שלו' כבוד הרב,
האם מי שמתענה קבוע כל שני וחמישי יכול להתענות כן אף בניסן?
תשובה:
למנהג האשכנזים אין מתענים בחודש ניסן, גם מי שנוהג להתענות כל שני וחמישי [אלא אם כן קיבל על עצמו בפירוש להתענות גם בחודש ניסן, אלא שלכתחילה אין לקבל על עצמו תענית בחודש זה], אולם מי שקיבל על עצמו להתענות כל השנה שני וחמישי [ולא נהג בסתם, אלא קיבל על עצמו בפירוש שני וחמישי של כל השנה], מן הראוי שיתיר את נדרו לגבי חודש ניסן, ורשאי לעשות כן.
הספרדים, יש שנהגו שאין מתענים תענית יחיד בחודש ניסן, ויש שנהגו שמתענים, ולכן מי שנהג להתענות תענית שני וחמישי כל השנה, ולא אמר בתחילת קבלתו שעושה כן בלי נדר, יעשה התרת נדרים.
מקורות:
דעת הבית יוסף (סי' תכט) שמותר להתענות בחודש ניסן תענית יחיד, ורק אין עושים בו תענית ציבור, וכן נראה דעתו בשו"ע (סי' תכט ס"ב) אם כי בספר אבק דרכים (ח"א דרך השלום דף מד טור ד, סימן ו) נראה שהבין מדבריו שהכוונה שאין מתענים כלל (ודבריו צב"ג), ומכל מקום דעתו שהמנהג גם בין הספרדים הוא שאין מתענים כלל, וכן כתב החיד"א (מחב"ר סק"ב), אולם דעת כנה"ג (סי' תכט) ועוד שלדעת השו"ע מותר בו תענית יחיד וכן דעת השולחן גבוה והמטה יהודה ועוד, והביאם הכף החיים (סי' תכט ס"ק כז, לה) אולם לדעת הרמ"א אין מתענים בו כלל, והמג"א (סק"ד) והמשנ"ב (סק"ט) כתבו שמי שנהג להתענות שני וחמישי אין מתענה בו בחודש ניסן, ולא חילקו בין אם קיבל על עצמו בפירוש תענית כל השנה או אם נהג בסתם, אולם בפמ"ג (א"א סק"ד) כתב שאם קיבל על עצמו בפירוש תענית של כל השנה, ולא היה בדעתו בשעת מעשה שלא יתענה בחודש ניסן צריך לעשות התרת נדים, וקצת פלא מדוע השמיט דבריו במשנ"ב, בפרט שכן מוכח דעת הב"ח והט"ז (יו"ד סי' רטו ס"ק ד) אך וודאי שיש לנהוג כמו שכתב בפמ"ג ואף במשנ"ב אין הוכחה שאינו סובר כן.
