שלום כבוד הרב !
אני כהן ואני נשוי, אני ואישתי בעלי תשובה.
בתחילת השידוך בנינו שאלתי אותה אם הייתה עם גברים ואם הם היו גויים היא אמרה שכן.
לאחר כמה ימים אמרה שזה לא היה נכון מה שאמרה לי אלה רק "בדקה" אותי לראות איך אני מתחייס אני לעברי…. אז שאלתי אותה שוב ושוב לדעת את האמת ואמרתי לה שאסור לכהן להתחתן עם בעולת גוי והיא אמרה שלעולם לא הייתה עם אף אחד בצורה של "שפורפת ומכחול", ולעולם לא תרצה שהילדים שלא יהיו פגומים. האם אפשר להתסמך על מה שהיא אומרת ? אני מאמין לה בלב שלם. (אינני יודע מה היה לאחר ביאתנו הראשונה רק יודע שזה כן כאב לה, ומחילה מכבודו של כבוד הרב על השפה). ועוד שהיום כל הכהנים הם בחזקת ספק, אבי וסבי שניהם מחללי שבת שספק אם צמו ביום כיפור.
האם אני להשאיר אותה על סמך 2 הספיקות האלה ?. ועוד ברצוני לדעת האם איסור בעולת גוי לכהן זה מדרבנן או מדאוריתא ? בתודה מראש !!!
תשובה:
שלום רב.
איסור הנבעלת לגוי לכהן, הוא איסור דאורייתא. "אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדוש הוא לאלוקיו" (ויקרא כא,ז). ועי' בשו"ע (אבה"ע סי' ו' סעי' ח') כי הנבעלת לגוי הרי היא הנחשבת לזונה האמורה בתורה שאסורה לכהן.
במקרה הנוכחי שהאשה אמרה בתחילה כי היא נבעלה לגוי, בעצם הרי היא אסרה עצמה לכהונה, ו'שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא', וודאי שהיא נאמנת לאסור עצמה לכהן כל זמן שאינה משועבדת לו. קרי: עדיין אינה נשואה לו. אלא שאח"כ היא אמרה כי בעצם מעולם לא נבעלה כלל וכש"כ שלא לגוי, אלא רק רצתה 'לבדוק אותו'. א"כ מאחר שלא הוחזקה עפ"י דבריה שהיא אסורה לכהן, אלא רק באמירה שלה בעלמא, הרי היא נאמנת לחזור בה מדבריה הראשונים באמתלא, כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' קפה, וראה עוד בשו"ת הרמ"א סי' ב'). ובפרט שיש קצת רגלים לדבר כפי שהזכרת בשאלה שאכן מעולם לא נבעלה כלל.
(אלא שאולי ברגלים לדבר כאן יש לעיין בזה, שהרי האיש אינו סבור שאכן היתה בתולה אלא מחמת שהיו לה כאבים, ובעצם זה גם רק לפי דבריה. אך בכל זאת נראה כי בכה"ג לפעמים נכרים הדברים שאכן כך היא המציאות, וראה תוס' סוף יבמות קכב,ב ד"ה פונדקית שדנו בגויה שבכתה מתי שהעידה על אדם שמת הוא הוא גורם שיחשב הדבר למסל"ת). ובכל אופן, העיקר הוא שהיא נאמנת באמתלא כמבואר.
אמנם מה שהזכרת שיש כאן ספק שמא אינך כהן, שהרי כל הכהנים הינם בספק, בזה לא נהגו רוב הפוסקים להקל, ודינך ככל כהני החזקה שהינם אסורים על נשים האסורות לכהן.
אלא שצינת כי אביו וסבך מחללי שבת הם וספק אם צמו ביום כיפור, זה דבר המצריך בדיקה מעמיקה יותר בקשר לייחוס שלך לשבט הכהונה, שיש לזה השלכה מאד מעשית. מדבריך ניכר כי הינך מחזיק עצמך ככהן ועולה לדוכן. דע, כי זר שעולה לדוכן עובר איסור דאורייתא "כה תברכו את בני ישראל" אתם (הכהכנים) תברכו ולא זרים. (וראה ב"ש אבה"ע סי' ג' ס"ק ב'). ולכן כדאי לבדוק את כהונתך. לעזרה בענין לחץ כאן. (לעיון עוד בענין ראה כאן וכאן).
האמתלא כאן זה שהיא "רצתה לבדוק אותו" ? או זה שהיא הייתה בתולה מה שלא ברור ב 100% אלא רק מהכאבים שהיו לה?
בכל האמור עולה (ליתר בירור) שהיא כן יכולה לחזור בה ?
בברכת התורה
תודה מראש !!
כן. האמתלא היא שהיא אומרת שרצתה לבדוק אותו. ואכן היא נאמנת לחזור בה באמתלא.
ועוד יש לציין שהאיסור "זונה" לא מדברת על בעולת גוי ונחלקו תנאים בגדר איסור זונה לכהן (יבמות סא:). אפרוס את השיטות:
ר' אליעזר אומר שאין זונה אלא אשת איש שזינתה.
ר' עקיבא אומר זונה זו מופקרת, ואפילו פנויה, שמאחר שהפקירה עצמה לכל קרויה זונה אבל משום בעילה אחת אין הפנויה זונה (רש"י שם). ואפילו בביאות הרבה יש מדקדקים מדברי ראשונים שדווקא כשהפקירה עצמה לכל עובר ושב, אבל אם לא הפקירה עצמה אלא לאדם אחד ובא עליה ביאות הרבה אינה קרויה זונה לר' עקיבא (מל"מ איסו"ב פי"ח ה"ב).
ר' מתיא בן חרש אומר שנבעלה ממי שאסור לה (אפילו בעלה אם אסור לה עכשיו).
ר' יהודה אומר זונה זו אילונית.
חכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות.
ר' אלעזר אומר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, וכל שכן נשוי שמזנה על אשתו עם פנויה שחשובה זונה, ואפילו בפעם אחת שבא עליה עשאה זונה.
ונראה שהרמב"ם הוא הראשון שדיבר על בעולת גוי כ"זונה" ונראה שבעולת גוי היא מדרבן. תקן אותי בבקשה אם אני טועה כבוד הרב ! בתודה מראש !!
נבעלת לגוי לכו"ע נפסלה לכהונה. כל איסור שבויה הוא משום שאמרו חז"ל מסתבר שנבעלה שם לגוי.
כלומר במקרה הנדון האשה אכן מותרת להשאר עם בעלה ?
בתודה מראש !!! (על הכל) !!
כן.
השאר תגובה