לתרומות לחץ כאן

קונטרס יין ישמח, סימן א': איזה ימים ולילות כלולים במצוות שמחת יו"ט

תוכן עניינים  סימן ב'

בתורה נזכר שמחת החג גבי סוכות וגבי שבועות (דברים טז פס' יא ופס' יב), וחיוב שמחה בשמיני עצרת נלמד בפסחים עא., ובסוכה מח., וחיוב השמחה דפסח מבואר ביראים (רכז) שנלמד מדהוקשו כל המועדות. (הובא היקש זה גם בב"ח תקצז). ובתוס' בחגיגה ח. (ד"ה ושמחת) כ' שלומדים פסח משבועות. וע' נימוקי הגרי"ב פסחים פ. (נדפס בסוף הגמ') שביאר ההיקש.  ((וע"ש בנימוקי הגרי"ב שכ' שלפ"ז בפסח מצות השמחה נוהגת רק ביום א', כמו שבשבועות אינו אלא יום א'. (ודלא כהרמב"ם דלהלן), וסתימת הטושו"ע שאין חילוק בין יום א' דפסח לשאר ימי הפסח, וכן היה פשוט לשאג"א.))

ובעניין שמיני עצרת – בגמ' מוזכר ליל שמ"ע, ונחלקו רש"י ותוס' אם גם יום שמ"ע בכלל. [בפסחים עא. רש"י סובר שהיום – אינו בכלל, ותוס' (ד"ה לילי) סוברים שהיום בכלל. ובסוכה החליפו שיטותיהם דרש"י בסוכה מח. כ' דהיום בכלל ((וע' צל"ח פסחים עא. ושפ"א סוכה מח.)) , ומד' התוס' בסוכה מב: יש ללמוד דס"ל דהיום אינו בכלל, ע"ש במהרש"א (אולם למהרש"ל שם אין ראי' מתוס').] וברמב"ם (יו"ט פ"ו) כ' כל שמונת ימי החג, משמע גם בלילה וגם ביום. וכן בטור ובשו"ע (תקכט) סתמו וכ' "מועד" סתם, משמע שגם ביום.

וליל א' דסוכות מבואר בגמ' (פסחים עא. סוכה מח.) דנתמעט משמחה, ויל"ע בליל א' דפסח, וע' שאג"א סח שהוכיח מהגמ' בפסחים עא. דגם ליל א' דפסח נתמעט.

[וצ"ע גבי ליל שבועות, דאולי מדהוקשו כל המועדות נילף דגם תחילת שבועות נתמעט, ויש לדחות לכאורה מדליל שמ"ע חייב. ואולי יש לדחות הדחיה על פי הט"ז (תרסח א) דאינו חג בפנ"ע ממש, וצל"ע, וע' מש"כ בהע' בסי' יא בקשר לד' הרשב"ם].

וברשב"ם ובתוס' בפסחים קח: מבואר דליל א' דפסח חייב בשמחה, וכ' השאג"א דהיינו מדרבנן, ולכאו' לפ"ז גם ליל א' דסוכות יתחייב מדרבנן. ((יל"ע מיסוד הט"ז דא"א לחייב מה שפטרה תורה בפירוש, ותלוי אם גם בילפותא או דווקא מפורש ממש, ואכמ"ל.)) [ואם נפרש דליל א' דפסח מדאו' מלימוד משבועות כמש"כ בהע' הנ"ל יצא שליל א' דסוכות – ייתכן שאין בו שמחה אף מדרבנן].

אמנם השאג"א (סח – הנ"ל) הוכיח מהרי"ף דליל א' דחג חייב מדאו' בשמחה, ע"ש שתמה ע"ז, וע"ע מ"א תקמו סק"ד שמבואר בדבריו שליל א' ((שם מיירי באופן כללי, ומשמע דבכל החגים כך הוא.)) חייב בשמחה מדאו', (הביאו השע"ת תקכט), והשעה"צ (תקמו טז) הביא חמד משה שדחה דברי המ"א מהא דמבואר בגמ' דליל א' נתמעט משמחה, וציין שכן ד' השאג"א הנ"ל.

ויישוב דעת הפוסקים שסוברים שיש שמחה בליל א' מדאו' – מבואר בחזו"א (או"ח קכד) דרק משמחת שלמים נתמעט, דע"ז שייכא סברת הגמ' שם "שאין שמחה לפניו", וכן מבואר בעמק ברכה (שמחת יו"ט א' עמ' קח) בשם הגר"ח (וכ"ה בסטנסיל סט). [וראיתי כן גם בשם מנחת ברוך עט]. וכן מבואר בהג' בעל הברוך טעם על הטו"א בחגיגה ח:, ע"ש.

נמצא דליל א' דכל החגים חייב בשמחה, רק נחלקו אם חיובו מדאו' או מדרבנן. ((אף שכתבתי לעיל לדון על ליל א' דסוכות – זה דלא כהשאג"א , וגם מל' הרמב"ם וסתימת הפוסקים מ' שגם ליל א' דסוכות בכלל המצוה, וגם לפי החזו"א והגר"ח יוצא כן.)) וליל שמ"ע ודאי מדאו', ולכאו' ה"ה בליל שבועות. ורק ביום שמ"ע יש מח' אם חייב בשמחה. ומד' הרמב"ם פ"ו מהל' יו"ט משמע שסובר שגם יום שמ"ע בכלל השמחה, וכ"מ לכאו' מסתיימת הפוסקים.

וימי חול המועד ג"כ בכלל השמחה, דהא בפסוקים שנלמדים מהם שמחת חג הסוכות כ' שבעת ימים (ע' רש"י פסחים עא. ד"ה והיית ותוס' שם ד"ה לרבות). וכן מפורש ברמב"ם פ"ו מהל' יו"ט הי"ז. ושם מפורש שגם חוה"מ פסח בכלל.

ולענין ר"ה – ע' להלן.

ולענין פורים ע' להלן.

תוכן עניינים  סימן ב'

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל