לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

כתיבה מאחורי יריעת ספר תורה

לכבוד הרב
האם מותר שיהיה כתוב מילה כלשהי מאחורי יריעת הספר תורה? ואם זה נכתב בעט כיצד ניתן למוחקה?

תשובה:

אין כותבים מאחורי יריעת הספר תורה, ואם נכתב בעט יש למחוק על ידי גירוד קל.

מקורות:

שו"ת מנחת יצחק (ח"ב סימן טו), ועי' שו"ת אז נדברו (ח"ג סי' סב) ושו"ת דברי דוד (טהרני, ח"ב יו"ד סי' נג).

הצטרף לדיון

10 תגובות

  1. כבוד הרב שלום
    מה הדין לגבי ס"ת שחתמו עליו מאחורי היריעות חותמת דיו (שם בית הכנסת) לכל אורך הספר – כל כמה יריעות יש חתימה
    האם הספר פסול?

  2. לכתחילה אין לעשות זאת, אולם אם כבר עשו הספר תורה אינו נפסל על ידי כך [בשונה מכתיבה מצידו הפנימי שפוסלת] ראה אגרות משה יו"ד ח"ב סי' קמ, וציץ אליעזר חי"ט סי' ו, ובצל החכמה ח"ב סי' נד.

  3. פתחתי הספר "אגרות משה יו"ד ח"ב סי' קמ" שכבודו הזכיר. ומדובר שם על "בבן דגמיר אם יש מצוה לייסרו ובאור הגמרא דמכות דף ח'".
    ולא על נושא הסת"ם או על ספר תורה.

    לכן כתבתי שהמקור המצוטט אינו נכון. אבל אני מודה לכת"ר אם תוכלו לתת המקור המדוייק.

    תודה לכם.

  4. אתה פתחת חלק א!
    אני מצטט:
    שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קמ:
    בענין מזוזות שבגליון שלמטה נחקקו מהקלף אותיות שוקעות נבדק אם כשרות ח' אייר תשכ"א. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר שלום יחזקאל שרגא רובין האלבערשטאם שליט"א האדמו"ר מציעשינאוו.
    הנה בדבר המזוזות שבהגליון למטה נחקקו מהקלף גופו אותיות שוקעות נבדק מד לצד הפנים והאריך כתר"ה לאסור ורוצה לידע גם דעתי העניה בזה.
    והנה ודאי אסור להוסיף במזוזה שום דבר בפנים כמפורש בש"ע ורמ"א /יו"ד/ סימן רפ"ח סעיף ט"ו. ופשוט שהיא גם פסולה אף שלא הזכירו בפירוש, דהא מפורש כן ברמב"ם פ"ה ממזוזה ה"ג שמפרש כן בהא דא"ר יהודה אמר שמואל כתבה אגרת פסולה במנחות דף ל"ב שהוא שלא דקדק בחסרות ויתרות כדפרש"י ור"ת בתוס' שם כדאיתא בכ"מ. וכן פסק הרא"ש בהלכות מזוזה ה"ז שכתב על פירוש שני ברש"י שלא דקדק בחסרות ויתרות שלשון זה עיקר וסתם כן בהלכות ס"ת ה"ז עיין שם הרי מפורש בדבריהם שגם ביתרות פסול ומסתמא לא יפלוג הטור על אביו הרא"ש ועל כל הראשונים וכן ודאי לא יפלגו המחבר והרמ"א על כולם, ומוכרחין לפרש שאסור שכתב המחבר ואין להוסיף שכתב הרמ"א וכן הטור שהוא גם לעיכובא לפסול. איברא דבקצור פסקי הרא"ש שהוא ג"כ של הטור העתיק רק שלא דקדק בחסרות פסול, אבל ודאי אין הכוונה דרק בהחסיר אות ולא בהוסיף אות, אלא שבזה לבד שנקט שלא דקדק בחסרות פסול איכא תרוייהו בין שלא דקדק והחסיר ממקום שצריך לכתוב מלא בין שהוסיף שבמקום שצריך להיות חסר לא דקדק ועשאו מלא נמי פסול. דהא אין לומר שנפל טעות בד' מקומות ברא"ש שהוא בפסקיו בהלכות ס"ת ובהלכות מזוזה וכן ברא"ש שעל הרי"ף הלכות ס"ת והלכות מזוזה, אלא ודאי שבמה שנקט בחסרות לבד הוא כנקט תרוייהו. וכן מפרש הגר"א לשון אסור שבמחבר שהוא גם לפסול דכתב ע"ז בס"ק י"ח כמש"ש כתבה אגרת פסולה. ולא מבעיא שמוכרחין לפסול גם ביתרות לרש"י ותוס' שפוסלין ביתר אות בס"ת /מנחות/ בדף ל' דמפרשי על הא דאמר אבל יתרות לית לן בה דהוא גם אחר שגררן דלא אמרינן דמיחזי כמנומר, וכן סובר הרמב"ם בפ"ז מס"ת הי"ג והטור והש"ע /יו"ד/ סימן רע"ט סעיף ד' דודאי גם במזוזה פסול דהא ילפינן כתיבה כתיבה מספר שלתוס' ופירוש שני דרש"י והרא"ש הוא מס"ת אלא אף להיש טועין שבתוס' שם דמכשרי בס"ת יתרות שלא גררן שכן סובר בעל המנהיג שהביא הב"י או"ח סוף סימן ל"ו נמי פוסלין במזוזה, שהרי חזינן בשט"מ בשם תוס' אחרות שסוברין ג"כ כהיש טועין הקשו על הגירסא שילפינן כתיבה כתיבה מס"ת דהא בס"ת כשר ביתרות ובמזוזה פסול וגורסין בשביל זה כתיבה כתיבה מספר ומפרשין שהיינו מספר דכתיב גבי סוטה ויליף לפסול במזוזה חסרות ויתרות ממגילת סוטה עיין שם וכן מסתמא סברי גם המנהיג והיש טועין שבתוס' שאף שמכשרי בס"ת פסלי במזוזה משום דפירוש אגרת הוא שלא דקדק בחסרות ויתרות שבזה משמע דלית מאן דפליג.
    רק שאיכא שיטת הנוב"ק יו"ד סימן ע"ד שסובר דרק בכתב אות היתר סמוך לתיבה שנראה כתיבה אחת פוסל שמקלקל את התיבה אבל ביתר אות בתורה כשאינה סמוכה לתיבה אין לפסול הס"ת, ומשמע שכן סובר גם במזוזה ותפילין דהא הביא ראיה מהראב"ד שהכשיר תיבות כפולות בתפילין כדהביא המג"א. וסובר הנו"ב שלא פליגי על הראב"ד דמה שפסלי כל הפוסקים יתר אות הוא רק בסמוך לתיבה שמקלקל התיבה. אבל שיטתו תמוה דהא הוא נגד הרמב"ם שמפורש שעל שם דשי שכותבין אין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ, הרי אם היה כותב בפנים היתה נפסלת אף שהיא תיבה מיוחדת. וכן ממה שהביא כתר"ה מה שבכתב שמות מלאכים או שמות קדושים או פסוק שבטלו המצוה אף שהם הוספת דברים בפני עצמן ולא מקלקלין שום תיבה ואף לא את ענין הפרשיות שהרי כותבין זה אח"כ תחת המזוזה כדאיתא בהגמיי' ומ"מ כתב שבטלו המצוה משום שנפסלה ודין זה הוא דין מיוחד בפ"ע לא מצד שעשו כאילו הוא קמיע כמדויק לשון הרמב"ם וכדדייק כתר"ה. וגם ראיית כתר"ה ממ"ש הרמב"ם או שהוסיף מבפנים אפילו אות אחת אחר שכתב שלא דקדק במלא וחסר אלמא דהוא שהוסיף במקום שאינו מקלקל שום תיבה נמי פסול היא ראיה ברורה. וממילא פשוט שגם הראב"ד סובר כן דהא לא השיג כלום על הרמב"ם וא"כ מוכרחין לפרש שמה שהביא המג"א שהכשיר הראב"ד בתפילין תיבות כפולות הוא רק לאחר שגררן כדפי' בשערי אפרים בפתחי שערים דלא כהנו"ב. אבל אף אם הראב"ד פליג כדסובר הנו"ב נמי לא היה לו להכשיר נגד הרמב"ם והטור והש"ע והרמ"א.
    איברא דהראיה שהביא כתר"ה מסוף מגילה דאמר שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה ושלא יאמרו תרגום כתוב בתורה ליכא מזה קושיא על הנו"ב דודאי גם הנו"ב מודה שאסור לכתוב תיבות יתירות בתורה משום איסור לשהות ספר שאינו מוגה דהתורה צריכה ליכתב כמו שניתנה למשה מסיני ואם יתר אות הוא טעות ואסור לשהות ספר כזה ולכן גזרו שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה ושלא יאמרו ברכות כתובות בתורה, אבל סובר שמ"מ לא מיפסלא הס"ת בזה ומותר לקרות בה עד שיתקנו. וכן לא קשה עליו קושית היד שאול שהביא כתר"ה ממה שצריך לקדור שם האחרון בכתב שני שמות של קדש במס' סופרים רפ"ה ואם כשרה כהנו"ב היה לן להניחה בשני השמות ולא להתיר לקדור, שהוא מצד איסור ספר שאינו מוגה אף שלא נפסל בכך. ויצא מזה שבתפילין ומזוזות שלא שייך איסור דאינו מוגה דאין קורין בהם ולא תצא תקלה אם הם כשרים לא יצטרך לתקן כהנו"ב. אבל מהרמב"ם והטור ודאי הוא כמפורש דפסול דלא כהנו"ב וממילא ראיה שגם הראב"ד פוסל דלא כנו"ב וצע"ג בשיטתו.
    וטעם חסד לאברהם שהביא כתר"ה שבס"ת פוסל בהוספת אות ולא בתפילין, הוא כדבארתי אליבא דהנו"ב שבס"ת איכא דין דאסור בספר שאינו מוגה וא"כ ודאי לא קיים המצוה דכתיבת ס"ת שכל המצוה היא כדי ללמד ואדרבה יבואו מזה לידי תקלה ועובר על אל תשכן באהליך עולה, וסובר דלכן היא גם פסולה אבל בתפילין ומזוזות שאין הכתיבה מצוה ולא נכתבו לקרות בהם ליכא איסור אינו מוגה וליכא ממילא פסול כיון דהיתרות לא קלקלו התיבות דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ומקיים המצוה בתיבות הפרשיות שצריכין ליכתב שם והשאר הוא כמאן דליתא זהו טעמו. אבל לדינא ודאי פסולין כדסברי הרמב"ם והטור ואף הראב"ד לא פליג.
    ומש"כ כתר"ה קושיא מ"ש דבספר המנוקד פסול אפילו כשהסיר הנקוד ובכתב חסר מלא כשר כשתיקן, ותירוץ הר הכרמל שהביא כתר"ה דיש לתלות הטעות בהרגל הכתיבה אינו מספיק דא"כ יש לו לפסול כשבכוונה כתב את החסר מלא אף אחר שיתקנו, ולא מצינו זה ומשמע שכשר אחר התקון. אבל הוא פשוט דהא צריך להבין איזה פסול שייך אחר שהסירו הניקוד, ועיין בדברי חמודות הלכות ס"ת סעיף ע"ד שהקשה זה ופי' שהפסול הוא משום דמיחזי כמנומר, וזה דוחק קצת שיפסל משום מיחזי כמנומר בין השיטין, וגם שלפ"ז יש לפסול אף בניקד אחד אחר הכתיבה ורעק"א הביא בסימן רע"ד משכנה"ג שכשר בזה אחר שהסירו הניקוד, וכן איתא בנוב"ת יו"ד סימן קע"ב מסברת עצמו עיין שם. ולכן צריך לומר דכיון שהסופר לא חשש למסורת כלל הוא ככופר בקבלת חז"ל ופסולה מצד ס"ת שכתבו מין ואפיקורס שאף בכופר בדבר אחד הוא אפיקורס שפסול לכתיבת סת"מ. וזה מסתבר לי בכוונת הט"ז שכתב /יו"ד סי' רע"ד/ בסק"ו כיון שנראית כוונת הסופר שאינו חושש למסורת כלל ובודאי לשם זה כתבו עיין שם, דאין לפרש בכוונתו משום שצריך שיהיה לשם המסורת כדמפרש הד"ח בטעם הלבוש שכתב לפי שכבר נכתבה לשם הניקוד ולא לשם המסורת שע"ז הקשה שפיר שאין מקום לפסול מדין לשמה אלא משום שליכא המסורת וכיון שהוסר הניקוד הרי יש כאן מסורת, דבט"ז א"א לפרש כן דהא מסיק דבכתב בשוגג איזה טעות ליכא חשש זה והא בטעה שכאן צריך לכתוב מלא הרי נמי כתב שלא לשם המסורת, ואם מדין עקירה בטעות לא הויא עקירה הי"ל להזכיר שלא כו"ע סברי זה, אלא טעם הט"ז כדבארתי שכיון שאין הסופר חושש למסורת הוא בדין כופר שפסול לכתיבת סת"מ ולכן בטעה לומר שכן היא המסורת לכתוב מלא כשרה כשיסיר ויתקן את הטעות, וכן כשר כשאח"כ כתבו הניקוד כרעק"א בשם שכנה"ג והנו"ב.
    ומה שהאותיות הם בחקיקה ולא בצבע כלל שהמזוזה פסולה לכתוב כן, פשוט שאין זה היתר וכשרות לאותיות נוספים שכיון שהם עכ"פ אותיות פוסלין המזוזה דעל ההוספה ליכא דינים איך לכתוב, ואין צורך למה שכתר"ה ירד לדון שהוא חק ירכות דאפילו הוסיף אותיות בחק תוכות הוא ג"כ הוספה לפסול המזוזה וכן תפילין וס"ת שעל ההוספה ליכא דינים וגם הא גם כתר"ה צריך לזה דאם נימא שגם על ההוספה יש דינים שרק באופן שכשרה המזוזה פוסל בהוספה א"כ אף אם הוא חק ירכות נמי לא היה נפסל שבלא דיו פסולה מזוזה אלא שהוא משום שעל הוספה ליכא דינים ונפסלה גם בהוסיף אותיות בשאר צבעים ואפילו בלא צבע כלל, א"כ כ"ש שאף אם הוא חק תוכות יש למיפסל. וגם משמע לי שחותמות שכתב הרמב"ם אינם אותיות כלל אלא איזה קוים בעלמא וכתב ג"כ שבטלו המצוה.
    סוף דבר שברור לע"ד שכל מה שיוסיפו בפנים המזוזה אף בלא צבע כלל ואף בחק תוכות ואף סימנים בעלמא נפסלה המזוזה וכן בתפילין וס"ת. ולכן אלו המזוזות שנחקקו מבפנים אותיות נבדק מד פסולות וצריך להסירם וכשיסירו יוכשרו. ואינו כלום מה שמביא כתר"ה מספר מלאכת שמים שמה שאינו מועיל הסרת הניקוד הוא מטעם דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה, שהרי הוא כנגד כל רבותינו שדברו בזה, וגם אם נימא כטעם זה לא היה מועיל תיקון לכל פסול וגם כתר"ה הא מסיק שיוכשרו לאחר שיסירו. ומסתבר שאם יסירו באופן שלא יוכלו להכיר האותיות אף שישאר איזה רושם נמי יוכשרו כיון שהרושם שישאר אינו הסימן שעשו הוי הרושם רק כשינוי בעלמא שיש באיזה מקום בהקלף שאינו פוסל, ואף כשנפל איזה טיפת דיו על הגליון כיון שאינו לכוונה לא תיפסל, וכן הוא הרושם שישאר אחר שיסירו שאינו כלום לפסול.
    ולכתחלה אין לכתוב נבדק גם על צד שמבחוץ דהא משמע מלשון אלא שמבחוץ כותבין דשי שבמחבר שגם מבחוץ אין להוסיף דבר שלא הוזכר במנהגים. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל