האם מותר לאדם להרהר באשתו

רבני בית ההוראה
ט"ז אייר ה'תשע"ב

לכבוד הרבנים החשובים שלו’ רב לאוהבי תורתך
האם אסור לאדם להרהר באשתו שמא יבא לידי טומאה בלילה או שמא דין זה הוא דווקא כשמהרהר בדבר האסור עליו פירוש שהתורה אסרה על האדם להרהר ביום משום שמחשיבה מה שיבוא לידי טומאת קרי בלילה כמעשה אעפ’י שעשה המעשה בחלום וזה ענין תורה מביאה וכו’ שאפי’ שרק הרהר ביום שמא יעשה המעשה בחלום ויחשב לו הדבר כמעשה גמור כן נראה לי שקצת משמע במס’י וכן נראה לי שראיתי פעם בשם הרח’ו שאיתא בגמ’ שאכסנאי לא יאכל ביצים שמא יתגנה אבל מי שלא אכסנאי אין איסור אע’פ שהדבר מביא להוצאת זרע מכאן שאין האיסור בהוצאת זרע אלא ע”י מחשבה האסורה ונראה לי הטעם דבלא מחשבת איסור למה תאסר התורה הרי זה דבר שאין מתכוין ולא פסיק רישיה ומה הדין באשתו נידה

תשובה:

שלום וברכה

בפשטות אסור לאדם להרהר ביום בדבר שיש חשש שיגרום לו לבא לידי טומאה בלילה, ולכן גם במי שמהרהר באשתו דעת כמה וכמה פוסקים שאסור, אולם יש מקילים ומתירים להרהר באשה, ומאחר ואיסור חמור הוא, נכון להחמיר בזה אפילו באשתו טהורה, ובאשתו נדה לכל הדעות יש לאסור.

מקורות:

עיין באג”מ אהע”ז ח”א סימן ס”ט שסובר שאסור לאדם להרהר באשתו משום שיש חשש שיבא לידי טומאה בלילה. וכן מבואר בשו”ת אז נדברו חלק י”א סל”ד, וכן מבואר בספר טהרת ישראל סימן קפ”ד ס”ק כ”א.

אמנם עיין בספר חדושים וביאורים בע”ז [כ,ב] על קושית התוס’ מה החידוש שיחזקאל לא הרהר באשה הרי מבואר בגמרא שם שאסור לאדם להרהר באשה ביום שמא יבא לידי טומאה בלילה והביא שהרוקח מיישב את קושית התוס’ שיחזקאל לא הרהר אפילו באשתו, ומבואר בדברי הרוקח שמותר לאדם להרהר באשתו [ולא מחלק שם בין אשתו טהור לאשתו נדה], ועיין בספר עזר מקודש אהע”ז סימן כ’ ס”א שכתב שאפשר שמותר לאדם להרהר אפילו באשתו נדה, ומסיים שמכל מקום ממדת חסידות וודאי שיש לאסור להרהר באשתו נדה.

ועיין בשו”ת שלמת חיים סמ”א שהקשה על מה שמבואר בשו”ע בהלכות תפילין שאסור לאדם להרהר באשה בשעה שמניח תפילין, וקשה שהרי תמיד אסור להרהר בנשים, ותירץ שכוונת השו”ע לאסור אפילו להרהר באשתו בשעה שמניח תפילין, ומבואר מדבריו שמותר לאדם להרהר באשתו הטהורה. ועיין באגרות קודש של החזו”א איגרת ד’ כתב שלא אסרו הרהור אלא בדבר עבירה.

2 תגובות

  • מאת ישראל:

    לכאורה גם מעיקר הדין אין להרהר באשתו נדה, ולא רק מצד חומרא. שהרי אף החזון איש שהתיר הרהור באשתו, כתב שם באגרת: ‘וקישוי בימי טומאתה נראה דאסור’, ואין לחלק בין קישוי להרהור, שהרי לגבי אשתו הטהורה התיר החזו”א קישוי, ונימוקו שלא אמרו איסור הקישוי והרהור אלא בדבר עבירה, ובכל זאת אסר באשתו נדה, ומשמע שדעתו הרחבה שנדה היא בכלל דבר עבירה שנאסר בה הקישוי, והוא הדין להרהור. ועוד שאין לך דבר עבירה גדול מאשתו נדה שהרי היא ערוה ככל העריות, ונאסרה בה הקריבה ככל העריות. ובמה שהביא כת”ר מחו”ב (ע”ז), לכאורה מבואר שם להיפך, וז”ל: ‘והוסיף הכתוב לאסור גם את המחשבות בענין שאף הם חלק מן המעשה, שלא לצורך פ”ו, דהיינו אשתו המותרת’ ומפורש להדיא דכל מחשבה שאינה לצורך אשתו המותרת נאסרה. ומה שהביא כת”ר מהעזר מקודש, לא משמע שהכריע בזה להתר, אדרבה מסוף דבריו משמע דספוקי מספקא ליה. במה שהובא משו”ת שלמת חיים, לא נמצא שם. ואין הכרח מקושיתו להתיר גם באשתו נדה, ולכל היותר יש להתיר הרהור באשתו הטהורה שלא בשעת ק”ש.
    וכן אסר בפשיטות בשו”ת באר משה (ח”ג קנ”ד) הרהור באשתו נדה, ומשמע שם שלא חשש לאסור באשתו הטהורה. וראה בספר משכן ישראל (עמ’ נא) שהגרי”ש אלישיב שליט”א, הביא דעת הרידב”ז, דאסור ללכת אחרי אשתו משום הרהור, וביאר הגרי”ש דהרידב”ז מיירי באשתו נדה. אך באשתו הטהורה לא נאסר משום הרהור, אלא רק מחשש גנאי וחיסרון דרך ארץ. ע”כ. ומבואר דעתו, דבאשתו נדה נאסר ההרהור, ובאשתו הטהורה מותר.
    ומלבד זאת נפלאתי איך אפשר להתיר הרהור באשתו נדה, הרי חלק מההרחקות הם כדי שלא יבוא להרהור, ואיך יותר ההרהור עצמו. ראה ברמב”ם (הלכות אישות פכ”א ה”ח): כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו, גזירה משום הרהור שמא יבא לבעול. ע”כ. ואולי הצד להתיר הוא בהרהור שלא בפניה שאין חשש לעבירה.

  • מאת הרב מאיר יצחק וינד:

    שלום וברכה
    יישר כח על ההערות: וביחס לטענה שבדברי החזו”א לא מבואר שהוא מתיר להרהר באשתו נדה, גם אני לא הבאתי משמו רק שמותר להרהר באשתו ולא כתבתי שהוא מתיר להרהר באשתו נדה, ומה שאתה כותב שהעזר מקודש סובר שאסור, עיינתי עוד פעם בדבריו ובתחלת דבריו הוא כותב בלשון שאפשר שמותר לאדם להרהר אפילו באשתו נדה, ולבסוף כתב שמכל מקום מדת חסידות היא שלא להרהר, א”כ אדרבה בסוף דבריו משמע יותר שמעיקר הדין נראה לו להתיר ורק אסר משום מדת חסידות, וצ”ע. ומה שכתבת מספר חו”ב על ע”ז וכו’ תעיין שם שוב ותראה שהוא כותב בתוך דבריו גם את הדברים שכתבתי, ועיינתי שוב בשו”ת שלמת חיים, ובאמת שאינו בתשובה ל”ו אלא בתשובה מ”א, ועי”ש שהתיר באמת רק הרהור באשתו המותרת ולא באשתו נדה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים