| תוכן עניינים | סימן ג' |
פסחים קט. "ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר יין ישמח לבב אנוש". יל"ע אם העניין מצד ההנאה שיש בשתיית יין, או מצד שטבע היין לשמח והיינו מחמת האלכוהול שבו, כמו שמורגש כששותים יין רב שטבע היין לשמח. ונפק"מ אם יוצא ביין מגתו או מיץ ענבים. ((לכאו' יש להוכיח מפסחים עא. שנקטה הגמ' יין ישן, אמנם אין ראיה, דיין מגתו בזמנם לא הי' נחשב למשקה טוב, אבל מי שאוהב מיץ ענבים- אולי יכול.)) ולכאו' נפק"מ ג"כ אם צריך דוקא יין או שגם שאר מיני מאכלים ומשקאות טובים, ויין אינו אלא דוגמא. וגם נפק"מ אם מי שלא אוהב יין יכול לקיים בזה, דאם מצד האלכוהול – מקיים.
ונראה דמל' הגמ' שנקטה "אין שמחה אלא ביין", וגם שהביאה פס' – מוכח דיין דוקא. ועוד, שאם ר"ל דבר שנהנים בו מ"ש גבי שבת שלא הוזכר יין אלא תבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין (שבת קיח:), ושם לא כתוב שאין עונג אלא באלו, אלא מוזכר כדוגמא, וגם ברמב"ם לא הובא (ע' הל' שבת פ"ל ה"ז) , ובהל' יו"ט הובא ברמב"ם דדוקא יין (הל' יו"ט פ"ו הי"ח).
וע' גליוני הש"ס פסחים קז. שדן אם יוצא בשיכר, והוכיח מב"מ סו: ברש"י דהפס' "יין ישמח לבב אנוש" נאמר גם בשיכר, ומשמע שהעניין מצד המשכר שבזה, ולא הי' לגליוני הש"ס צד שיוצא בשאר מאכלים ומשקאות טעימים. [ומד' רש"י עצמו יש ראיה ע"ז, דכיון שהגמ' הוכיחה מהפס' דיין ישמח, ופס' זה נאמר גם על שיכר וע"כ שכונת הפס' מצד המשכר שבזה, ממילא גם הדין שנלמד מהך קרא היינו משום שמשכר.]
וע"ע יש"ש (ביצה פ"ב ה) דמשמע שצריך יין המשכר שכ' "ישכח רישו". (להלן סי' ו' יובאו דבריו).
ואין לתמוה א"כ איך יוצא ברביעית דלא מורגש שום הרגשת שמחה מיוחדת , די"ל דיש קצת שמחה, אלא שאינו מורגש, כמו שמצאנו שהשותה רביעית יין אל יורה (עירובין סד. וע' או"ח צט, א, ובשע"ת שם), אף שאינו מרגיש שכבד שכלו (כמו כששותה הרבה) – מ"מ מעט משפיע.
ושמעתי להוכיח ממר ברי' דרבינא שמשמע בפסחים סח: שהי' מתענה בחוה"מ , וע"ש בבעה"מ (יח:) שמי שעסוק בדברים אחרים מותר להתענות בחוה"מ. ורצו להוכיח מזה שאפשר לקיים מצות שמחה בכל מה שישמחו, אבל לפ"ז נצטרך להוציא הגמ' בפסחים ק"ט. ממשמעותה לגמרי ולומר דלא רק יין לאו דוקא, אלא אפילו ל"ד שאר משקאות ומאכלים וזה לא ייתכן ((לכאו' יש להוכיח מהר"ן ריש פ"ד דסוכה דאפשר לומר ל"ד כזה, דמ' בדבריו שמש"כ בפסחים עא. משמחו בכסות נקיה ויין ישן – אינו בדוקא, אלא ה"ה שאר מיני שמחה. אמנם לע"ד לא דמי דבפסחים עא. לא כ' "אין שמחה אלא וכו'" וגם לא מובא פס', וגם נראה דהתם (בד' עא) דמיירי בזמן בית המקדש לא תקנו חז"ל לקיים המצווה באופן מסויים בשביל מקרה שחל יום א' בשבת, אבל אחר החרבן תקנו חז"ל המצוה באופן זה בדוקא, שאז זה נהי' דבר קבוע בכל יו"ט.)) , וע"כ צ"ל כד' השפ"א בסוכה מח. שאפשר לקיים השמחה בלילה. (ומ"מ להתענות ממש אסור אף שמקיים שמחה בלילה, כמו שמצאנו שתענית לשם תענית אסור בשבת אפי' במקצת היום – מ"א רפח, א).
ובקובץ תשובות להגריש"א שליט"א (ח"א פג) מבואר שד' הגריש"א שצריך דווקא יין, ולא שאר מאכלים ומשקאות טעימים, (ומסתבר לפ"ז שגם מיץ ענבים – לא, דאם יין משום תענוג – מה לי יין ומיץ ענבים מה לי שאר מאכלים ומשקאות טעימים, ואם יין משום שטבעו לעורר שמחה – לכאורה פשוט שדווקא יין המשכר.)
ובשבות יצחק (פסח פ"י אות ב' עמ' קטז) כ' "משקה חריף אחר אף שמשכר א"א לצאת בו ידי חירות, וכן לא יוצא בו ידי מצות שמחת יום טוב ביין ((זה דלא כהגליוני הש"ס דלעיל.)) , דאע"פ שיש בו חריפות והוא שמח בו מ"מ לא הוי אלא כשמח באכילת איזה מאכל שודאי לא מקיים בו התקנה לשמוח ביין, כן שמעתי מהגרי"ש אלישיב שליט"א."
ובהמשך כתב: "והנה מיץ ענבים וכו' לא יצא ידי חירות וכן כ' בהגדת קול דודי בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל במיץ ענבים לא יוצא בו ידי חירות, וכן שמעתי מהגרי"ש אלישיב שליט"א שבמיץ ענבים לא יוצא ידי חירות ((ואף שלעניין ד' כוסות יש מקילין וכן מובא שהחזו"א ועוד גדולים נהגו להקל – זה משום שאינו מוסכם שצריך שמחה בד' כוסות כמבואר בשבות יצחק שם שאינו מעכב, לד' החק יעקב.)) , ואם יערב במיץ ענבים יין במידה שיורגש האלכוהול היטב כה"ג יוצא ידי חירות" ((וע"ע אור לציון ח"ג פט"ו אות ד' בהע' שכ': "וגם באופן שמערב חצי יין וחצי מיץ ענבים מקיים מצוות שמחת יום טוב".)) . [ולפני כן כ' דדרך חירות היינו דרך שמחה, ומקורו מפר"ח סו"ס תפג].
ושם באות ד' כ' השבות יצחק בענין שמחת המועד, וז"ל: "ושמעתי עוד מהגריש"א שליט"א דמה שאמרו בגמ' דבזה"ז אין שמחה אלא ביין אינו רק גילוי מילתא שבד"כ יין הוא דבר היותר משמח, אלא הוי תקנה לשמוח ביין דוקא. ולכן אף מי ששמח יותר בדברים אחרים צריך להתאמץ לקיים השמחה ביין, והמצוה היא לשתות רביעית, ומיץ ענבים לא מהני לזה. ((מצאתי בספר הררי קדם ב'עובדות והנהגות' שסופו (עמ' שמח) שמספר שהיה אצל הגרש"ז אויערבך בחוה"מ וכיבדו במיץ ענבים, ואח"כ עזב את החדר, ואז הגיע הגרי"ש אלישיב לבקרו, והכותב מספר שהתחיל לדבר עם הגריש"א בענין שמחת יו"ט, ובתוך הדברים הצביע הגריש"א על בקבוק המיץ ענבים שהיה על השולחן ואמר "נישט מיט דאס" [כלומר לא עם זה מקיימים מצות שמחת יו"ט].)) ומ"מ יכול לערב מיץ ענבים ביין באופן שיורגש האלכוהול היטב. מיהו מי ששונא יין באופן שאין לו בו שום הנאה ואין טעמו ערב לו כלל אינו צריך לשתותו דכיון שאין לו בו שמחה אינו מקיים מצות שמחה בשתייתו." ובהמשך כ' שכ"כ בזכרון שלמה בשם הגר"מ פיינשטין דמיץ ענבים אינו כיין לזה.
אמנם בשם הגרשז"א מובא שמי שיודע בעצמו ששמח במיץ ענבים יכול לקיים מצות שמחה במיץ ענבים. (שולחן שלמה בסי' תקכט בהערות – מפי השמועה, וכן בשלמי מועד (פל"ט) ובהליכות שלמה פסח פ"ט 78 ((וכן בהגדת הגרשז"א עמ' 96 כתבו כן בשמו, ושם מובא שהגר"א נבנצל תמה ע"ז וכ' דבירושלמי איתא שצריך "משוכרין".)) ). ואולי מיירי במי שאינו יכול לשתות יין כגון שגורם לו כאב ראש או בטן (ע' מהרש"א ח"א נדרים מט:), ואמר דמ"מ ישתה לכל הפחות מיץ ענבים. ומ"מ צ"ע להנ"ל מאי שנא מיץ ענבים משאר משקה ומאכל טעים. ועכ"פ זה ודאי שאף אם התיר הגרשז"א לצאת יד"ח במיץ ענבים אף במי שיכול לשתות – מ"מ מודה שעדיף יין ממש, כמש"כ בהליכות שלמה הנ"ל שמי שאפשר לו ודאי ראוי שיקיים קידוש וד' כוסות ושמחת יו"ט בהידור ביין גמור.
נמצא דא"א לצאת יד"ח במיץ ענבים (דכן ד' מהר"י ענגל והגר"מ פיינשטיין והגרי"ש אלישיב והגרב"צ אבא שאול, ורק הגרש"ז אויערבך מיקל). [ואולי יש לצרף השיטות שמיץ ענבים אין דינו כיין, דגרע מיין מגתו דאינו ראוי להיעשות יין, ע' רדב"ז ושו"ת כנה"ג שהובא בשבות יצחק על הל' פסח]. ומ"מ אפשר לערב מיץ ענבים ויין (כמש"כ בשבות יצחק ובאור לציון הנ"ל), וכ"ש אם מוזג יין כשיעור הגר"ח נאה (86 סמ"ק) ומוסיף מיץ ענבים להשלימו לשיעור חזו"א (150), דרובו יין, ולשעור הקטן יש שיעור יין ממש.
[וע' סנהדרין ע. דשם מבואר דיין בן פחות מג' ימים אינו משמח, ואחר ג' ימים – משמח. וצל"ע לפ"ז במש"כ לעיל שהשמחה היינו משום האלכוהול שראוי לשכר, דהא גבי נסכים מבואר ברמב"ם (איסורי מזבח ו,ט) שכשר לכתחילה רק אחר מ' יום, וברשב"ם בב"ב צז. (ד"ה לא יביא) מבואר שיין מגתו אינו כשר למנחות לכתחילה משום דכ' "נסך שכר" – מידי דמשכר. ולכאורה נראה מזה דמשכר רק אחר מ' יום, וא"כ מוכח דיין טבעו לשמח אף כשלא עברו מ' יום ואינו משכר, וצל"ע לפ"ז במיץ ענבים אם לדמותו ליין מגתו לפני ג' או לאחר ג'. אמנם ע' רמב"ן עה"ת (במדבר כ"ח על הפס' נסך שכר) שחולק על רשב"ם הנ"ל וכי שמ' יום זו מעלה מדרבנן, ואולי הרמב"ם שכ' שתלוי במ' יום סובר כהרמב"ן , ולרשב"ם תלוי באמת בג' ימים. א"נ אפילו אם לנסכים צריך מ' יום לכו"ע – אולי לעניין אחרי ג' ימים מודה הרשב"ם שאינו אלא מדרבנן. ומדאו' שפסול משום שכר – היינו בתוך ג' ימים. ובלא"ה יתכן דיש דרגות במשכר, שגם אחר ג"י משכר קצת, ומ"מ נשלם המצב שמשכר אחר מ' יום. ושמעתי שהמציאות היא שרוב האלכוהול נמצא ביין אחר ימים מועטים.]
| סימן א | תוכן עניינים | סימן ג' |
