מהו הדין כשמתגרשים איזה מתנות, מלבושים, כלי כסף וזהב, צריכיה האשה לחזור להבעל, והבעל להאשה, ואם יש חילוק במתנות שקבלו ממשפחת הבעל או האשה ומהו הדין במה שקנו ביחד? מאוד נחוץ התשובה יישר כח.
תשובה:
שלום רב.
פסק בשו"ע (אבה"ע צט סעי' ב') כי מתנות שהבעל נתן לאשה לעולם הן שלה ולוקחת אותם כשמגרשה, בין בקרקע ובין במטלטלים. אולם כתבו הגאונים כי מתנות כמו מלבושים או תכשיטים שקנה לה, אינם של האשה כי לא נתן לה אותם אלא רק שתתנאה לפניו ולכן כשמגרשה הם נשארים של הבעל. (כך ביארו האחרונים עיי"ש בח"מ ובב"ש).
אבל במתנות שהאשה נתנה לבעל הרי הן שלו ואין בזה כל חילוק, כ"כ בשו"ת חת"ס (אבה"ע א' קמא) "והנה במתנה שנתנה האשה או קרוביה להבעל לא הוזכר בש"ס וגאונים אבל כתב מהר"א מזרחי בתשובה סי' י"ז אפילו אם מגרשה לדעתו מבלי שסרחה עליו מ"מ הכל שלו ואינו מחזיר כלום. ומייתי ליה מק"ו דמנותן לאשה מסתמא דעתיה למיקם קמיה אפ"ה זכתה במתנה. מכ"ש דמתנות שנתנום להחתן דמשום אקרובי דעתיה הוא מכל שכן שיהיה שלו והסכימו כן בתשובת מהר"א ששון ח"א סי' נ"ד ובסי' נ"ה הגאון מה' צבי והרב המחבר בלי פקפוק ולא היה צריך לק"ו כי פשוט הוא מאותו טעם שכתבו הגאונים דאטו מאן דיהיב מתנה למאן דרחים ליה ערבא שקיל שיהיה אוהבו לעולם. והכי נמי דכוותיה אפילו נושא היום ומגרש למחר הכל שלו אבל הק"ו הנ"ל פריכא הוא כיון שהוא מוציאה שלא לרצונה וק"ל".
ועוד המשיך שם: "ונראה פשוט מלשון הגאונים הנ"ל וגם מסברא דבבעל אין לחלק בין מתנה קרקע וכסף או למלבושים ותכשיטים דבעל לגבי אשה לא שייך לומר שלא ניתנה אלא להתקשט לפניו אע"ג דגבי לקיט שהוא זכר נימא ג"כ שניתן להתקשט התם משום כבוד בעה"ב אדונו ניחא ליה בקישוטי בני ביתו אבל בבעל והאשה לא שייך הא מילתא כלל כן נראה מלשונם בתשובה וכן נראה מסברא לכן דעתי מה שנוהגים ליתן להחתן חלוק לבן שלובשו בימים נוראים שקורין קיטעל וגם טלית של י"ט שאינו צריך להחזיר כשמגרש אשתו".
ולענין המתנות המקרובים, כתב הרמ"א שם כי החילוק בין מתנות שנותן הבעל סתם לבין מתנות הניתנות להתנאות בהן, הן רק מה שניתן ע"י הבעל, אבל ע"י אחרים אין חילוק ולעולם הן של האשה. ועי' בב"ש שם (סק"ז) שהביא מהט"ז כי מתנות שנותנים צד האשה לחתן על הדרשה הן שלו לגמרי. וכתב ע"ז הב"ש משמע מה שנותנים צד החתן הן שלו, ולא של האשה.
אמנם נראה כי אין כוונתו על מתנות הניתנים ע"י צד החתן שהן במוצהר לאשה, לדוגמא, סט מחזורים, שזה ודאי ניתן לאשה, ואין לבעל כל שייכות בזה גם אם הם ניתנו ע"י צד החתן, והרי זה כל סברת הגאונים כמו שביאר החת"ס. ובאמת המעיין בתשובת החת"ס יראה כי אין חילוק בין מתנות הניתנות ע"י האשה או קרוביה, או הבעל וקרוביו, מלבד החילוק שכתבו הגאונים במתנות שניתנו לאשה להתנאות בהן.
וראיתי בשו"ת באר המים סי' פד שכתב כי ראה (כנראה בסלוניקי) שנהגו שמתנות שניתנו ע"י קרובי החתן מקבל החתן, ואילו מתנות שניתנו ע"י קרובי הכלה מקבלת הכלה. אבל לא ראיתי שהובא מנהג זה במקום אחר.
ולענין המתנות, מלבושים, כלי כסף וזהב, שניקנו במשותף, הרי הם של הבעל, שהרי הוא קנה אותם. וגם מעשה ידיה שלה (אם היה) הן שלו. אא"כ הם נקנו עבור האשה, ואז יש חילוק בין דברים שניקנו לה כמתנה סתם או בשביל להתנאות בהם וכנ"ל.
חשוב להדגיש, כי טבעת הנישואין ודאי שאינה צריכה להחזיר, שהרי זה לא ניתן לה להתנאות, אלא לצורך הקידושין. ויתרה מזו, אם היינו אומרים כי היא צריכה להחזיר, וזאת משום האומדנא שלא נתן לה אלא כל זמן שהיא אשתו, א"כ יוצא שכל בעילותיו בעילות זנות.
