האם סובין הוא חמץ

האם סובין הוא חמץ כלומר אני יודע שזו הקליפה של החיטה שכנראה אינה מחמיצה אך כנראה מעורב שם גם חיטה האם תהליך ההכנה מלווה במים?

חג כשר ושמח

תשובה:

סובין – כשלא נטחן באופן של טחינת חיטים לפסח – נחשב לדעת רוב הפוסקים לחמץ גמור, כיון שהחיטה לצורך טחינתה, משרים אותה במים, ולכן כל חלקי החיטה נחשבים לחמץ, ובפרט שבשעת הטחינה נשאר קמח בין הסובין.

מקורות:

חלקי החיטה לאחר טחינתם הינם שלשה: קמח, סובין, מורסן, קמח; זה עצם הגרעין כשהוא טחון, סובין; יש אומרים שזה הקליפה שנושרת בשעת הטחינה, ויש אומרים שזו הקליפה הנשארת בנפה, מורסן; יש אומרים שזה הקליפה שנושרת בשעת הטחינה, ויש אומרים שזו הקליפה הנשארת בנפה, (מג"א סי' תנד סק"א ומשנ"ב שם סק"ב), כיום מקובל לקרוא לסובין למה שנשאר בנפה לאחר ניפוי הקמח הטחון בנפה, להלכה אין חילוק ביניהם ושניהם אם מגיעים במגע עם מים מחמיצים וכמבואר בשו"ע סי' תסה ס"א, ואמנם במגן אברהם (סי' תנד סק"א) נראה מדבריו שמסתפק אם הסובין עצמם מחמיצות או בגלל שמעורב בהם קמח מחמיצים [ונפ"מ אם נתערב בתבשיל אם צריך שישים כנגד הכל או רק כנגד הקמח הדבוק בהם] וראה שם בפרי מגדים (סי' תנד א"א סק"א) שמשמע שמכריע שהסובין הם רק בחשש חמץ משום הקמח שעליהם, וכן הוא דעת הב"ח (שו"ת סי' נח), אולם למעשה כאשר הניחום במים לכו"ע נחשבים חמץ וכמבואר בשו"ע שם [וראה גם בדברי הפוסקים (סי' תנא סכ"ג) ע"ש בדרכי משה (ס"ק יז) שהביא מהמהרי"ל שכלים שמצופים במי סובין נחשבים לחמץ, וכן הוא בט"ז ובמשנ"ב שם], ולכן אם הסובין הם מחיטה לא רחוצה, הרי שדינם כדין קמח של מצות של פסח, ואינם חמץ אולם אם הם מחיטה רחוצה דינם כחמץ וכמבואר במג"א (סי' תנד סק"ח) וכן הכרעת הפוסקים שם (ראה בשו"ע הרב ובמשנ"ב שם ס"ק כד שאם שורים את החיטים לזמן מה במים דינם כחמץ גמור וצריך לבערם קודם הפסח, וזה שלא כדעת הט"ז (סק"ג) הסובר שאם לתתו את החיטים במים מותר בשעת הדחק לקחת למצות לפסח, ומדברי המשנ"ב נראה שאף הט"ז לא הקיל רק באופן שלא ידוע שנשרו במים) [ועי' הגה' רעק"א על הפמ"ג יו"ד סי' צו סק"ט, ונראה כוונתו שם שמי סובין אינם נעשים כדברים חריפים לגבי דין חריף אך וודאי שנחשבים לחמץ, ויש שם קצת אי בהירות בלשונו], ואמנם מדברי הפמ"ג (סי' תנד שם) מתבאר שדין הסובין כדין חמץ נוקשה, וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"ג סי' רט) והובא בשדי חמד (מערכת חמץ ומצה סי' ה אות יז ס"ק כא) כתב שכשלא ידוע שהגיעו החיטים לידי ביקוע על ידי לתיתתם נחשב הסובין רק לחשש חמץ, ויתכן שנחשב לחמץ נוקשה , ולכן מקיל שם לגבי אם הפקיר את הסובין מפני ששכח לכלול את זה במכירת חמץ, אך לא הקיל שם בלא זה, אולם השדי חמד (שם אות כג) הביא להקת אחרונים שכתבו שהסובין נחשבים לחמץ גמור, ואסורים בבל יראה, כשלותתים את החיטים והם נשרים במים קודם טחינתם, ראה שם בארוכה, וכל זה שלא כדברי הפמ"ג הנ"ל [שגם נסתרים בפשטות מדבריו בסי' תמז וסי' תנא], והשואל ומשיב, ראה שם בארוכה בדברי השדי חמד שכן דעת רוב הפוסקים וגם אם זה חמץ נוקשה הרי שצריך לבערו מביתו קודם הפסח, וכל מה שהקיל השו"מ הוא רק אם הפקירו קודם הפסח וזכה בו לאחר הפסח, אבל גם לדעתו צריך לבערו מביתו קודם הפסח.