שיעור זמן אכילת מצה

הרב שמואל ברוך גנוט
י"ג ניסן ה'תשע"ב

 

שאלה: כיצד קשה לנו לאכול 2 “כְּזֵיתִים” במשך שיעור אכילה של 3 “כְּבֵיצִים”?

כדי לקיים מצות עשה של אכילת מצה מהתורה, עלינו לאכול “כזית” מצה, ולכתחילה מוסיפים לאכול “כזית” נוסף (ממספר סיבות שהובאו בפוסקים).- ישנה מחלוקת בראשונים האם “כביצה” הוא 2 “כזיתים” או 3 “כזיתים” (עי’ שו”ע סי’ תפ”ו), ע”כ בשיעורי מצוות מן התורה, כמצות אכילת מצה, עלינו לאכול חצי כביצה, כדעת התוס’ המחמירה, ובשיעורי מצוות דרבנן ניתן להקל ולאכול רק כשליש כביצה, כדעת הרמב”ם (משנ”ב שם). ישנה מחלוקת נוספת האם הביצים שלנו קטנו לכדי מחצית מכפי שהיה גודלם בזמן חז”ל, ואז יש לאכול “כזית” בשיעור של ביצה של ימינו, או שהשיעורים נשארו כשהיו, וה”כזית” הוא כחצי ביצה שבימינו (משנ”ב שם). קיימת מחלוקת נודעת בגדר השיעורים, לפי השיטה הנודעת כשיטת הגרא”ח נאה (אע”פ שהיא אינה שיטתו שלו, אלא שיטה קדמונית, בה נהגו רבים וטובים וכל גדולי ירושלים ועוד, ומרן הגריש”א שליט”א, כמובא בשמו בשו”ת כת”י של הגרא”י ועסטהיים שליט”א, נקיט דהיא הדעה המרווחת טפי) שיעור כזית מצה הוא כ-13.5- 15 גרם, ולשיטת מרן החזו”א שיעורה כ-25- 27.5 גרם, לפי”ז עלינו לאכול 3\2 מצת מכונה לשיעורו של החזו”א (כשמצת מכונה רגילה היא בין 28 ל-33 גרם), ואולם הוראת החזו”א היא שבחצי מצת מכונה יש שיעור כזית ברווח (ושיטתו זאת סותרת לחשבון הנ”ל, וכבר העיר כן בשש”ת, ועי’ בס’ מדות ושיעורי תורה (בניש). ולדעת הגרש”ז גרוסמן שליט”א בסידורו הגדול (סידור פסח כהלכתו פרק ח’) די ב16-15 גרם, ולחומרא 21 גרם בב’ הכזיתים גם יחד, עי”ש דעתו וחשבונותיו, והסכימו עימו חכמי הדור מרן הגרשז”א זצ”ל ויבלחט”א מרנן הגריש”א והגרנ”ק, ויש להאריך בדבר.)

את שיעור אכילת ה”כזית” צריך לאכול במשך זמן של “כדי אכילת פרס”, שנחלקו האם שיעורו ב-9 דקות (שו”ת חת”ס ח”ו ט”ז), או 8 דקות (דעת הגר”ז בעל התניא), 7.5 דקות (דעת הביכורי יעקב ושו”ת מלמד להועיל),או 6 דקות (שו”ת צמח צדק, ועי’ שד”ח אס”ד מערכת אכילה),או 5 דקות (לדעת הגרי”א ספקטור, ועי’ עינים למשפט ברכות מ”א א’), 4 דקות (ערוה”ש וכה”ח ועוד), או 3 דקות (מרחשת, ועי’ שו”ת אגר”מ ח”ד או”ח מ”א), והחת”ס כתב דנכון לחוש לכתחילה לשיעור של 2 דקות (וכ”כ בשש”ת להגריי”ק שכן יש לחוש), וכן המנהג, שאוכלים הכזית בתוך-2 דקות, ומתאמצים ומזדרזים ואוכלים מהר ובחטף, כדי להספיק לשיעור זמן מועט שכזה.

ולכאורה דבר זה הוא פלא גדול ומתנגד לשכל לסברא ולמציאות. שהרי שיעור “כדי אכילת פרס” הוא באכילת  3 או 4 כביצים (מחלוקת תנאים בעירובין פ”ב, ב’ ומובאת בשו”ע או”ח שסח, ג ותריב, ד), ונמצא שב-2 דקות עלינו לאכול שיעור של כזית אחד או שתיים בשיעור של -3 כביצים, ואילו אנו מתקשים בכך מאוד וטורחים טירחה רבה ובמהירות, כדי להספיק, וזה לכאו’ דבר מוזר, שבזמן שנועד לאכול בו -3 כביצים, אנו לא מסתדרים עם אכילת -2 כזיתים?!?

ואולם התירוץ הפשוט בזה הוא, דהנה במשנה בנגעים (יג, ט) ובברכות (מא,א) ובעוד דוכתין נאמר ששיעור אכילת פרס הוא זמן אכילת פרס פת חיטין בלפתן ולא פת שעורין, וכ”פ הרמב”ם (טו”מ טז,ו). וא”כ שיעור זה נקבע לפי אכילת פת חיטים הקלה לעיכול ונוחה לאכילה, ולא במצת מצוה הקשה ללעיסה, בליעה ועיכול, ויבשה היא הרבה וכו’, וממילא אכן שיעור -3 כביצים ניתן לאכול בנקל תוך 2 דקות, אך דוקא מצה קָשֶה לאכול בפרק זמן שכזה.

ואכן בדקתי השבוע ואכלתי לחם פרוס “בלפתן” (היינו שהוספתי ממרח קל), ב-2 דקות והספקתי לאכול, בזריזות אך במתינות ולא בלחץ, כמעט 3 פרוסות לחם. ופרוסת לחם פרוס רגילה מאמצע ככר הלחם היא כ-100 סמ”ק, כמש”כ בס’ וזאת הברכה, והרי לדעת מרן החזו”א שיעורו של הכביצה הוא כ-100 סמ”ק, ונמצא שפרוסת לחם – פרוס רגיל היא כביצה לדעת החזו”א, ונמצא שאכן אכלתי -3 כביצים ב-2 דקות. ונמצא שדוקא במצה, היבשה והקשה לאכילה ובליעה, קשה לנו יותר לאוכלה בשיעור זה, ולכן עלינו להתאמץ ולאוכלה בשיעור זה. [ומלבד זאת אין צורך לחשב את 2 הדקות יחד עם הלעיסה, וניתן ללעוס בנחת את המצה בתוך פיו מבלי לבלוע אותה, ורק לאחר שלעסה ועשאה רכה, יבלענה, ועי’ סידור פסח כהלכתו פ”ח י”ב]. ועי’ בכה”ח סי’ ר”י שכתב שבדק ואכל כדי אכילת פרס ב-4 דקות, וכנראה אכל לאט יותר.

ואמנם ישנה מחלוקת בפוסקים האם שיעור “שלש ביצים פת חיטים בלפתן” הוא רק שיעור זמן שהיה בבית המנוגע משום גזיה”כ, אך לשיעור אכילה משערים בכל מאכל לגופו, כמה במציאות שוהה אדם באכילתו (עי’ מג”א פ”א ב’ ובפרמ”ג, וכ”כ המנ”ח מצוה שי”ג ובשו”ת תורת חסד או”ח ל”ב, ובס’ מדות ושעורי תורה פ”כ הביא שכ”כ עוד פוסקים), או ששיעור זה הינו שיעור כללי לכל מיני האוכלים (כן דעת החזו”א בקונטה”ש אות י”ח, וכ”מ בדעת הגר”ז בסידורו סדר ברכת הנהנין פ”ח ב’, ועוד). ולפי הדעה הראשונה מסתבר שבאכילת מצה, הנאכלת במשך זמן ארוך יותר, נוכל באמת לאכול בשיעור זמן הגדול יותר מ-2 דקות, וזאת אף מבלי להתייחס לדעות הרבות והמקובלות של 4 דקות וכו’. – ולמותר לציין שאין כאן שום חידוש, אלא בירור והבהרת הדברים כפשוטם.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים