שלום לכבוד הרבנים
לפני כעשור קרה מקרה מזעזע בעירנו בעונותינו הרבים, בעל רצח את אשתו וניסה להתאבד ולא הצליח ובסוף נישפט למאסר עולם השאלה היא שכיום הוא נמצא במצב בריאותי קשה והוא מבקש לראות את הילדים שלו ושימחלו לו העניין הוא שהילדים מתנגדים ונפשם בשאלתם האם הם חייבים לסלוח לו
תשובה:
שלום וברכה
אני מבין שהאבא ברמה עקרונית הוא שומר שבת ומקיים מצוות, אלא שנכנסה בו רוח שטות ועשה מעשה נורא ביותר ורצח את אשתו, ובכן אם האב מתחרט וחזר בתשובה על המעשה הנורא שעשה, וודאי שהבנים צריכים ללכת איליו ולכבדו, על אף כל הקושי הנפשי הגדול שכרוך בדבר שילדיו מלאים בכעס עליו, בכל אופן הם חייבים לקיים את מצוות התורה שמחייבת את הבן לכבד את אביו, ואם הוא לא חזר בתשובה על המעשה הנורא שעשה, יש לו דין של אב רשע, ונחלקו הפוסקים אם יש חיוב כיבוד אב, במקרה שהאב רשע, ולדעת השולחן ערוך הבן חייב לכבד את אביו הרשע, ולכן ספרדי וודאי שחייב ללכת לפי הפסק השולחן ערוך וחייב לכבד את אביו, אולם הרמ"א מביא שיש חולקים וסוברים שאין חיוב כיבוד באב רשע, ומכל מקום יש שסוברים שגם הרמ"א לא בא להכריע ממש כנגד השו"ע, ולכן יש אומרים שראוי גם לאשכנזי להחמיר בזה, אולם אשכנזי שרוצה להקל וודאי שיש לו על מי לסמוך ובפרט במקרה כאן שיש בזה קושי נפשי גדול. [ודוקא במקרה שהאב לא חזר בתשובה, אבל אם הוא חזר בתשובה על המעשה הנורא שעשה לכל הדעות חייבים לכבדו].
מקורות
הרמב"ם והטור נחלקו אם יש חיוב כיבוד אב ואם כשהם רשעים ולעניין הלכה דעת השו"ע יו"ד סימן ר"מ שחייבים לכבד אב רשע וכדעת הרמב"ם אולם כתב הרמ"א שי"א שאינו חייב. ועיין בפרי מגדים בהקדמה ליורה דעה (כללי הוראות איסור והיתר אות ג') שנסתפק אם בכהאי גוונא דעת הרמ"א לחלוק על מרן המחבר, או דילמא שכל שלא כתב "וכן עיקר", לא הביא סברת יש אומרים אלא לכבוד בעלמא, והעיקר להלכה כדעת המחבר. וכן כתב באמת בשו"ת מהר"ם זיסקינד סימן ד'. ולי הדבר צ"ע, שאפשר שמכיון שהביא הרמ"א סברת יש אומרים, כוונתו לומר שהדבר ספק, ובדאורייתא אזלינן לחומרא, ובדרבנן לקולא. עכת"ד.
ועיין בשו"ת הרמ"ץ (חלק יורה דעה סימן טז) שאף שהרמ"א כתב ויש אומרים וכו', כיון שלא כתב וכן עיקר, הלכה כדעת המחבר שנאמרה בסתם. ע"ש. ועיין עוד בשדי חמד (כללי הפוסקים סימן יד אות יב). ע"ש. אולם הערוך השלחן (בס"ק לט) פסק כדברי הטור, שזוהי דעת רוב הפוסקים. ע"ש. ומדברי החיי אדם (כלל סז סימן יח) נראה שדעתו לפסוק להחמיר כמרן השלחן ערוך. וכן כתב בקיצור שלחן ערוך (סימן קמג סעיף ט'). וכן העלה בשו"ת בן יהודה (סימן ד'), שהעיקר בזה כפסק מרן המחבר, שגם אם אביו רשע חייב לכבדו, ואפשר שגם הרמ"א מודה לזה להלכה, ולא כתב סברת היש אומרים שפטור אלא לומר שיש ספק בדבר, ונפקא מינה לענין העוסק במצוה פטור מן המצוה וכו'. ע"ש. והובא בשדי חמד (מערכת כ' כלל צט) בד"ה ואם אביו רשע. ע"ש. ועיין בכל זה בשו"ת יביע אומר חלק ח' יו"ד סימן כ"א. ובחלק ב' חלק יורה דעה סימן טו אות ט'.
יישר כוח
השאר תגובה