לתרומות לחץ כאן

דינו של ממזר שהוליד בהפריה חוץ גופית

בס"ד

א

רבו הפוסקים שקבעו כי הנולד מהפריה מלאכותית מתייחס אחר בעל הזרע, אולם למרות זאת אשת איש שקיבלה זרע של מישהו אחר באופן הנ"ל לא נעשה הולד ממזר משום שממזר יכול להיות רק הנולד מביאת איסור כרת, וכיון שאין כאן ביאה כלל לא נעשה ממזר. ומנגד, דעת כמה פוסקים כי מאחר שהולד מתייחס אחר בעל הזרע אפשר שדינו כממזר, הן משום שא"צ לביאת איסור כדי לעשותו ממזר הן מחמת טעמים אחרים.

דעת האגר"מ כי דינו של ממזר נוצר רק ע"י ביאת איסור, ולכן באופן הנ"ל לעולם לא יהיה ממזר. אולם, גם לדעה זו שונה דינו של הולד שנולד זרע כשר אלא שהוא אסור לאשה זו באיסור כרת, או שנולד מזרע ממזר.

הנה, האגר"מ (אבה"ע ג' סי' יא) חידש שגם אם בעל הזרע הוא ממזר מ"מ אם נתעברה באמבטי (או בהפריה מלאכותית) ולא דרך ביאה אין הולד ממזר.

המעיין שם בתשובה יראה כי דין זה מורכב מב' חידושים. האחד, להוכיח כי הדין הלך אחר הפסול אינו דין ב'יחס', אלא דין בפני עצמו, ויכול להיות שיהיה מיוחס אחר האחד ואפ"ה יהיה פסול מצד השני. והחידוש השני, מאחר שזה דין שחידשה התורה שהולכים אחר הפסול, מסתבר שלא חידשה כן אלא דרך ביאה.

ז"ל שם: "הנכון לע"ד דבר חדש דממזר אינו ענין יחוס חדש כהא דכהנים וישראלים שהם ענין יחוס שצריך לידע למי מתייחס הולד ואמרה תורה בקרא דלבית אבותם דמתייחסין אחר האב, שלכן נימא כשהאב ממזר והאם כשרה יהיה מדין זה ממזר, אלא מצד ענין יחוס גם ממזר הוא ביחוס אביו שהוא ישראל אבל נתחדש מהפסוק "לו" הלך אחר פסולו שהולד נמי נפסל בין כשהפסול הוא בהאב בין כשהוא בהאם".

דהיינו שדין יחוס הולד ודין הלך אחר הפסול שתי עניינים נפרדים הם. ובדין הלך אחר הפסול לא נאמר, כי יחוסו של הולד הולך אחר הפסול. אלא יחוסו של הולד אחר האב, ומ"מ יש דין נוסף, כי אם אחד מההורים הוא ממזר, דין הולד גם כממזר ולא משנה אם הפסול מגיע מהאב – יחוסו של הולד, או מהאם.

והביא לזה ראיה מהסוגיא ביבמות עח,א שלומדים מהפסוק "לו" דהלך אחר הפסול. ופי' רש"י שאם נשא כשרה הולד הולך אחריו והרי הוא ממזר. והקשה האגר"מ, דלזה אין צריך את הפסוק "לו" הרי בלא"ה אנו למדים שהולכים אחר האב מהפסוק "למשפחותם לבית אבותם". ומכאן הוכיח כי זה שהבן מתייחס אחר אביו אינו בהכרח כי גם יהיה בדין ממזר כמהו, ולכן צריכים את הפסוק "לו" דהלך אחר הפסול.

אמנם ראיתי באחרונים הקשו כעין זה על הא דאמרינן "להם" בעמוני ומואבית דהלך אחר הפסול, הרי אם האם היא עמונית או מואבית בלא"ה היא כשרה לגמרי. א"כ בהכרח שהפסוק בא רק באופן שהוא עמוני או מואבי. וא"כ, בלא"ה הולד מתייחס אחריו מהא ד"למשפחותם לבית אבותם". עי' פני יהשוע קידושין סז,א ד"ה והרי גר. המקנה שם, ובערוך לנר יבמות עח,א. וע"ע בבית מאיר סי' ד' ס"ז. ועיי"ש בכל אלו מה שתירצו.

אך האמת היא כי אינו דומה פסול עמוני ומואבי לפסול ממזר. דפסול עמוני ומואבי הוא פסול ביחוס, ולכן היטב הקשו האחרונים דמה לצריך את הפסוק באופן שהוא הפסול הא בלא"ה הולד מתייחס אחריו מדין למפשחותם לבית אבותם.

אבל פסול ממזר אינו פסול ביחס אלא פסול הגוף ולכן אין כל סתירה שיתייחס אחר האחד, ואפ"ה יהיה ממזר בגלל השני.

ולכאו' יש להביא ראיה לדבריו מהחלקת מחוקק (סי' ד' ס"ק כב) עמוני שנשא ממזרת, הולד הולך אחר שניהם לפסול, דהיינו גם פסול עמוני וגם פסול ממזרות. וזה שייך לומר רק אם נאמר כדברי האגר"מ כי פסול ממזרות אינו שייך לענין יחוסו, ולכן שייך שיחוסו יהיה עמוני, ויהיה לו גם פסול ממזר שאינו אלא פסול הגוף.

וכן בסוף פ"ג דקידושין (סט,א) דעת רבי אליעזר בממזר שנשא שפחה הולד עבר וממזר. דהיינו עבד בגלל אמו, וממזר בגלל אביו, ואין בזה כל סתירה, ולהנ"ל הדבר ברור משום דפסול ממזר אינו שייך כלל ליחס שלו. וגם ר' טרפון דקיי"ל כוותיה דס"ל שאין הוא ממזר היינו משום דס"ל דלא שייך ממזר בעבדים, הא בלא"ה גם לר"ט שייך שיהיה עבד ממזר.

וע"ע באמרי משה (סי' כז ס"ק טז) שג"כ הבין כי הדין הלך אחר הפסול, אינו מונע מלהתייחס האחר השני.

אולם, באבני מלואים (סי' ד' ס"ק יב) ראיתי כי היה ברור לו שדין ממזר תלוי ביחוס שלו, ולכן לר' אליעזר בממזר שנשא שפחה הרי הוא עבר וממזר, כתב שהוא מתייחס קצת אחר אמו וקצת אחר אביו, וכמו בחציו עבר חציו בן חורין, ואם קידש אשה תפסי ביה קידושין.

עוד ראיה יש להוכיח מדברי הב"ש דלא כהאגר"מ, עי' בשו"ע (סי' ד' סעי' כג): "גר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת הולד ישראל לכל דבר ואסור בממזרת". והוא שיטת הרמב"ם בפט"ו מאיס"ב ה"ט. אבל הר"ן (ל,ב ד"ה גר) חולק. ותמה עליו, הרי כיון שיש קידושין ואין עבירה הולכים אחר הזכר דכתיב למשפחותם לבית אבותם, והרי הוא צריך להיות גר ומותר בממזרת.

ובב"ש שם (ס"ק לז) כתב ליישב שיטת הרמב"ם: "ואפשר דס"ל להרמב"ם כלל זה לא אתמר אלא בישראל ולא כשיש צד אחד גר". והביא ראיה לזה: "דהא גר בממזרת קי"ל ג"כ הולד ממזר אע"ג דיש קדושין ואין עבירה". הרי מפורש בדבריו שהטעם שגר בממזרת הולד ממזר (שהולד הולך אחר הפסול), הוא משום דבכה"ג אין את הלימוד של למשפחותם לבית אבותם.

וא"כ לדבריו, נפלה ראיית האגר"מ, שהרי עכשיו ברור למה צריכים אנו לפסוק "לו" הלך אחר הפסול גם בממזר שנשא גיורת. עוד עולה מדבריו, שלא יתכן מצב שיחוסו יהיה אחר האחד, ודינו כממזר יהיה בגלל השני, דאל"כ מה הביא ראיה להרמב"ם מגר בממזרת שלא שייך בזה הדין שלמשפחותם לבית אבותם, שהרי לפי דברי האגר"מ אין כל ראיה ופשוט.

ב

יחד עם זה, דברי האגר"מ בזה ברורים ויש לזה יסוד בדברי הפוסקים. אך אין די בזה כדי להכשיר את הנולד מזרע ממזר בהפריה מלאכותית אינו ממזר. שהרי כשם שרבו הפוסקים האומרים כי גם הנולד בהפריה מלאכותית מתייחס אחר בעל הזרע, י"ל נמי כי גם לגבי דין הלך אחר הפסול, שילך אחר בעל הזרע, אף שאין הכרח לזה אם אנו אומרים כי שני עניינים נפרדים הם מ"מ למה לחלק ביניהם בזה.

ולזה חידש שם האגר"מ בד"ה אך: "ודין זה שהלך אחר פסולו נראה שהוא דוקא ע"י ביאה כדין ממזר איסור ערוה ולא כשהוא מזרע ממזר ע"י אמבטי, דהא הקרא ודאי איירי כדרך העולם שהוא ע"י ביאה ואין למילף מזה כשהוא ע"י אמבטי. ונמצא שאף שמתייחס אחר בעל הזרע שהוא ממזר הוא ולד כשר".

ומסברא יש לעיין בזה טובא, שהרי ממזר הנולד מערוה שהוא דוקא ע"י ביאה הוא משום דמה שחידשה התורה שהולד הוא ממזר היינו משום שכל הנולד מאיסור ערוה הרי הוא ממזר, ואם הוא נולד שלא ע"י ביאה הרי לא נולד מאיסור ערוה שהרי לא היה ביאה.

משא"כ בדין דהולד הולך אחר הפסול הוא דין בתוצאה של הממזר, והרי הוא א' מפרטי הדינים של הממזר, כמו שממזר אסור לו לבוא בקהל, כמו כן הולד הנולד ממנו הוא ממזר כמוהו. ואין לזה כל קשר לאיסור. וראיה שהרי ממזר מותר בגיורת ואפ"ה הולד הנולד מהם הרי הוא ממזר וכן להיפך.

וא"כ, דין זה אינו קשור כלל לאיסורים שנבוא לחלק אם הוא נולד ע"י ביאה או לא, אלא הוא דין בתוצאת הממזר, וא"כ כשם שהוא מתייחס אחר אביו אפילו אם הוא נולד בהפריה מלאכותית, ה"ה שצריך להיות ממזר כמו אביו, שהרי סוף סוף הוא נולד מזרע ממזר.

וכן ראיתי בכתב בפשיטות בשו"ת ברית יעקב אבה"ע סי' ד' אחר שכתב דהיכא שנתעברה באמבטי מזרע של איסור ערוה לא נעשה ממזר משום שלא היה ביאת איסור, כתב: "אבל היכא דנתעברה באמבטי או ע"י סדין משכבת זרע ממזר וחלל ופסולי כהונה אע"ג דליכא ביאת איסור מ"מ הולד הוי זרע פסול כיון דהשכבת זרע של פסול הוא".

נמצא, כי שני חידושיו של האגר"מ נחלקו בזה הפוסקים, הן על החידוש האם הדין הלך אחר הפסול הוא דין נפרד מדין יחוסו, והן על מה שכתב כי אם זה דין נפרד, דין זה לא נאמר אלא בדרך ביאה.

אמנם נראה כי אם שניהם ממזרים, אע"פ שילדו שלא ע"י ביאה, מ"מ בנם נחשב לממזר גם בלי הפסוק "לו", שהרי כתוב בתורה "גם דור עשירי לא יבא בקהל ה". זאת אומרת שהחידוש של הפסוק "לו" הוא רק באופן שאחד מהם ממזר והשני אינו ממזר, שבלי הפסוק כנראה היינו אומרים שאין כאן ממזרות גמורה שהרי צד א' כשר, ואולי זה התורה לא אסרה, ולכן בא הפסוק לומר כי הלך אחר הפסול. (עי' שם באגר"מ ד"ה ולבד). ולכן כששניהם ממזרים ודאי שבכל אופן הולד נחשב לממזר.

ולפי"ז, בספק ממזר שהוא מותר מה"ת לגמרי. אלא שחז"ל עשו בו מעלת יוחסין לאוסרו לקהל, א"כ לכאו' היה מקום לומר כי אסרו רק אותו ולא את צאצאיו, שהרי דין זה שהלך אחר הפסול הוא דין נפרד מהממזרות שלו, ומנין לנו שאסרו גם בזה.

אלא שזה מפורש בדברי הרמב"ם (פט"ו מאיס"ב –) והשו"ע (אבה"ע סי' ד' סעי' לו) "הספיקות  כגון שתוקי ואסופי אסור לבא זה עם זה ואם נשאו לא יקיימו אלא יוציאו בגט, והולד ספק כאבותיו. ואין לספיקות אלו תקנה אלא שישאו מהגרים והולד הולך אחר הפגום. כיצד, שתוקי או אסופי שנשאו גיורת או משוחררת או גר ומשוחרר שנשא שתוקית או אסופית הולד שתוקי או אסופי". והדברים ברורים.

ולפי"ז, מאחר שדין הלך אחר הפסול חידוש הוא ונלמד מהפסוק "לו". ולכאו' היה נראה כי בלי הפסוק הזה אפילו אם שניהם ממזרים, אין כל סיבה לפסול את בניהם

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל