שלו' כבוד הרב,
1. האם יש מקור לאמרה העממית "כל האוכל דג ביום דג ניצל וכו" ?
2.במה המקור והסיבה בכלל לאכול דווקא דג בסעודות שבת?
3. מדוע נוהגים רבים להקפיד דווקא בסעודה שלישית בעניין הדג?
תשובה:
1. אין מקור לאימרה זו בדווקא, אם כי מצינו בספרים קדומים שהביאו רמז זה.
2. עיקר המצוה הוא משום "עונג שבת" וכפי שאמרו חז"ל (תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח עמוד ב) "אמר רב יהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך, עונג זה איני יודע מהו ? כשהוא אומר וקראת לשבת ענג הוי אומר זה ענג שבת, במה מענגו? רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין" ויש אומרים שמצוה מן התורה לאכול דגים, אולם הכרעת הפוסקים שאין זה מצוה מן התורה או מדרבנן אלא "מצוה מן המובחר" לאכול דגים בשבת, ויש לזה מקור קדום מהמדרש הידוע על "יוסף מוקיר שבת".
3. מאחר ורוצים לאכול מאכל חשוב לכבוד הסעודה, ואכילת בשר קשה היא על האנשים לאחר שכבר אכלו סעודת השבת בצהרי היום, משום כך אכלו דווקא דגים, ועיקר המנהג בזה הוא על פי הקבלה.
מקורות:
1. בספר אוצר הידיעות (שבת, לרג"מ אייזנברג, עמ' 76) ובקובץ אור תורה (תשרי תשעא) ציינו לספר "שלחן לחם הפנים" (סי' רמב) שהביא כבר את "מאמר העולם" בזה, אך ציינו שאין לזה מקור קדום יותר, ועי' לר"י משאש בשו"ת מים חיים (ח"א סי' קי) שהוא שיחת הפתיים [אך כידוע דרכו בנושאים כגון אלו שמשתמש בלשון חריפה].
2. בשו"ע הרב (קו"א סי' רמב סק"ד) הביא הגהת בנו של הבית הילל שכתב שמצוה מן התורה לאכול דגים בשבת, ותמה עליו שהרמב"ם והשו"ע השמיטו כזו הלכה יסודית, ועל כן כתב שאין זה מצוה מן התורה אלא מצוה מן המובחר.
3. משנ"ב סי' רמב סק"ב.
בגמ' שבת איתא דע"י עונג שבת זוכה להינצל מדינה של גיהנום ואיתא שם לענין עונג שבת מעשה דיוסף מוקיר שבת עם הדג וגם עני לפחות בכסא דהרסנא =דג
וזה ממש המימרא האוכל דג ביום ד"ג דהיינו יום שביעי שזה גימ' דג ניצול מדג=דין גיהנום
נראה שבימיהם שלא היה מקרר אז, או אכלו דג מבושל חם בערב שבת או שלסעודה שלישית הסתפקו בדג מלוח הנשמר במלח לזמן מרובה. זכורני שבקצה הספריה בבית הכנסת לאחר תפילת מנחה עת החמה יורדת עת רעווא דרעווין הגבאי היה שר מזמור לדוד וידיד נפש ומחלק לילדים פרוסת חלה עם חתיכת סרדין , זה היה טעם של פעם מנחוחות סעודה שלישית.יתכן ולעניים לא היה אפשרות לדג אחר משובח יותר. הסרדין מזכיר את הלחץ והדוחק בו חיו אבותינו.ובאמת לצאת מן הגהנום זה לטעום חתיכת סרדין על פרוסת חלה של שבת שהיא נחלה בלי מייצרים.
עוד בעניין הדג- שמחה שייכת בחג ולכן בחג אוכלים בשר ושותים יין ,אך בשבת זה עונג, והעונג מהדגים בא כי בדגים כנודע מגולגלים הצדיקים, חכמים הבינו שהדג ביום ד"ג זה חשוב . וכדי להימנע מברירת העצמות בשבת, אז במזרח אירופה המציאו את הגפילטפיש והיו טוחנים את בשר הדג עם העצם בתוספת פלפל שחור ותבלנים ואז קיבלת מעדן גן עדן של שבת. ומסיפור יוסף מוקיר שבת לומדים על מסירות הנפש העצומה שאין מצב של סעודת שבת ללא דג . והיהלום שמצא בבטן הדג הוא הפך את יוסף מוקיר שבת ליוסף מפורסם שיכל כעת להושיב על שולחנו עניים שיסעדו ביום שבת ממטעמי הדג.
המקור למשפט זה נמצא בדברי רבי יעקב רקח זצ"ל (מחכמי טריפולי, חי בין השנים תק"ס-תרנ"א) בספר שלחן לחם הפנים
מי הבטיח שמי שאוכל דג בשבת ניצל מדיני גהנום ? שאם כך אדם יכול לעשות את כל חטאי העולם הזה ולא יהיו לו דיני גהנום בקשר לסברה שיש בדג נישמות צדיקים שהרי שהדג מת אין בו נשמה אז איך נישמת צדיק שהיתה כביכול בדג תציל מדיני גהנום ? לדעתי מדובר בדג אחר , מי שאוכל ד"ג דרך ארץ וגמילות חסדים שהרי נאמר דרך ארץ קדמה לתורה ועל גמילות חסדים צדקה תציל ממוות אז מה הקשר של המילה אוכל ? שכמו שאוכלים אוכל לגוף דרך ארץ וגמילות חסדים זה אוכל לנשמה , ביום ד"ג לדעתי הכוונה מיום ד בריאת המאורות ועד יום ג פעמיים כי טוב שזה למעשה כל ימות השבוע , ניצל מ ד"ג שהרי מי ששומר דרך ארץ וגמילות חסדים ממלא לא יעשה חטאים שיש בהם דיני גהנום
יפה מאוד! בכל מקרה את צודקת שאכילת דגים לא מצילה מעונשים… הביאור הפשוט הוא שאדם שמכבד את השבת במאכלים משובחים ובאוירה טובה ומרוממת זוכה על כך לשכר בעולם הבא.
הרב אבל כתב הרקח רבי יעקב רקח זצ"ל (מחכמי טריפולי, חי בין השנים תק"ס-תרנ"א) בספר שלחן לחם הפנים (סימן רמב ד"ה הרב) שכתב: ועל זה רמזו ז"ל, כל האוכל דג ביום ד"ג ניצול מד"ג, כי יום ד"ג רצונו לומר שבת, כי ד"ג עולה ז', ניצול מד"ג, מדין גהינם. וע"ע בשו"ת מים חיים חלק א' (סימן קי, ד"ה ואפריין). למרות שהוא לא כתב היכן אמרו ז"ל
השאר תגובה