לכבוד הרב שליט"א
התעורר אצלי כמה שאלות הלכתיות בענין ה'סטומה' היינו שמניחים על המעיים שיצא דרכו הצואה אחרי ניתוחי של סתימת המעיים (ileostomy).
א. אתחיל בדין מצה אחר שהרופאים חוששים שהמצה יכול לגרום לסתימת פתח הסתומה, וא"כ האם מחוייב אני לאכול כזית ראשון בליל פסח אחר שהוא דאורייתא, או האם ידוע בבירור שכזית אחד יכול לגרום לסתימת פתח היציאה. או אפשר שיש עצה של שתיית מים הרבה ולא כל הטבעים שוים בזה.
ב. היות שאני בדיאטה אחרי מחלת קרהון (krohns desease) והדיאטה כולל איסור על כל סוגי עמילן, ובאמת אני מרגיש שמאוד מפריע לגופי העמילן, האם כשאני אוכל הכזית מצה מותר לי לברך ברכת המוציא או שזה נכנס בגדר דברים המזיקים שא"א לברך ע"ז, או שאין זה נקרא דבר המזיק אחר שהוא רק בשביל אדם מסוים, או שאין זה מזיק אחר שהוא רק כזית אחד, ובאמת איני יודע האם בכזית אחד ארגיש רע או לאו.
אשמח מאוד אם אקבל תשובתכם בהקדם. יישר כח
תשובה:
ראשית, אברכך ברפואה ובריאות שלמה, ועד חג הפסח תזכה לחזור לבריאותך האיתנה.
א. אמנם אדם שעלול להגיע למצב של סכנה או חשש סכנה אפילו רחוקה [אך מוחשית] פטור ממצוות עשה, אולם מאחר ומצוות אכילת מצות בחג הפסח היא מצוה אחת לשנה, ומצוה חשובה עד למאד, ועתה זה למעלה משבועיים עד חג הפסח, על כן איעצך לעשות באופן דלהלן: תבדוק כבר עתה את הדבר על ידי בדיקה של אכילת מעט [-20 גרם] מצה מרוסקת היטב היטב ולראות אם זה גורם לבעיה, אם אכן הדבר גורם לבעיה באופן עקרוני הנך פטור מאכילת מצה, אולם כדאי שקרוב לחג המצות, תתייעץ עם רופא ירא שמים מומחה לגסטרו ולבדוק אצלו איך אפשר לאכול את המצות באופן שלא יזיק לך.
במקרה ואכילת המצה ללא מים גורמת לבעיות, תוכל לבדוק אם אכילתם עם מים לא גורמת לבעיות, ואם אכן זה אינו גורם לסתימה וכד' הרי שאפשר לקיים מצות אכילת מצה על ידי מצה שרויה במים אך צריך להזהר שלא תאבד לגמרי את צורתה ותהיה נוזלית על ידי השרייתה, כמו כן יש להזהר שהמים לא יהיו לבנים על ידי השרייתם במים [בשעת הדחק מאד, יש להקל על ידי השרייה במי פירות או ביין].
ב. כפי שכתבתי בסעיף א, תבדוק את הענין כבר עתה ותוכל לדעת אם 20 גרם מצה גורמים לך לנזק כל שהוא, אם זה רק גורם "הרגשה רעה" אך אינו גורם לנזק, הרי שיש לאכול את המצה, ואף לברך עליה כיון שהמאכל הוא מאכל שאינו מזיק בעצמותו אלא רק לאדם מסוים אינו מאבד את ברכתו, בפרט באכילת מצה שיש הנאה באכילתה והנזק הוא רק בתוצאה לאחר שכבר נבלע בגוף.
ג. אם תבדוק את עצמך ותראה שהנך יכול לאכול כמות כזאת באופנים הנ"ל ללא נזק, הרי שהנך יכול לקיים בזה מצות אכילת מצה, ואינך צריך לדחוק את עצמך לאכול יותר מזה.
מקורות:
עצה מעין זו שמעתי בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לגבי חולי סכרת שיבדקו את עצמם בי"ז תמוז ותשעה באב כדי שיוכלו לדעת איך להתנהג ביום הכיפורים, אמנם מעיקר הדין לגבי אכילת מצה כאשר זה גורם לנזק [ולא רק להרגשה רעה] אין חיוב וכל שכן הוא מדין אכילה ביום הכיפורים שמותר במקום שיש בזה חשש סכנה, ואף כאן כאשר יש בזה חשש סכנה אין חיוב, אולם כיון שאדם יכול לנסות אילו מאכלים טובים לו ואילו אינם טובים לו, ואינו נחשב שעושה מעשה אסור, שהרי בודק את עצמו, ורואה מיד אם יש לו דברים שמזיקים לו, ואין בזה איסור, וודאי מן הראוי לבדוק קודם הפסח לגבי זה [ואילו אכן היה מגיע לפנינו אדם בערב פסח שעבר ניתוח ואינו יודע, ודאי שהיה עליו להימנע מאכילת מצה, וכשם שקיבל שכר על הדרישה כך יקבל על הפרישה, אך כאן שזה זמן מרוחק ויכול לבדוק את עצמו יש בזה משום מידת חסידות], ובשו"ע (סי' תעב ס"י) מבואר שמי ששתית ד' כוסות מזיקו צריך לדחוק את עצמו לקיום מצות ד' כוסות וע"ש במשנ"ב (ס"ק לה) שמדובר רק באופן שגורם לו כאב ראש, אבל אם יפול למשכב מחמת כן פטור, וביאר הטעם בשעה"צ (ס"ק נב) שהוא משום "שאין זה דרך חירות" מבואר לפי זה שבאכילת מצה יהיה חייב שדין דרך חירות נאמר רק בשתית ד' כוסות (עי' פסחים קט:) וכבר העירו ע"ד המשנ"ב שלגבי אכילת מרור (סי' תעג ס"ק מג) כתב המשנ"ב שאם אכילת מרור מזיקה לו פטור מאכילתה, ועי' במגילת ספר (לר"א אייזנטל, ענינים באו"ח סי' כד אות א) במש"כ בזה והוא דחוק, אמנם הגר"א ווייס שליט"א (עי' בדבריו בהגדש"פ שער תשובה סי' יט) בארוכה בנושא זה ודעתו שיש חילוק בין ד' כוסות לשאר המצוות, שבשאר המצוות רשאי לדחוק את עצמו אף באופן שיהיה חולה והוא מעלה ודרך חסידות, אך בד' כוסות אין לו לדחוק את עצמו אם יגיע לידי חולי משום שזה לא דרך חירות הרי שלא מקיים בזה מצוה ודברים נאים הם. וע"ש עוד שכאשר אין הסכנה מיידית ורק לטווח ארוך ועם צער רב מותר להחמיר על עצמו בכך ע"ש בארוכה, ועי' שו"ת בנין שלמה (סי' מז) במה שהביא משו"ת בשמים ראש (סי' צד) ועי' קובץ שיעורים (ח"ב סי' מו) במה שמבאר דעת הגאונים בטעם שחולה פטור מהנחת תפילין משום עוסק במצוה.
ב. בדין ברכה כשנהנה אבל הדבר מזיק רק אדם מסוים, כן מבואר בדברי הפמ"ג (או"ח סי' רד סק"ג) וכן משמע להדיא בדברי השו"ע הרב (סי' רב ס"י), וראה עוד בזה בילקוט יוסף (ברכות סי' רב סי"א, וסי"ט).
ג. מה שכתבנו ששיעור מצה הוא כ-20 גרם, מדובר רק באופן זה שיש בזה חשש סכנה, אולם באמת כידוע השיעור המרווח של כזית מצה לצאת ידי חובה מן התורה הוא כ-30 גרם, ושלא בשעת הדחק גדול כפי השאלה אין להקל בזה בפחות מכך.
לכבוד הרב שענה את התשובה.
לגבי חולה סכרת באכילת מצה ושתית ד' כוסות, יש לכבודו טעות בסיסית, אין מדובר רק בכך שהסוכר מגיע להיפרגלוקמיה ע"י האכילה והשתיה, שהתחושה של זה לבדה פוטרתו כמבואר במשנ"ב סי' תע"ב ס"ק ל"ה כתב שמי שיפול למשכב ע"י השתיה פטור, והטעים בשער הציון כי אין זה דרך חירות,אלא הרבה מעבר לכך, בידוע שסוכר גבוה בטווח הארוך גורם לנזקים רפואים נוראיים, והצטברות של מקרי סוכר גבוה הם נזק,וודאי שההתיחסות ההלכתית היא שאין לי הבדל מתי הנזק בפועל קורה, בטווח הקצר או הארוך , וא"כ זה ספק פיקו"נ, ויתכן שזה בעיה בעיקר קיום המצוה כדעת המהר"י אסאד וסיעתו, שלעשות מצווה שנגרמת ע"י פגיעה בריאותית זה מצווה הבאה בעבירה, וכן דעת הרמ"א שכתב דאין אדם מחוייב להוציא הון רב על המצוות, וסברא פשוטה היא דמאי גרע מי שיחלה ע"י קיום המצוות מהפסד ממונו.
ומה שהביא כבודו בשם מו"ז עט"ר מרן הגרשז"א זצ"ל לעשות ניסויים מראש, חס ושלום מלהציע כזו הצעה לחולי סכרת שהיא עצמה גורמת לבעיה רפואית ע"י סוכר גבוה,
ואמר מו"ז מרן הגרשז"א זיע"א: כבר תמהתי מעודי מי התיר לרבנים לפסוק במקום רופאים,ויש להאריך בזה רבות.
בתפילה שלא יצא תקלה חמורה תחת ידכם
שלום רב
תשובה זו אינה עוסקת בחולה סכרת, אלא בחולה מעיים שאין בזה חשש לנזק בטווח הארוך, הדמיון בתשובה לדברי הגרש"ז הם לא לענין חולה סוכרת, כי אם לחולה המעיים שיכול לבדוק את עצמו לפני החג אם יכול לאכול כזית מצה בדרך כל שהיא ללא גרימת נזק כלל.
השאר תגובה