השבת אבידה על פי סימנים – באילו תנאים?

רבני בית ההוראה
ט' אייר ה'תשע"ב

בס”ד
שלום לרב שליט”א
בקשר לדיני השבת אבידה – עפ”י השו”ע ונו”כ (חו”מ סימן רסז) ובפתחי חושן (דיני אבידה פ”ז סעיף ט-י) ניתן להבין שלדעה המקילה כיום גם אם המאבד (שאינו ת”ח אך לא מוחזק כרמאי) נותן סימן מובהק צריך להביא עדים (ורק בסימן גמור נותנים לו שלא עפ”י עדים). וזה קשה ליישום.

הרב יאיר את עינינו ושכרו שלם מן השמים.

 

תשובה:

אנסה לסכם הדינים, ואולי על פי זה תיושב שאלתך.

ישנם ג’ סוגי סימנים, סימן מובהק, סימן בינוני, וסימן גרוע.

סימן מובהק, כגון נקב בצד אות פלונית, או כתם בצד זה וכדו’, סימנים מעין אלו נחשבים כעדים, ומחזירים אותם (לרוב רובם של הפוסקים) אף לרמאי גמור בלא עדים.

סימן בינוני, כגון גודל משקל ומקום, ובסימנים אלו אכן, כיום שרבו הרמאים אין מחזירים אלא אם מביא עדים שאינו רמאי, או שהוא צורבא מרבנן, ויש מקילים אף באדם רגיל שאינו ודאי רמאי, אם המוצא מברר היטב מי נותן הסימנים ומהם סימניו.

סימן גרוע, כצבע החפץ, מדת החפץ, וישנם חפצים רבים מסוג זה, אין מחזירים כלל.

 

מקורות:

שולחן ערוך רסז,ה-ז לביאור הסמ”ע והש”ך שם שדברי הרמ”א והשו”ע בסעיף ו’ מדברים בסימן בינוני (דלא כט”ז), וכפי שסידר את הדינים הערוך השולחן בסי’ הנ”ל סעיפים ה-ז.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים