שלום רב!
העניין שלי מסובך קצת, אנסה לתמצת ככל האפשר.
בסוף שנת 2009 קרס סביבי כל העסק שהיה לי והייתי חייב להכנס למצב של מכירת כל הנדל"ן שהיה ברשותי , חברי הטוב שהיה לצידי יעץ לי לעשות הכל מרחוק הוה אומר לצאת את הארץ ומשם לנהל את העניין כהגנה מפני נושים נמהרים מדי בדעתם. שמעתי לעצתו והוא נטל ממני ברשות את המפתחות לביתי שהיה לי וכן את מפתחות הכלי רכב שהיו ברשותי ע"מ ללוקחם ולשומרם אצלו עד שאשוב לארץ לאחר סידור העיניינים. כמספר ימים לאחר הנסיעה ניתק איתי חבר זה את הקשר כמעט לחלוטין חוץ מכמה שיחות בימים הראשונים שבהם גם בישר/הודיע לי שנכנס אל תוך ביתי ונטל ע"מ לשמור את כל אוספי המטלטלין שלי שהיו בארונות וביניהם אוסף משקאות יקרים שהונם נאמד כיום להערכתי בכמאות אלפים ….(נועז אך אמיתי).
בשובי אל הארץ ואף כמה ימים לפני נוצר קשר שבו נאמר לי שאני חייב לו כ300 אלף שקלים וע"כ הוא שומר את כל הדברים אצלו עד לפריעת החוב.
לטענתו יש לו תיעוד לחוב, ולטענתי אין קשר בין החוב ובין המשכון אשר נלקח שלא ע"מ זה בכלל אם יש חוב.
גרוע על גרוע מסתבר לי היום שכל האוסף שנלקח מביתי כעורבא פרח ואינו יותר מצוי שכן נשתה וחולק ע"י למכריו השונים … וכך שמעתי מעדויות אישיות. עדים אלה מוכנים להעיד אם אצטרך.
שאלתי ובקשתי, כיום אני זקוק נואשות לכסף כל שהו, וברצוני לגשת לדיון בבית דין לדיני ממונות.
א) האם תפיסת פקדון שלא ברשות ע"י כניסה לביתי שלא ע"מ כן מותרת?
ב) ואם לא, האם יש להתדיין בכלל על היות התפיסה פיקדון מלכתחילה?
ג) ואם אכן הפקדון שנגנב מדעת הבעלים, מה דינו כאשר הוא הוזק ונעלם מן העולם?
ד) ומה הדין כאשר יש בפקדון הגנוב נזק רוחני שכן האוספים היו אוספים יקרים שבלתי ניתנים להשבה כמו שהיו. לכן אם השומר שכשל במלאכת שמירת הפקדון איך אוכל לחשב את הנזק?
ה) האם יש דין קנס כל שהוא על מצב כזה?
סליחה על האריכות.
בתודה מראש
תשובה:
שלום רב,
א) בחוב של הלוואה עוברים על איסור 'לא תבוא את ביתו' גם אם נכנס ברשות. ואם הוציא את החפצים ברשות (כגון שסבר שיש תועלת בכך) אין איסור זה, אבל יש איסור מצד הזוהר למעול באימון גם בתפיסת פיקדון עבור חוב.
ב) פיקדון אינו חמור יותר, אבל גם בפיקדון יש איסור מהזוהר.
ג) ברור שזה שהוציא את הפיקדון מהבית אמור לשמור עליו, ואם לא שמר ונגנב חייב לשלם את כל שוויו.
ד) יש מחלוקת הפוסקים אם לשום כפי ששווה להימכר בשוק, או לשום כפי שהוא שווה לבעלים, ומנהג בתי דינים לחייב כפי שוויו לבעלים. אנשים משלמים גם עבור ערך רוחני, וממילא אין הבדל בין ערך גשמי לערך רוחני, ההבדל הוא רק בין ערך אישי לבין ערך לכל העולם.
ה) אין דנים דיני קנסות בזמן הזה.
מקורות:
א) עיין שו"ע חו"מ סי צז סעיף ו שאף מחוץ לבית הלווה יש איסור על המלווה. ועיין בשו"ע הרב הלכות הלואה סעיף ז שמשמע שיש איסור לתפוס דבר של הלווה בשוק, גם אם אינו חוטף מידו בכח. ואם כן כל שכן שאם נכנס בבית ברשות שאסור לתפוס משכון.
ב) עיין קצות החושן סי' ד.
ג) דינו כשומר אבידה, עיין שו"ע חו"מ סי' רסז סעיף טז. ואם תפס למשכון דינו כמשכון שלא בשעת הלוואה, עיין שם סי' עב סעיף ב ובש"ך שם סק"ט. ואם משכן באיסור (עיין באות א) עיין בש"ך שם ובקצות סי' צז סק"ה.
ד) עיין עלון המשפט גליון 1 עמוד ד.
