לתרומות לחץ כאן

הניעור בליל שבועות כיצד יברך ברכת התורה

אדם שהיה ער בליל שבועות, כיצד יברך ברכת התורה בבוקר, והאם כיון שבדעתו ללכת לישון מיד אחרי התפילה יכול לברך כשיקום מהשינה במשך היום, או שחייבים לברך ברכת התורה לפני התפילה?

תשובה:

המ"ב פסק שמי שהיה ניעור כל הלילה, ראוי שישמע ברכת התורה מאדם אחר לפני התפילה ויתכוון לצאת, ואם אין לו ממי לשמוע יכוון באהבה רבה וילמד מיד לאחר התפילה.

הסיבה שיש לברך לפני התפילה היא מפני שיש הרבה דברי תורה בתפילה עצמה שלא יוכל לאומרם ללא ברכת התורה.

ישנם כמה פתרונות נוספים, אם אין לו ממי לשמוע או שמעדיף לברך בעצמו:

א. אם ישן בצהרים למעלה מחצי שעה, לדעת המשנה ברורה ניתן לסמוך על רבי עקיבא איגר שכתב שבכהאי גוונא יכול לברך בבוקר בעצמו.

ב. רבים מהאחרונים סוברים שיכול להתנות בברכת התורה בשחרית של ערב שבועות שהברכה תחול רק עד הבוקר שלמחרת, ואז יוכל לברך בעצמו.

ויש הסוברים שגם כשיוצא מאחר לפני התפילה, ראוי לכוון שהברכה תחול עד הזמן שיקום מהשינה ואז יברך בעצמו.

מקורות:

משנה ברורה סי' מ"ז ס"ק כ"ח, טעם הדבר מכיון שיש מחלוקת בין הראשונים מפני מה מברכים ברכת התורה בכל בוקר, האם מחמת השינה שהיתה הפסק מהיום הקודם, או בגלל היום החדש, ולכן מספק צריך לצאת מאחרים. וכשישן ביום שלפניו דעת רע"א שיכול לברך בבוקר כיון שגם להדעות שהברכה היא בגלל ההפסק שעושה השינה, כאן נתחייב מחמת שינת הצהרים, אך מספק לא בירך, וכעת שיש גם יום חדש לכו"ע צריך לברך בבוקר.

יש לציין שיש אחרונים שסוברים שאין לנהוג כרע"א לכתחילה, כך כתב הארחות רבינו חלק א' הוספות לעמ' מז.

ומה שכתנו להתנות בבוקר שלפניו כך כתב לעשות בשו"ת קרן לדוד סימן נ"ט ובלוח א"י להגרימ"ט בשם האדר"ת. ודבר זה הוא על פי דברי המגן אברהם סי' תצ"ד שכתב שמעיקר הדין יכול לברך בבוקר שבועות כיון שמסתבר שהיה בדעתו בבוקר שלפניו לפטור רק עד הבוקר שלאחריו. אך האחרונים הקשו שהמגן אברהם סתר דבריו מסי' תרל"ט ס"ק י"ז לענין ברכת לישב בסוכה שאי אפשר להתכוון לפטור עד זמן מסויים, וכן בסי' מ"ז ס"ק י"ב (יעוי' בנשמת אדם כלל ט' סק"ג ובשו"ת בית שערים או"ח סי' ל"ב ובשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' של"ז). ובמנחת שלמה ח"א סימן י"ח האריך ליישב את הסתירה בדברי המגן אברהם, ויסוד דבריו שיש לחלק בין ברכת התורה, שאסור ללמוד בלא ברכה, משא"כ בשאר ברכת המצוות, דאין זה אלא שחייבו חכמים להודות לה' לפני קיום המצוה על זה שהקב"ה קדשנו במצוותיו, אבל אין זה שייך דוקא לעצם קיום המצוה. והואיל וכן שפיר סברא הוא דלא יוכל כלל לכוין בשעת לבישת הטלית שהברכה לא תפטור אותו כי אם עד חצות היום וכן לענין ברכת לישב בסוכה, כיון שאין הברכה באה כלל להתיר את הלבישה, וממילא אין שום מקום לכוונה זו, וכיון שקיים מצות חכמים וכבר בירך אין שום מקום לברך אחר כך עוד ברכה והוי ודאי ברכה לבטלה, מה שאין כן גבי ברכת התורה כיון שהברכה באה גם להתיר את הלימוד שפיר מהני מה שמכוין בשעת הברכה שלא יפטור בברכה זו כי אם במעת לעת זו ולא ליום השני.

ובשבות יצחק ח"ח סי' כ' הערה מ"ה הביא שהגרי"ש אלישיב שליט"א אמר לא לעשות כך לכתחלה, כיון שיש אחרונים שחולקים על דברי המגן אברהם וס"ל שגם בברכת התורה אי אפשר להתנות שתועיל רק עד זמן מסויים.

ובספר ליקוטי חבר בן חיים מביא שהחתם סופר הורה לבחור ששאלו בשבועות כיצד לברך ברכת התורה שיצא מאחר ויכוון לצאת רק עד לאחר שיקום מהשינה ואז יברך בעצמו. ובמשנה הלכות חלק ט"ו סימן כ' כתב לבאר דבריו כיון שסבר שאין זה ראוי שבחג מתן תורה אדם לא יברך בעצמו ברכת התורה. ובמנחת שלמה שם מבואר שאין ראוי לכוון בברכה שלא תחול עד אמצע היום.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל