זכות יוצרים וזכות מוסרית בכתבה שהוכנה לבעל מקצוע

דיין בבית הדין נתיבות חיים
כ' סיון ה'תשע"ב

במקצועי אני סופר וכותב, עבור לקוחות פרטיים (מוסדות ועסקים – כתיבה פירסומית) ולעתים רחוקות עבור עיתונים. כולם תמורת תשלום.
לפני כשנה הוזמנה אצלי ע”י בעל מקצוע כתבה גדולה (עיתונאית) על עבודתו כבעל מקצוע מסוים. כאמור הכתבה הוזמנה אצלי באופן פרטי, ופורסמה בהשתדלותו בעיתון, תחת שמי.
לאחרונה פורסמה שוב הכתבה, בעיתון אחר, ללא כל תיאום איתי, כאשר הפעם רשם אחד הכתבים בעיתון את שמו בראש הכתבה, ככותב הכתבה, כאשר למעשה החלק שלו הסתכם בכך שהוא קיבל את הכתבה שלי מוכנה מאת בעל המקצוע שהזמין אותו אצלי בעבר.
אציין, שבסוף הכתבה הוסיף הכתב שורת תודה לי ‘על הסיוע’.
שאלתי היא: האם היה מותר לבעל המקצוע להעביר הלאה את הכתבה ללא רשותי.
האם מותר לכתב לפרסם אותו תחת שמו.
האם הכתב חייב מן הדין לשלם לי את השכר המקובל שמקבלים עבור כתבה לעיתון.
תודה רבה

תשובה:

שלום רב,

לגבי אם מגיע לך תשלום, תלוי אם סוכם שהמזמין יוכל לפרסם בכל עיתון שירצה, שאז אינו חייב לשלם לך. או אם סוכם שיוכל לפרסם בעיתון אחד בלבד, שאז אתה יכול לבקש ממנו תשלום נוסף, כפי ההבדל במחיר שיש בשוק בהזמנת עבודה כזו, בין אם יכולים לפרסם בעיתון אחד לבין אם אפשר לפרסם בשני עיתונים. אם לא סוכם כלום ולא משתמע שום דבר מההסכם, אינך יכול לתבוע דבר.

לגבי הטענה ששמך לא פורסם ככותב הכתבה, אני מניח שהיתה דרישה כזאת מהנהלת העיתון, או שהכתב עשה שינויים קלים בעריכה ולכן לא היה יכול לכתוב על שמך. לדעתי אין להקפיד על כך, מאחר ששמך הופיע בכתבה ולא נראה שבעל המקצוע או הכתב התכוונו לפגוע בזכויותיך.
זכות זו של ציון שם היוצר נקראת בחוק ‘זכות מוסרית’. לפי החוק ניתן לתבוע פיצויים כספיים על הפרת זכות זו, אבל לפי ההלכה אסור להפר זכות זו, אך בדיעבד אין מקום לתביעה כספית.

מקורות:

על פי ההלכה, אם שילמו עבור כתבה בעיתון והכתב הכניס לעיתון, הכותב הינו בעל הזכויות על הכתבה, אבל אם המזמין שילם עבור הכנת הכתבה בנפרד, הרי הוא בעל הזכויות בכתבה ויכול לעשות בה כרצונו. עיין שו”ת נודע ביהודה תנינא סי’ כד שמחלק חילוק זה לגבי זכות השימוש באותיות עוברת שסודרו על גבי לוח לצורך הדפסה.
לפי חוק זכות יוצרים ה’תשס”ח סעיף 35 בהזמנת יצירה הזכויות הם של היוצר אם לא סוכם או משתמע מההסכם אחרת, אך על יצירות שנעשו לפני ט’ סיון תשס”ח חל החוק הישן (חוק זכות יוצרים 1911 סעיף 5) שהזכויות הן של המזמין אם לא סוכם אחרת. דעת הגר”מ שפרן שליט”א (עיין עלון המשפט גליון 39 עמוד 8) שלאחר שהחוק שונה יש לפסוק על פי החוק, אך גם לפי דעתו, הרי זה לגבי אם זכויות הנוספות ביצירה, אבל בנידון זה, אם לא ברור אם המזמין שילם עבור פסום בעיתון אחד או אפילו בשניים, אין התייחסות בחוק וממילא יש לקבוע על פי דין תורה.

יש איסור לומר דבר שלא בשם אומרו, עיין מגן אברהם סי’ קנו סק”ב, אולם אין זה כגזל ממש, עיין בשו”ת מחנה חיים ח”ב חו”מ סי’ מט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *