פרשת שלח – השפעת החברה על האדם

י"ח סיון ה'תשע"ב

“…ויקרא משה להושע בן נון יהושע” (במדבר י”ג, ט”ז)

 

ויקרא משה להושע וגו’, התפלל עליו, י-ה יושיעך מעצת רגלים (רש”י)

 

התורה מספרת שמשה רבנו התפלל על יהושע שה’ יצילו מעצת המרגלים, עד כדי כך שאף שינה את שמו, מה שעושים לחולה מסוכן למען יסורו מעליו גזירות רעות. והדבר טעון ביאור, מדוע נזקק משה רבנו להרבות כ”כ בתפילות בשביל להציל את יהושע מעצת המרגלים?

שאלה זו חוזרת ומתעוררת גם על כלב בן יפנה. הפסוק אומר “ויבא עד חברון” (במדבר י”ג, כ”ב)  – בלשון יחיד, וביאר רש”י: “כלב לבדו הלך לשם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם. – מדוע נזקק כלב כ”כ להתאמץ להאריך את דרכו, לצעוד עד חברון ולהשתטח על קברי האבות להתפלל שלא יהא ניסת מעצת המרגלים?

התשובה לכך נעוצה בדברי הרמב”ם (בפרק ו’ מהלכות דעות הלכה א’): “דרך ברייתו של האדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג במנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך האדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם. ויתרחק מהרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע. ואומר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים…” עכ”ל.

הרמב”ם מלמדנו שהקב”ה טבע בתכונותיו של האדם רצון להדמות לחברתו ולפיכך כל הנהגתו והליכותיו מושפעים ישירות ממה שרואה מסביבו אצל מכריו ורעיו. כל המתקרב לתלמידי חכמים הרי הוא מושפע ממעשיהם ומהשקפותיהם הטהורות ואף הוא הולך ומיטיב את דרכיו ומנעים את הליכותיו. אולם המתחבר לאנשים פורקי עול המתלוצצים על כל דבר שבקדושה, מושפע מהשקפותיהם הקלוקלות ואף הוא דורך בדרך חתחתים, עד שרוממות “אהבת חינם” בגרונו, אולם שנאת תלמידי חכמים היא חרב פיפיות בידיו, ה’ ישמרנו.

לכן ממשיך הרמב”ם ואומר: “אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך למקום שאנשיו צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודען ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה…או שאינו יכול לילך למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או החולי, ישב לבדו יחידי כעניין שנאמר “ישב בדד וידם”. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא א”כ נתערב עימהם וינהג במנהגן הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים…” עכ”ל. והמתבונן עומד משתומם, וכי עדיף לברוח למערות ולמדברות ובלבד שלא יהיה בחברת אנשים חוטאים?

הרמב”ם, שמי כמוהו ידע את טבעם של בני האדם, מלמדנו שהאדם ביחס לחברה הינו חלש מאוד ויקשה עליו לשמור על מעלתו הרוחנית ובמיוחד להתעלות במעלות עבודת ה’, אם יתחבר לחברת המלעיגים על עובדי ה’. לכן עדיף לו שיברח ויתבודד במערות ובלבד שלא יתחבר לרשעים. ומאידך גיסא, אם יקרב עצמו לחברת עובדי ה’, ישפיע הדבר גם עליו וממילא יעלה ויתעלה בדרך המלך הסלולה.

יסוד גדול זה הכירו היטב גם משה רבנו וכלב בן יפנה. ידעו הם שהליכה ביחד עם אנשים שעצתם רעה וכל מחשבותיהם לדבר סרה, מהווה סכנה עצומה עד שאדם בכוחו הפרטי עומד חסר אונים מול השפעת החברה. לכן נזקקו לתפילה יוצאת דופן למען הצלתם. משה רבנו שינה את שמו של יהושע בן נון והתאמץ עליו בתפילה כעל חולה שיש בו סכנה. וכלב טרח והלך להשתטח על קברי אבות למען יהיו לו למגן ולשמירה.

***

דוד המלך פונה אלינו בתהילים (ל”ב, ח’) ואומר: “אשכילך ואורך בדרך זו תלך” – בוא ואאיר לך את הדרך אשר בה מומלץ לך ללכת. אשכילך – אלמד אותך מעט השכל.

וממשיך נעים זמירות ישראל ואומר: “איעצה עליך עיני” – יש לי עצה נפלאה בשבילך תוך כדי שימת לב ועין במיוחד עליך…

הלב נפתח והאוזניים כרויות.  מה בא ללמדנו דוד המלך, משיח ה’?

ואז ממשיך ואומר: “אל תהיו כסוס כפרד אין הבין”  – אל תהיה סוס! אל תהיה בעל חי!

אתמהה, זו העצה ה’מיוחדת’ של דוד המלך???

אכן, בפרשיות אלו אנו לומדים כמה אדם יכול לעצום את עיניו ולהיות “כסוס אין הבין” לראות גם דברים הנעשים לטובתו כדברים רעים והכל בהשפעת החברה הקלוקלת.

“והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה…” – הערב רב המכונה ‘אספסוף’, אנשי שוליים, הצליחו להשפיע על העם ולהחדיר בהם רעיונות עקומים. הלא היה להם מן שכל טעם שהיו רוצים היה בו. וגם בשר היה להם כמאמר הכתוב “ומקנה רב היה לבני ראובן”, אלא שהיו מבקשים עלילה כפי שמביא רש”י (במדבר י”א, ד’) “זכרנו… את הקישואים…ואת הבצלים והשומים” וכי זו טענה לבכות על טעמים אלו שלא היו במן, הלא דבר זה היה לטובתם כיון שהם מזיקים למעוברת?

וכן במעשה המרגלים, הלא ראו הם את כל הנפלאות שעשה ה’ במצרים ובלכתם במדבר איך האמינו למרגלים?

התשובה היא שזהו כוחה של החברה הרעה. גם דברים ישרים יכולים להראות עקומים ואילו הדברים הקלוקלים נראים אמיתיים. על כך פונה אלינו דוד מלך ישראל ואומר: “אל תהיה כסוס כפרד אין הבין” – אל תתן לחברה להשפיע עליך לעצום את העיניים ולהיות כסוס שאינו מבין המונהג בידי זרים. פקח את עיניך וראה הדרך הישרה.

בדורנו המושפע מדעותיהם הכוזבות של כמה אנשי בליעל, אנשי תקשורת, העושים בטנם אלוהיהם ובני התורה לצנינים בעיניהם. ובכל הזדמנות ובכל במָה מנסים להאפיל את אורם הזוהר של לומדי התורה הקדושה, עלינו להתחזק ולשמוע לעצתו של דוד המלך לפקוח את העיניים, להתקרב לתלמידי חכמים ולשמוע את דבריהם של גדולי ישראל בעלי ההשקפה הטהורה האמיתית. וככל שנחזיק בלימוד התורה שעליה מסרו אבותינו את נפשם בכל הדורות, כך נוכל להתעלות בדרכנו ולהוסיף נעימות להליכותינו בדרך האמת.

***

הגה”צ ר’ יענקלה גלינסקי שליט”א מספר שבעיירה שגר בילדותו לא היו נפוצים עיתונים בין בני העיירה. שכן אחד היה קונה את העיתון וכל מי שהיה מעוניין לדעת את הדברים שהתחדשו היה מגיע אליו לקרוא.

יום אחד הגיעה שמועה לעיירה על אניית פאר ענקית ומיוחדת שזה עתה ניתן להפליג בה, אלא שכל הפלגה עולה הון רב.

הדבר סיקרן  מאוד את כל בני העיירה. ואימו של ר’ יענקלה החליטה לקנות היום את העיתון שתיאר את נפלאותיה של האניה. לא עבר זמן רב עד שהרבה מבני העיירה באו לחזות בתמונת האניה המצולמת בעיתון, ולקרוא על פלאיה.

לפתע הגיעה אחת השכנות שלא ידעה קרוא וכתוב. וכשאחזה בידה את העיתון החלו דמעות לזלוג מעיניה, והחלה להתייפח בבכי.

אימו של ר’ יענקלה ניגשה אליה מיד ושאלה אותה: “מה קרה לך שכנתי היקרה, שמא הגעת עד פת לחם ולכן הינך בוכה, או שמא אינך חשה בטוב?”

“חס ושלום, ברוך ה’ לא חסר לי דבר והנני חשה בטוב”.

– א”כ מדוע את בוכה?

“מה את שואלת את הלא כבר יודעת”. ענתה לה.

והמשיכה: “רחמנות. כזו ספינה ענקית, חדשה ומפוארת טבעה בים הגדול”

ר’ יענקלה ואימו היו מופתעים. מי אמר שהספינה טבעה?

עד מהרה התבררה הטעות. הגברת שלא ידעה קרוא וכתוב לא ידעה באיזה כיוון מחזיקים את העיתון. היא אחזה אותו הפוך והיה נראה שהספינה הפוכה, הולכת וטובעת…

אכן, גם פנינים יקרות עלולות להראות עלובות כשמציגים אותן בצורה מסולפת  והפוכה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים