז הכותב שדבריו צ”ע טובא. ובקובץ ו’ (הנ”ל) ביאר הרב משה ליפשיץ את דברי הגרח”ק שהביצים מיקרוסקופיות. אמנם המציאות אינה כן.

ועתה אבוא לברר דעת הגרש”ז אויערבך זצ”ל: ע’ במאור השבת (ח”ג עמ’ תמה) ששאל להגרש”ז מדוע מותר להרוג כינים והרי ידוע שבא מזכר ונקיבה, ובתוך דבריו שם כתב שקשה לומר שזה מין אחר ממה שנקרא כינים בזמנינו. וכתב הגרש”ז “אולי מפני שלא נראה הדבר לעינים.” וצ”ע דלפי מה שביררתי אין שום שלב בגידול הכינים שאינם נראות לעין רגילה. וקשה לומר שהמציאות לא היתה ידועה להגרש”ז שהרי ידוע שדרכו היתה לברר המציאות במה שנוגע להלכה. [וגם בבירור הלכה ח”ד עמ’ רנג כ’ ששלחו השאלה להגרש”ז, והתיר. וגם הגר”א נבנצל הביא כן בשם הגרש”ז, כנ”ל.] וצ”ע.

ועתה נבוא לברר דעת הגר”ח קנייבסקי: בספר דרך שיחה עמ’ יח כתב שהגרח”ק התיר, וביאר שמה שרואים ע”י מיקרוסקופ אינו נקרא פרה ורבה. וצ”ע דאינו מיקרוסקופי. וע’ מה שהבאתי לעיל מ’שערי הוראה’ וצע”ג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים