לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

מה מברכים על קפה?

שלום לכבוד הרבנים שאלתי היא לגבי אדם ששותה קפה ללא סוכר האם הוא צריך לברך והאם יש חילוק בין שותה בשביל הנה לבין שלא יירדם כמו שמחלקים במים שדוקא השותה מים לצמאו מברך או שקפה נחשב הנה ואפילו שאין כוונתו להנות
אם אפשר מקורות לתשובה אשמח מאוד

תשובה:

אם נהנה מהשתייה אף אם אין בקפה סוכר, מברך שהכל. אך אם אינו צמא ואין לו הנאה כלל משתיה זו ושותה קפה זה רק בשביל להתעורר וכדו' אינו מברך.

מקורות:

 בגמ' ברכות מ"ד: מבואר דהשותה מים לצמאו מברך שהכל, אבל להעביר עצם מגרונו אינו מברך, וכן נפסק להלכה בשו"ע ר"ד-ז', וא"כ ה"ה בקפה אם הוא צמא מברך.

ואם אינו צמא וכל שתייתו להתעורר, אז כל שנהנה קצת מברך כמש"כ בשעה"צ סקל"ז דמאכל לרפואה אפי' אם טעמו אינו טוב כיון שאינו רע והחיך נהנה ממנו מברך, וכ"כ בשע"ת סי' ר"ד סק"ד "דודאי צריך לברך על הנאה כל שהוא אם לא דאזוקי מזיק ליה", וכן מוכח ממה שמברכים על מלח (שם ס"ד).

אבל אם אינו נהנה כלל אינו מברך כמו שכתב המ"ב ס"ק מ"ג באוכל לרפואה מאכלים רעים, וכן מפורש בספר אמרי נועם (תלמיד הגר"א) על מסכת ברכות דף מ"ד: בשם הגר"א שהיה אומר שהשותה תה בלא סוכר שאינו לצמאו אינו מברך.

וכן פסק בשו"ת שבט הקהתי (ח"א סי' צ"ו) ובספר וזאת הברכה עמ' 114.

הצטרף לדיון

10 תגובות

  1. האם לכאורה יש לחייבו לברך, כי החיך נהנה מהחום של המשקה?

    שהרי השותה מים לצמאו מברך, מפני שהחיך נהנה, ומה ההבדל אם נהנה מפני שצמא או נהנה מפני שמתחמם מהקפה.

  2. אני שותה קפה בלי סוכר וחלב, ובדרך כלל מספיק פושר לשתותו בבת אחת. עצם טעם הקפה אינני אוהב, אך אשער שאני מכור לקפאין.
    האים אברך?

  3. אני שותה לתועלת הקפאין-לא להתעורר, [אצלי זה לא עוזר]-אני שותה בשביל שהוא מועיל לבטן. ולכאורה אין 'לרפואה' גדולה מזו.
    רק אשער שלו הייתי מוכר לקפאין לא הייתי יכול לשתות משהו מריר כ"כ מהר, ואיזשהוא מקום במוח/גוף שלי נהנה מזה. האם אברך?

  4. פשוט קפה קאוי לברך עליו ברכת העץ, שהרי לכך גידלו אותו ודומה ממש לאניס שהוזכר במשנה ברורה רד׳ כב׳. וצ״ע ממש על הנוהגים שהכל.

  5. גם אני שמעתי טענה זאת מחכם אחד בירושלים ולא הרגיע אותי כפי רהיטת דברי המ״ב ר״ב סקנ״ג שהעיקר שצריכים להרגיש את טעם הפרי וגם בכלי שני מרגישים, ובפרט לפי סוגיית קלי הבישול בהל׳ שבת שלדעת העורך השלחן שם והגרש״ז עניינה הוא שכאשר הטעם כל כך מורגש בתוך המים, אי אפשר להגיד שלא התקיימה כאן מעשה של בישול. [וזה סביר מאוד, שהרי גם בהל׳ תערובות ידוע שיש להחמיר בכלי שני ובפרט לדעת המחבר בסי׳ קה׳ והדברים עתיקים] ומה גם שבשום פוסק לא חילקו (כפי עיון שלי ואשמח לראות מקורות שכן דיברו על זה) בין עירוי בלי הפסק במכשירים מודרנים או אפילו קפה טורקי מקורי שמבשלים ישיר על הכיריים, אז באמת יש להסתבך בפשיטותו של השבות יעקב (ח״ב סי׳ ה׳). ובאמת תמוה לי מה שאישתמיטתיה עניין של אניס לרוב אחרונים שבאו לפשט את המנהג, למרות שהיא כל תוקפו של הפנים מאירות (סי׳ צה׳). כי מבואר מזה [ואיך נשיב על מה שמבואר בגמ׳!] שדבר שגידולו כדי להטעים למים על ידי בישול ממש, המים טפל לפרי, וזהו דרך אכילת הפרי ובין לרא״ש בין לרשב״א המים יקבל את טעם הפרי.

  6. את הנדון של קלי הבישול שמענו בפוסקים לגבי בישול התבלין עצמו, אבל בשביל להגדיר שהמים נעשים טפלים אליו מחמת שספגו מטעמו, אפשר שזה רק בבישול ממש. כמו שרואים למשל בדברי פוסקי זמנינו לגבי ברכה על מרק ירקות, שכאשר יש יחסית מעט ירקות ואין טעמם מאוד חזק ועיקרי במים אין לזה דין של מי שלקות וכו'.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל