בהמשך לתשובתכם בענין דמי שדכנות: (לעיון לחץ כאן)
1. היה ת"ח שטען שהמנהלת היא במקום הורי הבחורה, וכמו שהורים שפונים לשדכנית צריכים לשלם, כך הוא המצב במקרה דידן
2. רציתי להוסיף : כשנסגר השידוך המנהלת אמרה לאשתי : דמי השדכנות מצד הבחור הם שלך,
ואם יהיה מצד הבחורה, הם שלי.
כיצד לנהוג ?
תודה וחג שמח
תשובה:
מבואר ברמ"א (סי' רס"ד סעי' ד') "וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה לא יכול לומר בחנם עשית עמדי הואיל ולא צוויתיך, אלא צריך ליתן לו שכרו". ואין חילוק בין אם עושה הפעולה הוא חבר, שכן, קרוב, אח, או אפילו הורה. אלא שעל פעולה כזו שלא נהוג לשלם שכר, אין הנהנה חייב לשלם כמבואר בתשובת הרא"ש שהובאה ברמ"א (סי' קכ"ט סעי' כב), ועיי"ש בקצוה"ח (סק"ט) כי ההגדרה היא כי דבר שלא נהוג לשלם על זה, ממילא לא עשה על דעת שכר.
ולכן, כשאחד ההורים עושה פעולה עבור בנו, כיון שאין נהוג לשלם ע"ז, ממילא לא עשה כן על דעת שכר. ומשום כך אין ההורה מקבל דמי שדכנות כשהוא פונה לשדכן עבור בנו. (ולא משום שהוא פונה לשדכן, כפי המשתמע מהשאלה).
וא"כ בשאלה זו, אמנם המנהלת היא זו שפנתה לשדכנית, אבל אין זה הופך אותה להורה שאינו מקבל שכר, כי הסיבה שההורה אינו מקבל שכר הוא משום שאינו יורד על דעת זה, אבל מנהלת זו הרי ירדה על דעת שכר, ואיך נקפח את שכרה. יתרה מזו, כדי שנוכל לומר לאדם העושה פעולה כי לא ירד על דעת שכר, צריכים אנו להיות בטוחים בזה, כגון בהורים, אחרת אין אנו יכולים לא לשלם בטענה אולי הוא עשה זאת בחנם.
ראיתי תשובת חת"ס (לא מצאתיו כעת) בענין דוד שגידל את אחייניתו משך כל השנים מאז היותה קטנה. ובהגיעה לפרקה, דאג לה לשידוך, ולבסוף רצה דמי שדכנות. והחת"ס לא קיבל את טענתו. אך כמובן זה שונה לגמרי מהמקרה הנוכחי.
וגם מה שאמרה המנהלת כי אם יתקבל דמי שדכנות מצד הבחורה, הרי זו חלקה, לא נראה כי יש בזה לגרע את חלקה כאילו לא ירדה על דעת שכר. וצריכים להדגיש, כי אין צריך לכוון בתחילה כי בדעתם לקבל שכר אם וכאשר יגמר השידוך, אפשר גם לחשוב על המצווה ולא לחשוב על רווחים כפי שאני מניח שהיה בדעתה של המנהלת. אלא החילוק הוא פשוט יותר, אדם הקרוב כמו הורה בסתמא אינו יורד על דעת שכר. כל אדם אחר בסתמא יורד על דעת שכר.
הרבה הצלחה, וחג שמח
