קיצור הלכות נדרים ושבועות

רבני בית ההוראה
כ"ח סיון ה'תשע"ב

הרב יעקב שמשון בהר”ר משה שפירא

א.         מי שנהג הנהגה טובה ג”פ אם ידע שאינו חיוב – הוי נדר, וכן מי שנהג פ”א על דעת לנהוג כן לעולם. (ריד ס”א). ולכן הרוצה לנהוג מנהג טוב יתנה שאינו מקבל ע”ע בנדר וגם יאמר שאין דעתו לנהוג כן לעולם. (ריד ס”א, ולא כמו שנהוג לומר רק בל”נ, וצ”ע).

ב.         קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם (ריד ס”ב). ועי’ פ”ת, ועי’ ח”א קכז, ועי’ שדי חמד מ,לז שנחלקו הפוסקים אם הבנים יכולים להתיר מה שנהגו הם ואבותיהם ועי’ שבט הלוי.

ג.          בנדר של הנהגה טובה יש מחלוקת אם מועיל התרה, ואפשר להקל בנדר שאינו גדר לדבר עבירה, וגם אינו קבלת הרבים ע”פ ת”ח. (עי’ ריד ס”א ורכח כח, ובתשובת חת”ס (או”ח קכב) וקריינא דאיגרתא ח”א קלה,ב, וע”ש ח”ב פא. ולד’ הפר”ח או”ח תצו מותר גם כשנעשה לסייג, וע’ ח”א קכז שהביא מח’ וכ’ שהפר”ח מיקל. (ולכאו’ לפי העצי לבונה בסי’ רכח סכ”ח אין ראי’ להחמיר). וע”ע שמלת בנימין ריד שאפשר להתיר).

ד.         מי שאמר שיעשה איזה מצווה – הוי נדר ((ואף האומר שיעשה איזה טובה לחבירו נכלל בזה, דזו מצות חסד (מנחת שלמה צא,כ והליכות שלמה בשלמי נדר).)) (ריג ס”ב, ובש”ך רג, ה). [ולכן נהוג לומר בל”נ כשאומר שיעשה איזה מצווה].

ה.         מי שהחליט לתת צדקה – הוי נדר, אף בלי דיבור (רמ”א רנח יג, ועי’ משנ”ב תרצד,ו ושעה”צ ח).

ו.          שבועה אין להתיר לכתחילה ((צל”ע במי שעשה תנאי ביטול נדרים ושבועות בער”ה אם אפשר להתיר לו, בשלא זכר התנאי, כיון שלפי הרבה ראשונים ל”צ התרה, אף דנפסק בסי’ רא ס”ב לחוש להסוברים שצריך התרה – מ”מ להחמיר שלא להתיר לכתחילה אולי זו חומרא ע”ג חומרא.)) (רמ”א רג,ג ובסי’ רל. אבל מהמחבר משמע שאפשר להתיר (ואף בשבועה בשם ה’). וצל”ע אם לאשכנזי מותר להתיר לספרדי ולהיפך, דצל”ע אם הדין הוא על המתיר או על הנודר).

ז.          בי”ד של התרת נדרים צריך ג’ שכשמסבירים להם – מבינים, וגם יודעים לפתוח פתח ((בחכמ”א (ק,ב) כ’ שצריכים להיות בקיאים בדינים שבחכמ”א כלל ק’. ולא הזכיר שיהי’ אחד מהם חכם.)) (רכח,א). וי”א שצריך שיהי’ אחד מהם חכם. (ע’ דרישה, וע’ ש”ך סק”ב, וע’ גליון מהרש”א ופתחי תשובה רי”ס רכח). [וגבי נדר הנהגות טובות כ’ הגר”ח קנייבסקי (בתשובה בכת”י) שסגי ביודעים ענין נדר והתרתו, ואולי לעניין נדרי הנהגות טובות סמכינן על שיטת הרמב”ם דסגי בג’ הדיוטות (ע’ ב”י), דכיון שהנהגות טובות אינו אלא מדרבנן (כמש”כ הברכ”י רי”ס ריד, ולכאו’ זה מפורש בגמ’ בנדרים טו,א), יש להקל ((ואם עשה מסירת מודעה (שנהוג בער”ה) יתכן שאפשר להקל אפי’ בנדר ממש, וצ”ע. ולענין הנהגות טובות כשעשה נדר – להלן יתבאר שאפשר להקל אפי’ בלי התרה, ולכן הרוצה להחמיר ע”ע יכול להקל בב”ד של הדיוטות.)) ].

ח.         אין להתיר לכתחילה במקום רבו או גדול ממנו אא”כ נתן לו רשות. (רכח,ב).

ט.         יאמרו לו ג”פ מותר לך. (רכח,ג).

י.          אפשר להתיר גם בלילה, וגם קרובים כשרים ((אבל לא בעל (רלד,נז).)) . (רכח,ג). אבל אשה וקטן – לא יכולים להתיר, ואף מי שהוא בן י”ג ולא נתמלא זקנו ((במ”ב (לט,ג) מבואר שאם יש ריבוי שער בזקן אף שהשערות קטנות מיקרי נתמלא זקנו.)) ולא ידוע אם הביא ב’ שערות, אינו יכול להתיר ((אבל לענין נדרי הנהגות טובות שזה מדרבנן (כדלעיל אות ז’) – לכאו’ פשוט שא”צ נתמלא זקנו.)) (רע”א בחי’ לשו”ע שם, ןהשמטות לסי’ עג – בשו”ת, והובא בפתחי תשובה רכח,ב ((בשו”ת שבט הלוי כ’ שבער”ה יש להחמיר שיהיו המתירים מלאי זקן. וצל”ע במי שיודע שלא נדר ממש.)) . וכ”כ בנדרי זריזין בדף שלפני ח”ב, וכ’ שכ”כ בחיבורו לאו”ח הל’ ברכות התורה.)

יא.        כשמתירין ע”י פתח המתירים צריכים לשבת (רכח,ד). ונוהגים תמיד לשבת והנודר – עומד (חכמ”א ק).

יב.        אפשר להתיר ע”י פתח וגם ע”י חרטה, וחרטה היינו דווקא חרטה דמעיקרא שהיה רוצה שלא היה נודר מעולם. וי”א שצריך גם פתח וגם חרטה, וכ’ הרמ”א נהגו להחמיר ולעשות מן החרטה פתח שאחר שאומר שמתחרט מעיקרא אומרים לו אילו ידעת שתתחרט האם היית נודר (רכח ס”ז). (וע’ ט”ז סקי”א שמפקפק קצת בזה, אבל בש”ך משמע שנוקט כהרמ”א, וכן נקט החכמ”א ק,ה). [אבל אם יש פתח ממש נראה שא”צ לעשות מן החרטה פתח, אלא שיש מצריכים גם חרטה, וכנ”ל, וכ”נ מהש”ך (סקט”ו)].

יג.         הנדר אינו מותר אם הנודר אומר שנתחרט ואינו כן באמת או שאינו חרטה מעיקרא ואומר שנתחרט מעיקרא. (רכח,ז).

יד.        אין פותחין בנולד, דהיינו דבר שאינו מצוי (רכח,יב). [ולכאו’ היינו בדבר שמתחדש אחר הנדר, ולכן נחשב “נולד”, ואינו נחשב טעות דמעיקרא, ולכן צריך שכיח כזה באופן שאם היה יודע שזה עלול לקרות – היה נמנע מלידור. ונראה עוד שצריך שיאמר שאם היה יודע שיתכן שיקרה לא היה נודר ולא סגי שאם היה יודע שזה יקרה בודאי לא היה נודר, כן מתבאר לכאו’ מד’ הכ”מ שבועות פ”ו הי”ב, וכן משמע מלשון השו”ע בסי”ב, וצ”ע דלא מצאתי בפוסקים שמזהירים ע”ז].

טו.        פותחים בחרטה שמחמת נולד. (רמ”א רכח,יג וט”ז סקי”ז).

טז.        צריך לפרט הנדר בפני המתירין, או בפני אחד מהם, (רכח, יד) ובשו”ע כ’ גם לפרט הטעם שבשבילו נדר, וצל”ע בש”ך ובט”ז. ובחכמ”א (ק, ט) כ’ להודיע הסיבה.

יז.         הנודר צריך להיות בעצמו לפני המתירין ולא ע”י שליח. (רכח, טז). וגם מכתב לא מהני. (ט”ז סק”כ הביא מח’, ובבה”ט ובחכמ”א נקטו לחומרא). ובאשתו- הבעל יכול להיות שליחה אם כבר היו מכונסים. (רלד, נו). [וצ”ע אם ע”י טלפון נחשב כנמצא לפניו. ולכאו’ תלוי אם מה שמצריכים שיעמוד לפניהם היינו שבשביל שיוכלו לברר היטב, או שיש דין מעמד ב”ד, ונראה להוכיח ממש”כ שבאשתו יכול הבעל להיעשות שליח, ופי’ הר”ן (ח:)  משום שהבעל כאשתו וכ”כ הש”ך (רלד, ע) שאשתו כגופו. ואם הענין שבשביל שיוכלו לברר לא מהני הא דאשתו כגופו וע”כ דזה דין מעמד ב”ד ((וע”ע במאירי ח: ובר’ אברהם מן ההר שם שכ’ (בד’ הרמב”ם) שאפי’ באשתו שמועיל שליחות לפרט הנדר והחרטה צריך שתבוא בעצמה ויאמרו לה מותר לך. (אבל בשו”ע ובפוסקים רלד נו, לא הובאה שיטה זו.).)) . וכ”נ להוכיח ממש”כ בר”ן (ח:) ונפסק בסי’ רכח טז שע”י תורגמן אפשר להתיר, ואם צריך שיהיה שם שביל שיוכלו לברר היטב מה מועיל התורגמן, וזה יש לדחות שיוכלו לשאול יותר ע”י התורגמן. וברדב”ז (שבועות ו, ד) כ’ שצריך שיבוא הנודר בעצמו בשביל שיתבייש ולא יהיה רגיל בשבועות  וכדי שיחקור החכם היטב על החרטה ונראה שלפי טעמו הראשון לא מהני ע”י טלפון שלא מתביישים כ”כ (ולכאו’ מהר”ן הנ”ל שכ’ אשתו כגופו נראה דלא ס”ל כהרדב”ז). העולה מהנ”ל דאין להקל ע”י טלפון ((בריטב”א  גיטין מו,א משמע שבאופן של”מ שליחות לא הותר הנדר אפילו מדאו’.(ולכן בשביל להקל צריך ודאי, ואולי יש מזה ראי’ גם לנידון הנ”ל, דאם זה מחשש שלא יתברר טוב לא נראה שיהיה  מדאו’).  )) ].

יח.        אין מתירים הנדר עד שיחול, בין כשלא חל מחמת שנעשה לענין לאחר זמן, ובין שתלה בתנאי ועדיין לא נתקיים. (רכח,יז).

יט.        נדר להתענות או לצדקה יש לו התרה בפתח וחרטה, אא”כ באה הצדקה ליד גבאי. (רכח,מב).

 

דיני תנאי ביטול נדרים ושבועות

 

א.      תנאי ביטול נדרים (שנוהגים לומר בער”ה, ולר”ת זהו גם עניין כל נדרי) אין לסמוך עליו אא”כ מיד אחרי הנדר בתכ”ד נזכר בתנאי ונתכוין לסמוך עליו, וי”א שסגי שנתכוין לסמוך על התנאי בתכ”ד לזכירת התנאי. (ריא ס”ב וט”ז סק”ג ונקוה”כ). ובמקום צורך גדול אפשר להקל. (רמ”א ריא,א). [ומבואר ברמ”א שבמקןם צורך גדול סמכינן על המקילים אף בתנאי דכל נדרי ((אבל כשאין צורך משמע לכאו’ ברמ”א שאין לסמוך אף באופנים שתנאי ממש מועיל לכו”ע, וכ”נ מהמנחת שלמה צא,כ.)) , (ונפק”מ בדר”כ לנשים שלא מתנות בער”ה). וצל”ע במי שלא ידע שזה תנאי אם מהני ((יש קצת ראי’ מתוס’ בנדרים כג: ד”ה תנא שכ’ שהעם אינם מבינים, ובפשטות מ’ שמהני גם לאלו שאינם מבינים, והטעם כיון שכשאומר מיוכ”פ זה עד יוכ”פ הבעל”ט אין לזה משמעות אחרת, ומוכרח מהלשון דהיינו ביטול, וחוסר הכוונה הוי דברים שבלב.)) , ומ”מ ודאי צריך שיאמר בעצמו ((מ”ב תרי”ט סק”ב. וצ”ע באמר בלחש – עי’ תרי”א ס”א ובש”ך סק”ב.)) .] ואם זכר התנאי בשעה שנדר ודאי לא מהני התנאי לכו”ע.

ב.       בשלמת חיים (ח”ב,לח) כ’ שלענין הנהגה טובה שעשה ג”פ וכדו’ (המבואר בסי’ ריד) אפשר לסמוך על התנאי הנהוג בער”ה. [ולכאו’ ה”ה כל נדרי עכ”פ בנתכוין לתנאי (ואמר בעצמו ((וצ”ע באומר בלחש, וכנ”ל.)) )]. ובמנחת שלמה (צא,כ) כ’ כן גבי מה שנאמר שמי שאומר שיעשה דבר מצוה הוי נדר- דע”ז אפשר לסמוך על התנאי. (וע’ הליכות שלמה מועדים בקונט’ שלמי נדר שבסופו שהגרש”ז לא סמך ע”ז לעצמו). [אבל מד’ השלמת חיים אין הכרח כ”כ לענין מי שאומר שיעשה דבר מצווה דאולי סמך ע”ז רק בדרבנן (ע’ ברכ”י ריד)].

ג.        גם בשבועות מהני תנאי באופנים שמועיל, וכנ”ל. (ריא ס”ד).

ד.       אף שכ’ לעיל (אות ב’) שהתנאי של ער”ה מועיל לדברים שלא התכוון לנדור – מ”מ לכאו’ אם רוצה לעשות באופן שאין בו פקפוק יותר טוב לעשות מודעא שאינו מתכוין לנדר, (דבער”ה אנו אומרים שאנו מבטלים הנדר ואיננו אומרים שאיננו מתכוונים לנדור מראש, וכן בכל נדרי). ונראה להציע נוסח כזה: הריני מוסר מודעא מעתה ועד מאה שנים ((לכאו’ יכול לומר לעולם, אמנם בהליכות שלמה מועדים בשלמי נדר סק”ל דייק מהרמב”ם שלא מועיל לעולם רק לזמן קצוב.)) שכל הנהגה טובה שאנהג אינני מקבל ע”ע לעשותה לעולם וגם איני מקבל ע”ע בתורת נדר, ואף אם אנהג ג”פ, ואף אם אנהג ע”ד לעשות כן תמיד. וכן כל דבר מצוה או הנהגה טובה שאומר שאעשה – איני מקבל ע”ע בתורת נדר או שבועה. (מש”כ איני מקבל ע”ע לעשותה לעולם ולא הסתפקתי באיני מקבל ע”ע בתורת נדר – ע’ סי’ ריד,א, ומש”כ בסוף בתורת נדר או שבועה – עי’ בנדרים ח,א מח’ אם מי שאומר אקום ואשנה זה נדר או שבועה – שנחלק הר”ן עם הרא”ש והריטב”א).

ה.      במיוחד מומלץ לעשות תנאי הנ”ל לנשים שאינן מתנות בער”ה, ופעמים שאינן נמצאת “בכל נדרי”.

ו.        התנאי הנ”ל אינו צריך להיות בפני ג’. (לא הוזכר בגמ’ כג,ב ובפוסקים בסי’ ריד שיאמר בפני מישהו, וצל”ע אם לומר בקול רם, ע’ בסי’ ריא ס”א, וצ”ע לענין ס”ב – שזה המקרה שלנו – ששם לא הוזכר אם צריך בקול רם).

2 תגובות

  • מאת יעקב:

    מה שכתוב בסעיף ד האם מועיל גם אם זוכרים המסירת מודעה הזאת בשעת ההנהגה וכולי?
    האם זה מועיל גם למה שבמחלוקת פוסקים והחמרנו? והאם גם למחשבה לתת צדקה?

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אמירת בלי נדר מועילה בכל מצב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים