אנו גרים בבניין ובקומה מתחתנו בדירה שמתחתנו גרים משפחה בני העדה האתיופית והם נוהגים להכין ולאכול את מאכלם ה'אינג'רה' שהכנתו מפיצה ריח מאוד מאוד לא נעים שעולה הישר אל תוך ביתינו ואנו נצרכים לסגור את כל החלונות בבית כדי להקל מעט את הריח, וזהו כמעט דבר יום ביומו.
האם יש מקום לטעון שהם מזיקים לנו ולדרוש שיפסיקו את הדבר או שימציאו פתרון לדבר?
תודה רבה מראש. אם אפשר לציין מקור.
תשובה:
שלום וברכה
ראשית אפתח בהתנצלות על האיחור בעניית התשובה.
לשאלתך, ריח רע בעצמותו הוא טענת נזק המחייב בשכנים להרחיק מהניזק, אך אינני בקיא בריחו של תבשיל זה שציינת, אם הוא ריח שאין רוב הבריות סובלות, אפשר לחייבם לדאוג לכך שלא תנזקו ממנו.
בהצלחה רבה.
מקורות:
מקור חיוב הרחקה מחמת ריח הוא מהמשנה בבבא בתרא דף כה,א 'מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמישים אמה' ופירש רש"י הטעם 'משום ריח רע'.
בשולחן ערוך סימן קנ"ה סעיף ל"ד-ל"ח נפסק לענין ריח בית הכסא שחייבים להרחיקו ואין חזקה לנזקו. לענין ריחות אחרים שנחשבים נזק, כן כתב הכסף הקדשים שם סעיף ל"ו שלאו דוקא ריח בית הכסא, הוא הדין כל ריח רע. וכבר מצינו כן בכמה בראשונים יעוי' בתשובות הרא"ש כלל צט,ה לגבי ריח רע מהפשטת העור, ובשו"ת הרמ"ה רס"ז לענין ריח העולה מבישול החלבים.
והגדרת ריח רע המחייב הרחקה, יש שכתבו לדייק מדברי הכסף הקדשים שם והחזו"א בב"ק יג,יב שריח האוסר בקריאת שמע ודברי תורה על ידו נחשב ריח רע, אך פשוט שאין כוונתם שם אלא לריח רע של בית הכסא שבכך משערים אותו, אך בריחות אחרים המפריעים לאנשים כל שהוא מפריע לרוב האנשים נחשב ריח רע.
בשאלה זו משמע שמדובר בנזק תדיר, אך אם אינו תדיר יש הסוברים שאין לחייבם להרחיק, יעוי' בתשובות מהר"ם מרוטנבורג חלק ד' סימן רלג שדימה ריח ועשן אהדדי וכתב שנזק של פעם בשבוע אינו נחשב תדיר. אך גם בעשן שאינו תדיר יש מחלוקת הפוסקים אם אי אפשר למחות לכתחלה במניחו, ובתשובות מהר"ן לב,ג הסתפק אם בריח גם בעינן שיהיה תדיר, ולכן למעשה נראה שגם בריח שאינו תדיר אפשר למחות במניחו.
