| סימן י | תוכן עניניים | סימן יב |
כתב היראים (רכז): "ועכשיו אין שמחה אלא ביין וכו', ולא יין בלבד אלא כל דבר שמשמח את האדם וכל דבר שנודע ששמחה הוא לו חייב אדם לעשותו". ובהג' מהר"א אזולאי על הלבוש (תקכט) כ': "וכתב בעל ספר יראים ז"ל חייב אדם לעשות ברגל כל שלבו מוצא שמחה וקורת רוח באכילה ושתייה (ויטול) [וטיול] ((שו"ר בס' זכרו תורת משה לבעל החיי אדם (סי' ו, ובהוצאה אחרת סי' י) שכ' לענין ענג שבת וז"ל: אל תשמע לדברי היצר ה רוצה לאבד נפשך אחר שמצוה לענג שבת וא"כ ילך ויטייל כי הוא לו לענג, הא למה זה דומה למצות שמחת יו"ט שפתוי היצר לשמוח בשמחת הוללות וטיול, ובאמת אין כונת הש"י על שמחה זו ועל ענג זה, כי כונתו ית' לזכות אותנו שנשמח ביו"ט במאכל ובמשתה ושמחת לב בספור נפלאותיו ולזמר שבחיו. וכן הוא מצות ענג שבת וכו', אבל הטיול ולדבר דברים של מה בכך אין זה ענג של מצוה רק של הוללות וכו', ולכן עכ"פ יענג נשמתו בשבת ויו"ט בתורה ובמצוות.)) , וכל דבר ששמחה היא לו חייב לעשות". ובתרומת הדשן (ח"א עז) כתב שעירוב לצורך טיול בפרדס ביו"ט חשיב עירוב לדבר מצוה ((מתחילת דבריו שם מבואר דהוי מצוה גמורה, דרק אח"כ הוסיף שמותר אף לצורך מצוה כל דהו.)) והביא מהראשונים שכתבו שהוצאת תינוק לטיול הוי הוצאה לצורך יו"ט. והביאו הרמ"א או"ח תטו א. ובשאג"א סו"ס סה הביא מהר"ן והמרדכי ושאר פוסקים בפ"ק דביצה דהוצאת קטן כדי לטייל התינוק יש בזה משום שמחת יו"ט, וסיים "הרי נתברר דמצות שמחה נוהגת מה"ת בזה"ז בכל מיני שמחות". [וע"ע ברא"ש פ"ק דביצה סי' יח שכ' "ואם צריך לילך לביה"כ או לטייל בשמחת יו"ט וא"א לו להניח את הקטן יחיד בבית יכול הוא להוציאו עמו." משמע שיש מצוה גם כשמטייל בעצמו.] ויש סמך לזה מגמ' פסחים עא. שכ' שמקיימים שמחת יו"ט בכסות נקייה ויין ישן, חזינן שגם בכסות נקייה שייך שמחת יו"ט.
ויל"ע אם גם משחק בכדור הוי בכלל המצוה. וע' רמ"א (תקיח א) שכתב "מותר לשחוק בכדור אפילו ברה"ר אע"ג שאינו אלא טיול בעלמא" וכתב המ"ב (סקט) "דהוא בכלל טיול ושמחת יו"ט." אמנם דעת מהרש"ל (יש"ש ביצה פ"א לד, והובא במ"ב הנ"ל) שזה אינו נחשב שמחה, וז"ל: "דבר תימה להתיר בי"ט לשחק בכדור דאין בו צורך היום כלל אלא שחוק של ילדים שלא הגיעו לכלל חיוב הנח, אבל גדולים נראה מנהג רע בעיני כי זה אינו טיול אלא שיחת ילדים וקלות ראש."
ובשו"ע (תקכט א) כ' שבגדי יו"ט יהיו יותר טובים משל שבת, וכ' המ"א (סק"ד) משום שחייב בשמחה. ((לפ"ז לכאו' היה צריך להיות שגם בחוה"מ יהיו הבגדים יותר טובים משל שבת, שהרי נוהג בו שמחה. (ובאמת כן מנהג רבים ללבוש פראק גם בחוה"מ). אמנם במ"ב בסי' תקל בשעה"צ ד כ' דסגי ביותר טוב משל חול, ויכול ללבוש אף פחות משל שבת. ונראה הטעם דביו"ט יש גם שמחה, וגם כבוד ועונג כשבת, ולכן צ"ל יותר משבת שאין בו שמחה, אבל בחוה"מ יש רק שמחה אבל חיוב כבוד חוה"מ אינו חמור כשבת ויו"ט, ומשום שמחה לבד א"צ יותר משל שבת.)) ועוד מצינו שאסור לדבר ביו"ט דברים המצערים. (כה"ח תקכט לח). וע' מו"ק יד: שלא נוהג אבילות ברגל, וע"ע שם כח: שאסור לטפח על מת.
וע' רמב"ן בספר המצוות שרש א (עמ' לו – לח בהוצאת פרנקל) שהעלה צד שמצות השמחה מחייבת לומר הלל מדאו', שכיון שנתרבו כל מיני שמחה – השירה מכללם. [ולפ"ז צ"ע מדוע אין חיוב מדינא לומר הלל בחוה"מ פסח ובשביעי של פסח, שהרי יש בימים אלו מצות שמחה. וע' ר"ן פ"ב דשבת יא: מד' הרי"ף שהרמב"ן ס"ל שיש חיוב לומר הלל בחוה"מ פסח, ואינו דומה לר"ח.]
| סימן י | תוכן עניינים | סימן יב |
